מייק טייסון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
התו השמיני (שיחה | תרומות) |
התו השמיני (שיחה | תרומות) |
||
שורה 52:
אחרי פחות משנה, בגיל 20, זכה טייסון בתואר ה- WBC) World Boxing Council) והפך למתאגרף הצעיר ביותר שזוכה בו, לאחר שניצח את [[טרוור ברביק]] בנוקאאוט, בסיבוב השני. ההופעה הדומיננטית של טייסון זיכתה אותו בשבחים רבים. הציפיות מטייסון היו גבוהות מאד והוא יצא בקמפיין שאפתני להתחרות בכל צמרת המתאגרפים בעולם. טייסון הגן על התואר מול [[ג'יימס סמית]], ניצח והוסיף את תואר ה- WBA) World Boxing Association) של סמית, אליו.
בתקשורת החלו לדווח רבות על טייסון, תופעה שזכתה לכינוי "טייסון מאניה".{{הערה|1={{cite web|author=פול אנדרסון |url=http://www.gq-magazine.co.uk/entertainment/articles/2011-05/31/gq-sport-mike-tyson/interview |title=לשרוד את טייסון |publisher=GQ.com |date=1 June 2011 |accessdate=}}}}
במאי 1987, טייסון ניצח את [[פינקלון תומאס]] בנוקאאוט, בסיבוב השישי. באוגוסט, הוא זכה בתואר ה-IBF) International Boxing Federation) אחרי שניצח את [[טוני טאקר]] ב-12 סיבובים. בכך הוא הפך למתאגרף משקל הכבד הראשון שזוכה ב-WBA, WBC, ו-IBF בו זמנית. טייסון המשיך להפגין יכולת טובה בזירה ולנצח קרבות בנוקאאוטים.
במהלך תקופה זו, החלו לצוץ בעיות מחוץ לזירת האיגרוף. גירושיו
בפברואר [[1990]] התמודד טייסון מול [[בסטר דגלס]] בקרב על אליפות IBF, WBA WBC שהתקיים ב[[טוקיו]] שב[[יפן]]. טייסון היה פייבוריט ברור לניצחון, הוא הפיל את דגלס לקרשים בסיבוב השמיני, אך לא השיג הכרעה. בסיבוב העשירי הצליח דגלס להכות את טייסון בסדרת מכות שהפילה אותו לראשונה בקריירה לקרשים ולהפסד בנוקאאוט באחת ההפתעות הגדולות בתולדות האגרוף.
| |||