האיגרת אל הגלטים – הבדלי גרסאות

בפרק הרביעי הוא דורש את הולדת ישמעאל ויצחק, כאלגוריה למצבי האומות. מכיוון שהיהודים משועבדים לתורה הרי הם "בני האמה" כלומר בני ישמעאל, ואילו הנוצרים החופשיים מן התורה הם בני יצחק, והם היורשים האמיתיים של הבטחת אברהם. כך מגיעה אליהם, לנוצרים, הנבואה '''"רני עקרה... כי רבים בני שוממה מבני בעולה"''' כלומר הם כעת ישראל האמיתית, בני השוממה, לעומת היהודים בני הבעולה (בהמשך לאותו קו), וכמו שפאולוס דורש את הפסוק ב[[פרשת שופטים]]: '''כִּי תוֹעֲבַת ה' א' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה, כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל''' – זהו עול לעשות תועבות (והכוונה לתאוות מין).

 

את דברי הושע "כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ", וכן את איוב "כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן, וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ" הבין בשני אופנים: לפי הפשט, אין לזרוע להבלים, ומה שתעשה חוזר אליך, ולפי הדרש כדאי לזרוע ב"רוח" כי מקבלים בחזרה "רוח חיי עולם" – וכוונתו לרוח האמונה הנוצרית.