השיטה המדעית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ הוספת קישור לעולה בקנה אחד |
||
שורה 302:
הטענה שאין לוגיקת גילוי התקבלה על מרבית הפילוסופים, אך לא על כולם. מבין הבולטים שהמשיכו לטעון בזכות לוגיקת גילוי נמצא '''[[נורווד הנסון]]''', שטען כי גם אם אין מתכון שלפיו מדענים יכולים לפעול כדי להגיע לגילוי, המבנה הלוגי של טיעונים לפיהן טענה p היא אמתית (לוגיקת צידוק) שונה מהמבנה הלוגי של טיעונים לפיהן טענה p היא אפשרית או סבירה (לוגיקת גילוי). לשיטתו, טענות מהסוג השני הן טענות של [[היסק להסבר הטוב ביותר]], שבו מדענים מנסים לנחש את חוק הטבע שיסביר בצורה הטובה ביותר את התופעות.
גם קיומה של לוגיקת צידוק הועמד בסימן שאלה. הן השיטה המדעית שהציג [[קרל פופר]] המבוססת על [[עקרון ההפרכה]] והן שיטות האישוש של האמפיריציזם הלוגי עומדות בפני בעיית '''תת-ההיקבעות של תאוריות על ידי הנתונים''' (underdetermination of theory by data). לפי טיעון תת-ההיקבעות, המזוהה עם הפילוסופים [[פייר דוהם|דוהם]] ו[[וילארד ואן אורמאן קוויין|קוויין]], כל מערכת נתונים אמפיריים [[עולה בקנה אחד]] עם יותר מתאוריה אחת, ואולי עם אינסוף תאוריות. משמעות הטענה היא שהשערה לעולם לא נבדקת ביחידות, אלא כל התאוריה נבדקת בצורה הוליסטית. כאשר השערה מופרכת, תמיד ניתן לשנות את אחת מהנחות התאורטיות, או אחת ההנחות על האופן שבו פועלים מכשירי המדידה וכו', כדי "להציל את התאוריה". פופר אינו מספק קריטריון מתי יש להפסיק לנסות להציל את התאוריה ולאמץ תאוריה חדשה, ולכן ניתן לטעון שהוא לא ניסח את השיטה המדעית, לפחות לא בשלמותה.
בפילוסופיה המאוחרת שלו פופר מודה בקיומה של בעיה זו ומדגיש כי [[מבחן ההפרכה]] הוא קריטריון לוגי להבחנה בין מדע ללא-מדע, ולא מתכון או שיטה שמדענים יכולים ליישם הלכה למעשה. בנוסף, הוא מכיר בכך שגם לחשיבה דוגמטית לא מוגזמת, המתבטאת בניסיונות מתונים להציל את התאוריה, יש ערך במדע. לשיטתו של פופר המאוחר, אין שיטה מדעית בדמות פרוצדורה שאחריה מדענים יכולים לעקוב, אלא הערובה לגידול הידע באמצעות מחקר מדעי היא בסופו של דבר [[חברה פתוחה]] בעלת נורמות של חשיבה ביקורתית ומוסדות חברתיים המגינים עליהן.
| |||