האיגרת אל הגלטים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לפרשת שופטים
מ הוספת קישור לפרשת כי תצא
שורה 52:
בפרק הרביעי הוא דורש את הולדת ישמעאל ויצחק, כאלגוריה למצבי האומות. מכיוון שהיהודים משועבדים לתורה הרי הם "בני האמה" כלומר בני ישמעאל, ואילו הנוצרים החופשיים מן התורה הם בני יצחק, והם היורשים האמיתיים של הבטחת אברהם. כך מגיעה אליהם, לנוצרים, הנבואה '''"רני עקרה... כי רבים בני שוממה מבני בעולה"''' כלומר הם כעת ישראל האמיתית, בני השוממה, לעומת היהודים בני הבעולה (בהמשך לאותו קו), וכמו שפאולוס דורש את הפסוק ב[[פרשת שופטים]]: '''כִּי תוֹעֲבַת ה' א' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל''' – זהו עול לעשות תועבות (והכוונה לתאוות מין).
 
מהמלים '''"איש בחטאו יומת"''' ([[פרשת כי תצא]]) הוא למד שאל לו לאדם לכעוס על אחרים חוטאים. אדרבה, עליו לקחת על עצמו אחריות על חטאי אחרים, ומהפסוק ב[[אשרי תמימי דרך|אלפא ביתא שבתהלים]] "[[מכל מלמדי השכלתי]] כי עדותיך שיחה לי" הבין שיש לפעול לחלוקת הכבוד למורים ובריחה מכבוד עצמי.
את דברי הושע "כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ", וכן את איוב "כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן, וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ" הבין בשני אופנים: לפי הפשט, אין לזרוע להבלים, ומה שתעשה חוזר אליך, ולפי הדרש כדאי לזרוע ב"רוח" כי מקבלים בחזרה "רוח חיי עולם" – וכוונתו לרוח האמונה הנוצרית.