התנועה הרומנטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ז' |
עריכה |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=תנועה אינטלקטואלית ואמנותית במערב אירופה|אחר=אהבה רומנטית|ראו=[[אהבה]]}}
[[קובץ:Caspar David Friedrich 032.jpg|ממוזער|250px|"[[הטייל מעל לים הערפילים]]", [[קספר דויד פרידריך]]]]
'''הרומנטיקה''' (או '''התנועה הרומנטית''') הייתה תנועה אינטלקטואלית ואמנותית שהתפתחה ב[[אירופה]] בשלהי [[המאה ה-18]] והגיעה לעמדת השפעה משמעותית במהלך [[המאה ה-19]].
הרומנטיקנים יצאו נגד רוחה של [[תנועת הנאורות]], שמשלה בחיים האינטלקטואליים במערב אירופה ובמרכזה לאורך רוב המאה ה-18. במקום הדגשת התבונה וה[[אוניברסליזם]] העלתה הרומנטיקה על נס את ה[[אינדיבידואליזם]] הפרטיקולרי והביטוי האישי, כלומר, את החד-פעמי שבאדם מסוים, המכונן לעצמו, מתוך עצמו, את האמת האישית שלו, שאינה בהכרח משותפת לאחרים.
== סימני היכר ==▼
▲== סימני היכר ==
הרומנטיקה, בהיותה תנועה של התחדשות רוחנית ותגובת-נגד להארה וגם זרם מחשבתי מרכזי בן התקופה ב[[תורת הספרות|חקר הספרות]] (מקובל התיקוף הקובע את ראשיתה של הרומנטיקה במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה - אין הסכמה על תאריך מסוים - ואחריתה בערך ב-[[1830]]), היא רבת-פנים, ועל-כן הוצעו כמה סימני היכר ש"אין לטעות בהם", כאשר מעת לעת ומחוג משכילים אחד לאחר משתנות ההגדרות ואין הסכמה כללית. עם זאת, מרבית הניסיונות לבטא את מהותה של המחשבה הרומנטית, מתרכזים לפחות בכמה מהעקרונות המכוננים הנסקרים להלן.
כאמור לעיל, הרומנטיקה מדגישה את '''החד-פעמי והאותנטי שבאדם''' (או לעיתים "נפש יחידה" אחרת, דוגמת אומה) על חשבון '''האוניברסלי והמשותף לכל בני אדם'''. כישרונות ייחודיים של בני אנוש מסוימים, מסורות עממיות ייחודיות, זוכים לעניין מחודש מצד הרומנטיקנים. לרוב נחלקו ביניהם ההוגים והאמנים בין העדפת '''הגניוס, הכוח היוצר של האמן גיבור-התרבות''', לבין הדגשת '''המסורות העממיות, הדיאלקטים וצורות החיים ה"אותנטיות"''' של בני מולדת אחת. ב[[אנגליה]], למשל, העדיף המשורר, [[סמואל טיילור קולרידג']], להדגיש יותר את ההיבט הראשון, בעוד ששותפו לגיבוש הרומנטיקה בשירה האנגלית, [[ויליאם וורדסוורת']], שנחשב בחוגים אנגליים, לגדול המשוררים הרומנטיקנים באנגליה ולמנסח הרומנטיקה בספרות (רומנטיציזם, בלעז), העדיף להדגיש את ההיבט השני.
כחלק מן השיבה למסורות האותנטיות, הקודמות לנאורות והנוגדות את הרעיונות האוניברסליים לכאורה של לגיטימיות השלטון השושלתי, ההסתמכות על התבונה לבדה כמכשיר כל-יכול (בכח, לאו דווקא בפועל) לחקר האמת, כנגד עצם רעיון האמת האחת והיחידה, הניתנת והראויה להשגה באופן אוניברסלי ומובן מאליו, וכנגד ערכי הדת והמוסר, שמאז [[הרפורמציה הפרוטסטנטית]], ביקשו הרומנטיקנים להדגיש את 'הקשר לטבע', למרחבים הפתוחים, בטהרתם, וסלדו בדרך כלל ממה שראו כהשתעבדותו של האדם ליצירי כפיו הוא
שני מאפיינים בולטים של ההגות הרומנטית, אשר מאגדת הוגים בעלי עמדות מנוגדות, הם התמקדות בסובייקט והתייחסות לכוחות המצויים בתוכו.
שורה 19 ⟵ 20:
מהבחינה הפוליטית, נודעה חשיבות מיוחדת ליחסם של חסידי הרומנטיקה ל[[המהפכה הצרפתית|מהפכה הצרפתית]], שהיה, בקרב הראשונים, חיובי ביותר, [[אוטופיה|אוטופי]] אפילו, עד לימי [[שלטון הטרור]] של [[רובספייר]], ולאחר מכן מסויג ומפוכח יותר. בקרב הרומנטיקנים המאוחרים שימש מאורע מכונן להוויה המהפכנית, החדשה של אירופה, וליתר דיוק: ה'''התהוות''', שתפסה את מקומה של ה'''הווייה''' הסטאטית בפוליטיקה ובמחשבה האירופאית, להבנתם.
כאשר מוחל הרעיון הרומנטי על [[אומה]] שלמה, הוא מתבטא ברצון לתת ביטוי לייחודי ולאותנטי שברוח העם. זאת, מבלי מחויבות לערכים שנתקבעו במסורת, עתיקה ככל שתהיה, כגון עקרון ה[[לגיטימיזם]] השושלתי, שטען כי זכותם של המלכים ויורשיהם אחריהם למשול אינה ניתנת להפקעה. מבחינה זו, הרומנטיקה היא אחת מהתנועות הרוחניות שהביאו להתעוררות ה[[לאומיות]] באירופה ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]].
== רומנטיקה בספרות ==
| |||