השילוש הקדוש – הבדלי גרסאות

'''השילוש הקדוש''' ([[ארמית]]: '''תְּלִיתִיוּתֶא קַדִישְׁתָּא''', [[סורית|בכתיב סורי]]: ܬܠܝܬܝܘܬܐ ܩܕܝܫܬܐ; [[יוונית]]: Αγία Τριάδα, [[לטינית]]: Sancta Trinitas) היא אמונת יסוד ב[[נצרות]] המתייחסת למהותו של ה[[אלוהים]] ולפיה, אף שקיים רק [[מונותאיזם|אל אחד]], יש לו שלוש פנים הזהות במהותן ובמה שהן, אך כל אחת גם בעלת אישיות נבדלת ועומדת בפני עצמה – '''[[האל האב (נצרות)|האב]]''', '''[[האל הבן]]''' או ה[[לוגוס]] האלוהי ש[[אינקרנציה|התגשם]] בבשר ב'''[[ישועישו]]''', ו'''[[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]]'''. השילוש הוא עקרון אמונה עליון כמעט בכל הכנסיות מאז המאה הרביעית, כשהחולקים על כך סומנו כ[[מינות (נצרות)|מינים]]. יש כיום אך קומץ של קבוצות [[אנטי טריניטריזם|המגדירות את עצמן נוצריות ושוללות אותו]], אם כי היתר בדרך כלל לא מקבלות אותן כלגיטימיות. השילוש מבוסס בין היתר על הכתוב ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] בספר [[מתי]] כ"ח:י"ט, {{ציטוטון|ואתם לכו אל כל הגויים ועשו תלמידים וטבלתם אותם לשם '''האב והבן ורוח הקודש'''}}. לפי הפרשנות הנוצרית ה[[ועידת ניקיאה|אורתודוקסית]], רעיון זה מופיע בבירור במקומות רבים ב[[הברית הישנה|ברית הישנה]] וב[[הברית החדשה|ברית החדשה]], בייחוד ברישומי ההטבילהההטבלה של [[ישועישו]] ב[[הבשורה על פי לוקאס|בשורה על פי לוקאס]] וגם בתיאור בריאת העולם ב[[ספר בראשית]] ובמקומות נוספים. עקרונות השילוש אושררו, בוררו ונוסחו על ידי הכנסייה ב[[המאה ה-4|מאה ה-4]] ו[[המאה ה-5|מאה ה-5]] בתגובה לרעיונות [[המינים בנצרות|כפירה]] שונים. העיסוק התאולוגי בשילוש הוסיף להעסיק את הזרמים הנוצריים השונים, בעצימות משתנה, מאז ועד ימינו.

אם כן, על פי הראיה של מאמיני השילוש, שגויה התפיסה הרווחת שרואה את האב ואת ישועישו כשתי ישויות נפרדות. ההכרזה המרכזית והמכרעת של האמונה הנוצרית היא שיש מושיע אחד, אלוהים, וגאולה אחת - בישועבישו הנוצרי, שאליה יש גישה רק בזכות רוח הקודש. האלוהים הבודד הזה קיים בשלוש ישויות שונות. לאלוהים יש רק טבע אלוהי אחד, ורצון אחד, ולו תמצית אחת בלבד. שלוש הישויות האלוהיות שוות ונצחיות. שלוש הישויות של אלוהים מצויות בהרמוניה מושלמת ומתפקדות בשיתוף פעולה.