פמיניזם דתי (יהדות) – הבדלי גרסאות

גרסאות שונות של התאולוגיה הפמיניסטית קיימות בקהילות יהודיות. חלקן מקדמות את הרעיון של האלוהות הנשית, הנקבית, כולל פנייה לאל בלשון נקבה כשפה פמיניסטית בכלל, ובתוך הסידור בפרט. האקטיביזם היהודי פמיניסטי הפנים-אורתודוקסי מתמקד על פי רוב בפיתוח מרחב ההזדמנויות הדתי לנשים ובמאבק באי השוויון החברתי.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:3">|{{צ-מאמר|מחבר=פרזיגר, אדם|שם=פמיניזם, מינות וגבולות האורתודוקסיה היהודית בארה"ב|כתב עת=רוח חדשה בארמון התורה|עמ=327-372|מו"ל=אוניברסיטת בר-אילן|שנת הוצאה=2018}}</ref>}}

סימנים ראשונים לשינוי הנוגע למעמד האישה בחוגים היהודיים המסורתיים ניתן למצוא בפולין לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם ייסודה של רשת בתי הספר והסמינרים לנשים [[בית יעקב]], בברכת רבנים בני סמכא ומכובדים ביותר. תוכנית הלימודים במערכת החינוך העל-יסודית לנשים ובמסגרות להכשרת מורות של בית יעקב כללה לימוד אינטנסיבי של הלכה מעשית ושל טקסטים מקראיים.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:3" />}} [[ישעיהו ליבוביץ]] טען כי נושא ׳האישה ביהדות׳ הוא עניין חיוני ליהדות בעולם המודרני, יותר מכל הבעיות המדיניות של העם ומדינתו.<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=ליבוביץ, ישעיהו|שם=מעמדה של האישה ביהדות|כתב עת=אמונה, היסטוריה וערכים|עמ=71|מו"ל=אקדמון|שנת הוצאה=1982}}</ref>}}

[[התנועה הרפורמית]] הייתה החלוצה מבין הזרמים ה[[יהדות ארצות הברית|יהודיים-אמריקניים]] הליברליים להסמיך אישה לרבנות כבר בשנת ‏1972. ב-1983 הוכרע כי גם ב[[התנועה הקונסרבטיבית|תנועה הקונסרבטיבית]] יכולות נשים להיות מוסמכות לרבנות.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:3" />}} בתקופה זו התעצמו המתחים גם בזרם האורתודוקסי ונשים מהענף המודרני בו החלו לקדם את הגברת השוויון הדתי בין המינים.

הארגון הפמיניסטי-אורתודוקסי הראשון, [[המועצה לשיפור המעמד המשפטי של האישה היהודיה|המועצה לשיפור המעמד המשפטי של האישה היהודייה]], הוקם באנגליה על ידי ליזי הנדס (Lizzie Hands) ב-[[20 ביולי]] [[1922]] לנוכח בעיית הנשים ה[[עגונות]] ומסורבות הגט.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:4">|{{צ-מאמר|מחבר=שילה, מרגלית|שם=פמיניזם ואורתודוקסיה: המועצה לשיפור המעמד המשפטי של האישה היהודייה|כתב עת=ציון|עמ=203-224|מו"ל=החברה ההיסטורית הישראלית|שנת הוצאה=2006}}</ref>}} לדבריה, עשרים אלף נשים נותרו עגונות לאחר שבעליהם נעלמו ברחבי העולם במהלך מלחמת העולם הראשונה, והתופעה הובילה ל[[חילון]] ולהגירה. הארגון פעל למען נשים המקבלות על עצמן את ההלכה. יעדן הראשון היה לפרסם את העגינות בכל רחבי העולם ולהעלות מודעות לקשיים העומדים בפני העגונות כדי לגייס אנשים לסייע לפתרונם.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:4" />}} במסגרת פעילותה בארגון, הציעה לנדס הוספת תנאי לכתובה או הפקדת גט על תנאי כפתרון לבעיית העגינות וסירוב הגט, וכן תנאים למיגור תופעות החליצה והפוליגמיה. 5 שנים לאחר מכן כבר נפרסה רשת הארגון בערים ברחבי אירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה. הדים לפעילות{{הבהרה}} הגיעו גם לפולין, יוגוסלביה ולדרום אפריקה.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:4" />}} מחד, הנדס לא תבעה בריש גלי שוויון זכויות גורף לנשים יהודיות, מאידך, הדגישה את מה שראתה כמעמדן הנחות על פי ההלכה.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:4" />}}

המשנה הפוסט־מגדרית מובלת על ידי רחל אדלר ׁׁ(Rachel Adler), יהודית פלסקו (Judith Plaskow) ומרתה אקלסברג (Martha Ackelsberg). לטענתן, החינוך ל[[נישואים|מוסד הנישואין]] המסורתי של איש ואישה הוא תופעה דכאנית־פטריארכלית שיש לחדול ממנה.<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=רמון, עינת|שם=מחיר החופש|כתב עת=אקדמות|כרך=כ"ח|עמ=43-62|שנת הוצאה=2013}}</ref>}} בנוסף, הפמיניזם הדתי דורש 'תיקון עולם' מוסרי תוך עיצוב יהדות שוויונית. דרישה זו מחייבת תיקוני הלכה מתוך שיקולים פמיניסטיים בתחום ה[[גירושים|גירושין]] ובתחומים כלכליים. על פי משנתן של הפמיניסטיות הדתיות, הצורך בחידוש ומיגור העולם הישן לתיקונה המוסרי של התורה הוא משימה המוטלת על נשים וגברים כאחד.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:5">|{{צ-ספר|מחבר=קהת, חנה|שם=פורצות גדרות: חינוך ומגדר בשדות שיח מגוונים|מקום הוצאה=תל-אביב|מו"ל=הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת גמא|שנת הוצאה=2017|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/988868888|oclc=988868888}}</ref><ref>}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Adler, Rachel|שם=Engendering Judaism: An Inclusive Theology and Ethics|מקום הוצאה=Philadelphia|מו"ל=The Jewish Publication Society|שנת הוצאה=1998}}</ref>}}

בשלהי שנות ה-90 תאוריית ה[[פמיניזם הצטלבותי|פמיניזם ההצטלבותי]], המדגיש ייחודיות על בסיס זהויות, הובילה קבוצות נשים דתיות לדרישה בהכרתן כתת-קבוצה מיוחדת.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:5" />}} בשנת [[1997]] הוקם ארגון "[[קולך]]" על ידי [[חנה קהת]]. הארגון מאגד בתוכו כאלף חברות (בשנת [[2004]]) וקורא לשוויון מלא, בעיקר בתחומי הדת. הארגון מוציא עלוני פרשת שבוע שנכתבו בידי נשים, מארגן כנסים, פועל לתיקוני חקיקה לטובת [[סרבנות גט|מסורבות גט]] ו[[עגינות|עגונות]] ועוד. בעקבות פעילות הארגון גבר העניין הציבורי בטענות ובדרישות הפמיניסטיות בקרב הציבור הדתי.

חלוקה מקובלת בקרב יהדות [[ארצות הברית]] היא בין האורתודוקסיה המודרנית והאורתודוקסיה החרדית. האורתודוקסים המודרניים התפתחו על ידי יהודים משתלבים. אלה הם בני מהגרי יהודים שניסו לשלב בין אורח החיים הדתי לבין החברה האמריקאית. במסגרת מאמצי השילוב החלו יהודים אלה לפתח רמות שונות של מחויבות דתית לצד מאפייני התבדלות. האורתודוקסים החרדים צמחו מתוך הישיבות הליטאיות וחצרות החסידות מתוך חוויה הישרדותית ובמטרה להחיות מחדש את שהושמד בשואה, תוך ניתוק מהמגוון וההטרוגניות של מציאותם החדשה.<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Liebman, Charles|שם=Orthodoxy in American Jewish Life|כתב עת=The American Jewish Year Book|עמ=21-97|שנת הוצאה=1965}}</ref>}}

על פי גישה מקובלת ב[[חברת הלומדים]], האישה מתקיימת ביחס לגבר ולמענו - עזר כנגדו שנועד לתמוך בשליחותו הרוחנית בעוד היא דואגת לניהול הסביבה הגשמית.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:1">|{{צ-מאמר|מחבר=צרפתי, אורלי ולירן-אלפר, דליה|שם=ניצני שיח נשי-פמיניסטי בעיתונות החרדית המסחרית|כתב עת=קשר|כרך=40|עמ=126-138|מו"ל=אוניברסיטת תל-אביב|שנת הוצאה=2010}}</ref>}} מאז שנות התשעים חלו תמורות ב[[יהדות חרדית|חברה החרדית]], אשר הובילו לשינויים בהגדרת תפקידי האישה ולהופעת אידאולוגיות פמיניסטיות המתכתבות עם האידיאלים החרדיים ועם מבנה החברה החרדית. גידול דמוגרפי הוביל להתפשטות ההתיישבות החרדית לאזורים בהם נוצר מגע קרוב יותר עם הסביבה החילונית. קרבה זו כללה מפגש עם עולם הערכים החילוני-מודרני, ובכללם פמיניזם. כמו כן, תמורות כלכליות יצרו צורך בהכנסה נוספת. במובן מסוים, התפקיד המסורתי של תמיכה בבעל ללימוד התורה הוא זה שהוביל לכניסתן של נשים למעגל העבודה, על מנת שיוכלו לדאוג לרווחה כלכלית שתאפשר לבעל ללמוד ולילדים להתקיים ברווחה.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:1" />}} היציאה למעגל העבודה יצרה צורך בהשכלה רחבה יותר בחלק מהמקרים, אתגר שיצר צורך בלמידת מקצועות שאינם בהכרח מזוהים עם תפקידים נשיים מסורתיים של טיפול בילדים והוראה. רכישת השכלה גבוהה ו/או מקצועית העמיקה את המפגש של נשים חרדיות עם העולם החיצוני. תמורות אלה יצרו חשיפה לערכים פמיניסטיים ומודעות לאפשרויות הפתוחות בפני נשים.

כיום יש זרמים פמיניסטיים חרדיים בעלי דגשים שונים שאין ביניהם הסכמה גורפת באשר לאופי וכיוון אחד.<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=צרפתי, אורלי|שם=מנשים שקופות לנשים נוכחות: מאבקן של נשים חרדיות על ייצוגן בכנסת ה-20|כתב עת=מגדר|כרך=4|עמ=1-29|שנת הוצאה=2015}}</ref>}} הזרמים מתמקדים בהשוואת מעמד האישה בתחומי האוריינות, קידום מעמד האישה בזירה הפולחנית של קיום המצוות וקריאה בתורה, שותפות וייצוג במוקדי הכוח הציבוריים, והשוואת המעמד במשפט - כמו למשל במתן גט.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:1" />}} בתנועה הפמיניסטית יש המנסים להוביל לשינוי במבנה החברה הגברית החרדית ויש השואפים להקמת מערך חברתי אלטרנטיבי עבור נשים, בו יוכלו לפעול ולהגיע לעמדות כוח לצד המערך הגברי.

התפתחותן של תנועות פמיניסטיות ספציפיות באנגליה, בארצות הברית ובמידה מסוימת גם בגרמניה, האיצה את השינויים בתפקידיהן של נשים בתנועות דתיות ליברליות באותן מדינות, במיוחד למן הרבע האחרון של [[המאה ה-20]]. מרגע שנוסדה ה[[התנועה הרפורמית]] בגרמניה של [[המאה ה-19]], מעמדן של נשים היה בעיני חבריה אחד האתגרים שהציבה המודרניות בפני היהדות המסורתית. בבתי הכנסת הרפורמיים בארצות הברית התקיימה ישיבה מעורבת בספסלים משפחתיים כבר בשנות החמישים של המאה ה-19, מתוך מענה לצרכים חברתיים ולאו דווקא כצעד אידאולוגי.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:2">|{{צ-ספר|מחבר=היימן, פאולה|שם=פמיניזם ומעמדן של נשים בתנועה הרפורמית|מקום הוצאה=תל-אביב|מו"ל=מכון ון ליר|שנת הוצאה=2014|עמ=509-520|עריכה=אבינועם רוזנק}}</ref>}}

ככל הנראה, הפמיניזם לא היה גורם מרכזי בהחלטות להסמיך את הרבות הראשונות בעולם. עד שלב מאוחר יחסית במאה העשרים נמנעו מוסדות רפורמיים ברחבי העולם מההחלטה להסמיך נשים לרבנות. בשנת ‏1972 הייתה סאלי פריסנד (Sally Priesand) האישה הראשונה בארצות הברית שהוסמכה לרבה מטעם ה[[היברו יוניון קולג']]. מכללת [[מכון ליאו בק]] בלונדון, המכשירה רבנים הן לתנועה הליברלית והן לתנועה הרפורמית, הסמיכה בשנת ‏1975 את ג'קלין טאביק לרבה הראשונה באירופה לאחר השואה. הנשים בתנועה הרפורמית, ששאבו את השראתן מרעיונות פמיניסטיים, הן שהובילו את המאבק להכרה רחבה יותר של נשים כמנהיגות לא מוסמכות. כפי שציינה קרלה גולדמן (Karla Goldman), נוכחותן הקבועה של הדמויות המרכזיות בפדרציה הלאומית של ארגוני נשים בבתי הכנסת בארצות הברית, וכן פעילויותיהן בשם קהילותיהן ובשם התנועה כולה, הקנו משנה תוקף לדרישתן לאפשר לנשים להשתתף בהנהגה הרוחנית.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:2" />}}

השפעת הפמיניזם על היהדות הרפורמית ניכרה בבירור רק משנתקבלה ההחלטה להסמיך אישה לרבנות. בשלהי שנות השישים ובשנות השבעים של המאה העשרים ניצבו בפני התנועה הרפורמית אתגרים חדשים. תנועות יהודיות ליברליות תמכו ברעיון של שוויון מגדרי, אך בפועל רק פעילות פמיניסטיות נאבקו, כאמור, ביעילות ובמרץ למען מינוי נשים לתפקידי רבות וחזניות ולעמדות מפתח בבתי הכנסת. המסר של הפמיניסטיות היהודיות - כלומר, הפמיניסטיות שבחרו לפנות אל הקהילה היהודית - התקבל באהדה בקרב החברים בבתי הכנסת הרפורמיים. אנשי התנועה הרפורמית התייחסו למסר זה כאל קריאה לצדק. בהתאם לכך, לטענת מובילות הזרם בתנועה הרפורמית, תובנות פמיניסטיות אינן מיטיבות עם נשים בלבד, אלא משרתות את הקהילה היהודית כולה.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:2" />}}

השאיפה להשגת גישה שווה לנשים למשרות במרחב הציבורי היהודי לא הוגשמה במלואה. עם זאת, נוכחותן של מאות רבות של נשים, שמרביתן הוסמכו על ידי מוסדות רפורמיים, ליברליים וקונסטרוקטיביים, וכן נוכחותן של חזניות למן שנת ‏1975, שינו את פני הזרמים הללו ביהדות ברחבי העולם, וערערו את בלעדיותם של גברים ברבנות, חזנות ובתפקיד [[שליח ציבור]].<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:2" />}}

כחלק מהפמיניזם הדתי התגבשה [[ליטורגיה]] המתחשבת במגדר, תוך פרשנות חדשה של טקסטים מסורתיים, יצירת מדרש נשים וטקסים חדשים לציון רגעים חשובים. הרבה הרפורמית אליז גולדשטיין (Elyse Goldstein) ערכה ופרסמה כתבים העוסקים בקריאה פמיניסטית של התורה ובפרשנות ההפטרות; בתפילה הרפורמית מוזכרות שמותיהן של גיבורות מקראיות כמו מרים, רות, דבורה, בנות צלפחד, ארבע האימהות, אביגיל ואסתר המלכה, וכך מתוקן חוסר האיזון המגדרי ביהדות המסורתית; כן חוברה כתובה שוויונית, בנוסף לטקס חתונה לא-אורתודוקסי (החסר תוקף משפטי בישראל).<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20190118113053:2" />}} הסידורים הקונסרבטיביים של מוריס סילברמן (Morris Silverman) והרב מיכאל גרץ שינו את המלים המסורתיות ב[[ברכות השחר]] מ'שלא עשני אישה', ל'איש/אשה, ישראל וחופשי'.<ref>{{הערה|{{Cite news|url=http://www.stljewishlight.com/opinion/commentaries/article_c8986454-85df-11e8-b2ce-bb83d5ec9e06.html|title=Conservative movement is closing its gender gap, but there is still work to be done|last=JTA|first=Debra Newman Kamin and Alisa Pomerantz-Boro,|newspaper=St. Louis Jewish Light|language=en|access-date=2018-10-14}}</ref><ref>}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=מרקס, דליה|שם=שפתיהם דובבות: תפילות מגניזת קהירבסידורי ימינו|כתב עת=גנזי קדם|כרך=יג|עמ=39-74|מו"ל=יד בן-צבי|שנת הוצאה=2017}}</ref>}}

לעומת גישות אלו, יש רבנים אורתודוקסים שמברכים על תופעה זו ומעודדים אותה. אחד הבולטים שבהם הוא הרב [[שלמה ריסקין]], רבה של [[אפרת]], שאף היה מעורב במסגרת מוסדות "אור תורה" בפיתוחה של [[מדרשת לינדנבאום]], במערכת ההכשרה לטוענות רבניות ובעמותת "[[יד לאישה]]", המעניקה סיוע משפטי לעגונות ומסורבות גט. הרב ריסקין אישר הקמת מנייני תפילה לנשים ביישובו ושילב נשים ב[[מועצה דתית|מועצה הדתית]] ובהשגחת [[כשרות]]. הוא אינו רואה בעיה הלכתית בשילוב נשים בפסיקה, כולל כהונת נשים כדיינות.<ref>{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.srugim.co.il/176839-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%94%D7%A1%D7%9E%D7%9B%D7%AA-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA|כותרת=הרב ריסקין על הסמכת הרבניות: התהליך ההלכתי במלוא תפארתו והדרו /תגובה|אתר=www.srugim.co.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2018-10-14}}</ref>}}

בעקבות עתירה לבג"ץ של ליאת בר ו[[רבקה לוביץ']], פסק בית המשפט העליון ב-2006 כי ל[[חברא קדישא]] אסור לכפות הפרדה בין המינים בבתי עלמין, וחובתה לאפשר לנשים להספיד.<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3388969,00.html|title=בג"ץ: גם לנשים מותר להספיד|last=נחשוני|first=קובי|date=2007-04-17|newspaper=Ynet|language=he|access-date=2018-10-14}}</ref>}} עם זאת, פסיקת בית המשפט לא נתמכה על ידי משרד הדתות עד לשנת 2012, כאשר מועצת הרבנים הראשית של ישראל קבעה כי נשים יכולות להספיד בלוויות, אך על רב הקהילה להחליט על כל מקרה לגופו.<ref>{{הערה|{{Cite news|url=http://jewishjournal.com/culture/religion/105063/|title=Israeli Chief Rabbinical Council OKs eulogies by women — Jewish Journal|last=JTA|date=2012-06-12|newspaper=Jewish Journal|language=en-US|access-date=2018-10-14}}</ref>}} בשנת 2013 הבטיחה הרבנות הראשית לישראל להסיר את המכשולים המונעים מנשים לעבוד כמפקחות במערכת הכשרות הממשלתית, וארגון "אמונה" הכריז על קורס הסמכה ראשון לפיקוח לנשים בישראל.<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.haaretz.co.il/news/education/1.2314784|title=מאבק הנשים הדתיות הצליח: הרבנות בחנה נשים לתפקיד משגיחות כשרות|last=אטינגר|first=יאיר|date=2014-05-07|newspaper=הארץ|language=he|access-date=2018-10-14}}</ref>}}

במאי 2013, בעקבות מאבק של קבוצת [[נשות הכותל]], פסק שופט כי פסיקת בית המשפט העליון משנת 2003, האוסרת על נשים לקרוא בתורה או להתעטף בטליתות ברחבת הכותל המערבי, פורשה שלא כהלכה וכי אין איסור חוקי על תפילה שכזו.<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.nytimes.com/2012/12/26/world/middleeast/israeli-law-curbing-womens-prayer-up-for-review.html|title=Israel to Review Curbs on Women’s Prayer at Western Wall|last=Rudoren|first=Jodi|language=en|access-date=2018-10-14}}</ref>}}

בבחירות לכנסת העשרים בשנת 2015 התמודדה מפלגת '[[ובזכותן]]', הראשונה המשלבת נשים וגברים חרדים ברשימתה לכנסת.<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.haaretz.co.il/news/elections/1.2543823|title=לראשונה: מפלגה של נשים חרדיות תתמודד בבחירות|date=2015|newspaper=הארץ|language=he|access-date=2018-10-14}}</ref>}} ב-2016 הפכה [[כרמית פיינטוך]] לאישה הראשונה שזכתה לתואר "מנהיגה קהילתית" בבית כנסת אורתודוקסי בישראל, [[בית כנסת הרמב"ן]].<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.mako.co.il/judaism-inspiration-magazine/religious-women/Article-da6d0ac42ff3c51006.htm|title=תורתן אמונתן: הנשים שהפכו לרבניות ומנהיגות קהילה בזכות עצמן|date=2017-05-25|newspaper=mako|access-date=2018-10-14}}</ref>}}

ב-2016 הוכרז שבג"ץ העניק למשרד המשפטים 30 יום לגיבוש תקנות חדשות שיאפשרו לנשים להתחרות באופן שווה בגברים על תפקיד מנהל בתי הדין הרבניים.{{מקור}} באוגוסט 2018 מונתה אישה ראשונה כיועצת משפטית לבית דין רבני.<ref>{{הערה|{{Cite news|url=https://www.kipa.co.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%9C%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%AA%D7%9B%D7%94%D7%9F-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99/|title=לראשונה: אישה תכהן בתפקיד משפטי בבית הדין הרבני {{!}} כיפה|language=he-IL|access-date=2018-10-14}}</ref>}}