עראבה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ תקלדה, replaced: בניה ← בנייה (3) |
||
שורה 39:
החל מקום מדינת ישראל ועד שנת 1966 נשלט עראבה, כמו היישובים הערביים האחרים בישראל, באמצעות ממשל צבאי.
כבר מראשית שנות החמישים ניתן להבחין בניצני מחאה עממית, שהמוקד שלה היה מאבק על הקרקע. הפלאחים נאבקו נגד תוכניות הממשל לטענתם להפקיע את אדמותיהם; מאבק שהתנהל בבתי המשפט, מעל דפי העיתונות ובשטחים המועמדים להפקעה עצמם. בשנת 1951 סיכלו פלאחים מעראבה תוכנית ממשלתית להפקעת שטח חקלאי נרחב הידוע בשם רומאנה{{מקור|האם מדובר על היישוב [[רומאנה]]?}}, כאשר המשיכו לעבד אותו, למרות האיסור וסגירת השטח, וגרמו לממשלה לסגת מכוונתה. זו אחת הדוגמאות הראשונות לצמיחתו של מאבק מתמשך בשלטון הישראלי. בשנת 1956 הרס הממשל הצבאי את ביתו של אחד מתושבי עראבה, בית שהיה אחד הראשונים שנבנו בכפר אחרי 1948. הנימוק להריסה היה שהבית נבנה ללא היתר
מהמאבק להגנת הבעלות על הקרקע נגזרה גם שאלת השליטה במקורות המים. חלק מהתושבים טענו כי יש להשאיר את השליטה באספקת המים בידי תושבי הכפר באמצעות [[אגודה עות'מאנית]] עצמאית, ללא קשר עם חברת מקורות הממשלתית, בעוד שחלק אחר טענו כי יש להתקשר עם חברת [[מקורות]], אשר תספק את המים ואילו תפקידה של האגודה יהיה חיבור הבתים לרשת המים. המגמה השנייה, בעידודו של הממשל הצבאי, היא שגברה, וכך הוקמה [[אגודת אל-נדא]], שבה נציגי החמולות בכפר ובראשה [[אימאם]] הכפר, [[קאיד נגאר]]. האגודה היא שיזמה את פרויקט תשתית אספקת המים לבתי המגורים בעראבה.
שורה 60:
החוקרים הצביעו על מספר מאפיינים גאוגרפיים המשותפים לכלל הכפרים הערביים בגליל ובגדה המערבית. המאפיין הבולט הוא הקרבה למקורות המים - מסיבות מובנות ביישוב חקלאי בארץ שאינה משופעת במים. בנוסף, נבנו הכפרים סביב מקור מים שביכולתו לספק את צורכי השתייה המינימליים של התושבים בזמנים של חוסר ביטחון. מאפיין שני הוא מיקום גבוה, בדרך כלל על צלע הר – גם לכך יש מספר סיבות: היתרון של הגנה מפני שודדים, היתרון הכלכלי שבבניית מבני המגורים על קרקע סלעית מבלי להקטין את השטחים המתאימים לעיבוד חקלאי, והיתרונות הבריאותיים של אקלים נוח ומתון לעומת האקלים שבעמקים. שני מאפיינים אלה ניתן למצוא גם בכפר עראבה. הוא נמצא סמוך לשני מעיינות (עין אל–בלד ועין נאטף), בנוסף למאגר מים מלאכותי שחפרו התושבים בשולי הכפר להשקיית עדרים ולשימושים חקלאיים נוספים. במאגר, שנקרא בשם אל-בירקה (בערבית: הבריכה), טיפלו תושבי הכפר בצורה קולקטיבית במשך מספר דורות, עד שבשנות התשעים הוחלט לבנות במקומו בית ספר. מבחינה טופוגרפית נבנה הכפר ב[[בקעת סכנין]] סמוך לרכס הררי מעל [[בקעת בית נטופה]], שאת אדמותיה עיבדו תושבי הכפר עד 1948.
המבנה הפיזי של הכפר עראבה גם הוא לא היה שונה בעבר ממבנה הכפר הערבי הקלאסי בארץ. על פי עראף (1996 א) ואחרים{{מקור|מהו המאמר?}}, הכפר הערבי צמח סביב גרעין של בתים רצופים וצפופים, עם שבילים צרים ביניהם. צפיפות הבניה העניקה ביטחון מינימלי לתושבים על רקע חוסר יכולתו של השלטון המרכזי, במשך תקופות היסטוריות ארוכות, לספק ביטחון כזה. במאה ה-20 נוספה
במבנהו הפנימי מתחלק הכפר הערבי הקלאסי לגושים על פי חמולות, כאשר כל גוש מהווה מקום מגורים לבני חמולה אחת. במלים אחרות, כל חמולה התגוררה בשכונה נפרדת שהייתה לרוב סגורה בפני בני חמולות אחרות והיוותה יחידה גאוגרפית מובחנת. בני החמולה, לדברי חוקרים, חונכו לשמר את הקולקטיב החברתי החמולתי, שימור שהתבטא בין השאר בנישואי קרובים ובמגורי הבנים בסביבת ההורים.
| |||