בית המוטור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←היסטוריה: הגהה, עריכה קלה |
Masala Dosa (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 27:
'''בית המוטור''' הוא [[מבנה אדריכלי|מבנה]] הנמצא בכניסה ל[[קבוצת כנרת]] צפונית ל[[ירדנית]], וקרוב ל[[סכר דגניה]]. הוא היה בית [[משאבה]] בתחילת [[המאה ה-20|המאה העשרים]] והחל מ-1994 משמש כ[[מוזיאון]]. המבנה בן שתי קומות ולו גג רעפים הבנוי אבני [[בזלת]]. קומת הקרקע צבועה ב[[לבן]] ובקומה השנייה האבן במראה טבעי.
== היסטוריה ==
בית המוטור נבנה בשנת [[1910]] על ידי ה[[אגרונום]] [[משה ברמן]] מנהל [[חוות כנרת]] בשם [[המשרד הארצישראלי]]. המבנה נועד לשמש בית למשאבת מים לצורכי השקיה של שדות [[עמק הירדן]] ממי הירדן, המשאבה הראשונה ששאבה מים מהירדן או מה[[ים כנרת|כנרת]]. המשאבה פעלה ב[[ספיקה]] של 60 [[מטר מעוקב]] מים בשעה והופעלה ב[[מנוע]] בוכנה קורטינג שהופעל בגז. באותה עת לא הייתה הספקת [[חשמל]] במקום. בבניין גרו "שלישית יחד": [[בן ציון ישראלי]], [[מאיר רוטברג]] ו[[נח נפתולסקי]]. [[מנחם שמואלי
בשנת [[1912]] באו למקום עולים מ[[תימן]] שהתגוררו בצריפים ובמבני טיט ליד הבית וניסו לגדל ירקות. חלק מ[[תימני כנרת]] השתכנו בבית המוטור ובראשם הרב [[דוד בן דוד ישראל צאירי]]. רבים מהם חלו במחלת ה[[מלריה]] ונפטרו. התגלעו מריבות בין התימנים ובין [[קבוצת כנרת]] על ה[[קרקע]] ועל ה[[מים]] בשל מחסור במשאבים אלה. בשנת [[1929]] הועברו העולים מתימן ל[[כפר מרמורק]] שליד [[רחובות]]. המשאבה עבדה עד שנת [[1928]], שנה שבה הגיעה הספקת חשמל לאזור. הבית שוקם בשנת [[1988]] ביוזמתו של אהרון ישראלי מקבוצת כנרת והפך ל[[מוזיאון]]. המוזיאון הוקם בשנת [[1994]] והוא מציג משאבה דומה לזו שהופעלה בעבר, אך פועלת בכוח החשמל במקום בגז. המוזיאון מציג את שלושת האישים שגרו בבית וכן את העולים מתימן. הבית סגור רוב הזמן ויש לתאם ביקור בו בקבוצת כנרת.
| |||