יוסף זריצקי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור
מ ←‏מהטבע אל ההפשטה: תיקון טעות הקלדה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
שורה 70:
בשנת [[1956]] החליטו ינקו, סימון ו[[אהרון כהנא]] על פרישה מ"אופקים חדשים". במכתב ששלחו אל האגודה האשימו השלושה את הנהגתה בחוסר דמוקרטיה בניהול האגודה ובקידום אינטרסיים עצמיים. לצד אלה, השלושה לא היו יכולים להשלים גם עם רוח ההפשטה שהנהיג זריצקי בקרב הקבוצה. עדות ללחץ הקבוצתי ניתן למצוא בדבריו של סטימצקי על האופן שבו עבר לציור מופשט: "אם תשאלו אותי למה אני מצייר כעת אבסטרקט, אינני יודע, חוץ מזה ש[[אברהם נתון]] אמר לי שאם לא אהיה אבסטרקטי, לא אוכל להשתתף בתערוכה. נבהלתי וציירתי אבסטרקט".{{הערה|מצוטט אצל: שרה בריטברג-סמל, "הר האין", '''סטודיו''', גיליון מס' 90, פברואר 1998, עמ' 20.}}
 
בסוף [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות הארבעים]] ניסח זריצקי את סגנון הציור המודרני שלו במונחים המזכירים את תפיסתו של [[וסילי קנדינסקי]]. על הציור להתמקד בצבע, בקו ובאופי הציורי. "לא אסבטרקציהאבסטרקציה של עצמים, אלא אימפרסיה מוזיקלית, פיוטית, אימפרסיה חופשית מכבלי הריאליזמוס, אבל כפותה לאופי העצמים".{{הערה|[[בנימין תמוז]], [[הארץ]], 21 באוקטובר 1949 (מצוטט בתוך: בלס, '''אפקים חדשים''', עמ' 35)}} נוסף על כך זוהתה הקבוצה שהונהגה על ידי זריצקי, כבעלת שאיפה לאוניברסליות, המנותקת מן המציאות הישראלית.
 
בשנת [[1949]] הוצגה תערוכת יחיד של זריצקי ב[[בית הנכות בצלאל]].