עמנואל-ז'וזף סיאייס – הבדלי גרסאות

'''עמנואל-ז'וזף סיאססיאייס''' (ב[[צרפתית]]: '''Emmanuel-Joseph Sieyès'''{{כ}}; [[3 במאי]] [[1748]] - [[20 ביוני]] [[1836]]) היה כומר, פוליטיקאי והוגה דעות צרפתי, מנהיג בולט בעת [[המהפכה הצרפתית]]. ב-1799 נבחר לדירקטוריון ושלט בפועל במדינה למספר חודשים. סיאססיאייס ארגן את [[הפיכת 18 בברימר]], אם כי [[נפוליאון]] הדיח אותו מכל עמדת השפעה ממשית.

סיאססיאייס נולד בדרום צרפת, והוכשר לכמורה ב[[סורבון]]. במהלך לימודיו העדיף נושאי מחשבה מדינית (כגון כתביו של [[ג'ון לוק]]) על פני [[תאולוגיה]]. עם סיום לימודיו הצטרף בכל זאת למערך הכמורה, התקדם במהירות בתפקידיו, ומונה לכומר הראשי של מחוז שארטר.

סיאססיאייס היה מגדולי הרדיקלים בשלב הראשון של המהפכה: הוא היה מיוזמי "שבועת מגרש הטניס" שבעקבותיה קמה [[האספה הלאומית בעת המהפכה הצרפתית|האספה הלאומית]] תוך מרי נגד המלך, תרם רבות לניסוח [[הצהרת זכויות האדם והאזרח]], התנגד למתן סמכות ווטו כלשהו ללואי השישה-עשר ועוד. בהמשך, כשכוחות רדיקליים עקפו אותו משמאל, הפכו עמדותיו למתונות ביחס למפה הפוליטית סביבו. בהתאמה, נעשה לאחד הכוחות שעמדו מאחורי מועדון ה[[פייאנטים (מועדון)|פייאנטים]] השמרני שקם ב-1791. מעמדו שקע בהדרגה, אך הוא נותר ציר בוועידה לאומית גם לאחר [[הפיכת ה-10 באוגוסט 1792]].

עם קץ [[שלטון הטרור]] שב לאטו למרכז הבמה, בתחילה כדיפלומט ולאחר מכן כנשיא הרשות המחוקקת. ב-1799 נבחר לדירקטוריון, הגוף העליון ברשות המבצעת, שם הדיח במהרה את [[פול בראס]] מעמדת הבכורה והפך לאיש החזק ביותר בצרפת. פרוץ [[מלחמת הקואליציה השנייה]] שכנע אותו עוד יותר שהמשטר הקיים חסר תוחלת ויש להפילו באמצעות הפיכה צבאית. הוא גייס למזימתו את [[נפוליאון בונפרטה]], בו ראה חייל חסר ניסיון פוליטי, ויחדיו ערכו את [[הפיכת 18 בברימר]] ב-1799. סיאססיאייס היה לאחד משלושת [[קונסול (צרפת)|הקונסולים]] ששלטו בצרפת, אך נפוליאון התגלה במהרה כמוכשר הרבה יותר משציפה ותפס את הכח לעצמו. סיאססיאייס שירת כנשיא הסנאט וקיבל תואר אצולה וכיבודים אחרים בימי [[האימפריה הצרפתית הראשונה]], אך חסר השפעה ממשית. עם [[הרסטורציה]] יצא לגלות בבריסל בשל תמיכתו בשעתו בהוצאה להורג של לואי השישה-עשר. הוא חזר למולדתו לאחר [[מהפכת יולי 1830]] ומת בפריז ב-1836.

{{מיון רגיל:סיאססיאייס, עמנואל ז'וזף}}