תוכנית מיר ומעבורות החלל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 23:
===שיתוף הפעולה===
ביוני [[1992]] הסכימו [[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש|ג'ורג' ה. וו. בוש]] ו[[נשיא רוסיה]] [[בוריס ילצין]] לשתף פעולה בתחום [[חקר החלל]] וחתמו על ה-"Agreement between the United States of America and the Russian Federation Concerning Cooperation in the Exploration and Use of Outer Space for Peaceful Purposes" (הסכם בין ארצות הברית לפדרציה הרוסית בקשר לשיתוף הפעולה בתחום חקר החלל ושימוש בחלל החיצון למטרות שלום). הסכם זה קרא לתכנון תוכנית חלל קצרה ומשותפת במהלכה יטוס אסטרונאוט אמריקאי בחללית סויוז אל תחנת החלל מיר הרוסית, ושני קוסמונאוטים רוסיים יטוסו על גבי מעבורת החלל האמריקאית.{{הערה|שם=ה1}}.
בספטמבר 1993 הכריזו [[סגן נשיא ארצות הברית]] [[אל גור]] ו[[ראש ממשלת רוסיה]] [[ויקטור צ'רנומירדין]] על תוכנית לבניית תחנת חלל חדשה, אשר בסופו של דבר הפכה לתחנת החלל הבינלאומית.{{הערה|Donna Heivilin (June 21, 1994). [http://archive.gao.gov/t2pbat3/151975.pdf "Space Station: Impact of the Expanded Russian Role on Funding and Research"]{{כ}}.{{כ}} Government Accountability Office. {{כ}}Retrieved November 3, 2006.}} כמו כן הם הסכימו שבמשך השנים הבאות ארצות הברית תהיה מעורבת בתוכנית מיר, תחת הקוד "שלב מספר אחד", כהכנה לתוכנית החדשה (שתהיה "שלב מספר שתיים").{{הערה|Kim Dismukes (April 4, 2004).{{כ}} [http://spaceflight.nasa.gov/history/shuttle-mir/history/h-b-start.htm "Shuttle–Mir History/Background/How "Phase 1" Started"].{{כ}} [[NASA]]. {{כ}}Retrieved April 12, 2007.}}
שורה 37:
בתוכנית לקחו חלק באופן פעיל 18 קוסמונאוטים בשירות סוכנות החלל הפדרלית של רוסיה, אך רק תשעה מתוכם טסו במעבורות האמריקאיות, בעוד השאר ביצעו את חלקם בתוכנית בחלליות סויוז. התשעה שטסו במעבורות הם: [[סרגיי קריקאליוב]], [[אנטולי סולבייב]], [[ניקולאי באדרין]], [[גנאדי סטרקאלוב]], [[ולדימיר דזורוב]], [[יילנה קונדקובה]], [[ולדימיר טיטוב]], [[סאליזן שאפירוב]] ו[[ואלרי ריומין]]. קוסמונאוטים אלו עברו אימונים ב[[מרכז החלל ג'ונסון]] ב[[יוסטון]], [[טקסס]], כהכנה לטיסתם במעבורות.{{הערה|[http://spaceflight.nasa.gov/history/shuttle-mir/people/p-cosmo-main.htm shuttle-mir - cosmonauts]}}{{הערה|שם=וא1|[[:en:List of Mir Expeditions|List of Mir Expeditions]]}}{{הערה|שם=וא2|[[:en:List of human spaceflights to Mir|List of human spaceflights to Mir]]}}
במשך שהייתם במיר, וגם במעבורות החלל, ביצעו האסטרונאוטים והקוסמונאוטים ניסויים מגוונים, כולל גידול [[צמח]]ים ו[[גביש]]ים, וצילמו מאות תצלומים של [[כדור הארץ]] שחג מתחתם באיטיות. הם גם סייעו בפעולות השוטפות לתחזוק התחנה הישנה (שרכיבה הראשון שוגר ב-1986), וגם בתיקונה לאחר פריצת שריפה בתחנה, התנגשות חללית הפרוגרס בתחנה, איבוד הכוח החשמלי, ספינים לא מבוקרים ודליפת חומרים רעילים. האסטרונאוטים האמריקאיים שהו במצטבר כמעט 1000 ימים על התחנה, ובכך
בטיסות המעבורות ובטיסות חלליות הסויוז אל מיר במסגרת התוכנית, השתתפו גם טייסי חלל מאומות נוספות, שלא היו מעורבים ישירות בתוכנית, אך ביקרו במיר תוך השתתפותם במשימותיהם: האסטרונאוט הגרמני [[תומאס רייטר]], ששירת ב-[[ESA]], היה חלק ממשלחת EO-22 למיר בין ספטמבר [[1995]] לפברואר [[1996]]. האסטרונאוט [[כריס הדפילד]], ששירת ב[[סוכנות החלל הקנדית]], טס במשימת [[STS-74]] שעגנה במיר בנובמבר 1995 והיה לקנדי היחיד שביקר במיר. והאסטרונאוטים הצרפתיים [[קלאודי הייגנרה]], [[ז'אן פרנסואה קלרבוי]], [[ז'אן לופ קרייטין]] ו[[ליאופולד הייארטס]], כולם בשירות ESA, ביקרו בתחנה במהלך התוכנית, גם במעבורות וגם בחלליות הסויוז, אך לא כחלק ממשלחת לתחנה.{{הערה|שם=וא1}}{{הערה|שם=וא2}}
[[קובץ:Mir on 12 June 1998edit1.jpg|250px|ממוזער|ימין|תחנת החלל מיר כפי שצולמה מ[[מעבורת החלל דיסקברי]] עם סיום התוכנית ביוני 1998.]]
שורה 45:
===תחנת החלל מיר===
{{הפניה לערך מורחב|תחנת החלל מיר}}
תחנת החלל מיר הורכבה בחלל בין [[1986]] ל-[[1996]] והייתה תחנת החלל המודולרית הראשונה. היא הייתה תחנת המחקר הראשונה בחלל
מיר התבססה על תחנות חלל מסוג [[סאליוט]] ששבעה מהם שוגרו ופעלו בין [[1971]] ל-[[1991]], ותוספקה על ידי חלליות סויוז מאוישות וחלליות פרוגרס לא מאוישות. [[מעבורת החלל בוראן]] יועדה לבקר גם היא במיר, אך תוכנית פיתוח המעבורת בוטלה לאחר טיסתה הראשונה (והבלתי מאוישת). מעבורות החלל האמריקאיות שביקרו במיר השתשמו במערכת עגינה מסוג [[APAS]] שתוכננה במקור עבור המעבורת בוראן, שהורכבה על מתאם אמריקאי שתוכנן לשימוש בתחנת החלל פרידום.{{הערה|שם=ה1}}
שטחה של תחנת החלל מיר, יחד עם שטחה של מעבורת החלל שהייתה מעוגנת בה, הפכו רכב חלל זה לגדול ביותר שנבנה מעולם (עד לבניית תחנת החלל הבינלאומית), ששקל כ-250 [[טון (מסה)|טון]].
שורה 55:
===מעבורת החלל===
{{הפניה לערך מורחב|מעבורת חלל}}
מעבורת החלל של נאס"א הייתה חללית מאוישת אמריקאית שפותחה במסגרת [[תוכנית מעבורות החלל]]. סך הכל נבנו חמש מעבורות מבצעיות, מתוכן שלוש נשארו מבצעיות עד לסיום התוכנית ב-[[2011]]. מעבורת החלל שוגרה אנכית, כשבתוכה בדרך כלל בין 5 ל-7 אסטרונאוטים וכ-23 טון מטען, שאוחסן בתא המטען של המעבורת, ל[[מסלול לווייני נמוך]]. כשהשלימה המעבורת את משימתה הייתה חודרת לאטמוספירה ודואה כ[[דאון]] עד לנחיתתה כמטוס ב[[מסלול נחיתה]] מתאים.{{הערה|שם=ה9|Jim Wilson (March 5, 2006).{{כ}} [http://www.nasa.gov/returntoflight/system/system_STS.html "Shuttle Basics"].{{כ}} NASA.{{כ}} Retrieved September 21, 2009.}}{{הערה|שם=ה10|David M. Harland (July 5, 2004). The Story of the Space Shuttle. Springer-Praxis. {{כ}}[[ISBN]]{{כ}} [[:en:Special:BookSources/978-1-85233-793-3|978-1-85233-793-3]].}}
מעבורת החלל הייתה החללית המאוישת הראשונה ל[[טיסה מסלולית|טיסות מסלוליות]] שתוכננה לשימוש חוזר. היא שימשה לשיגור מטענים שונים למסלולים שונים, ואף לשיגור [[גשושית|גשושיות]] לחקר [[מערכת השמש]], ובמהלך תוכנית מיר ומעבורות החלל, ובמהלך בניית ה-ISS שימשה לאספקת התחנות, להחלפת צוותיהן ולהרחבתן ושדרוגן.{{הערה|שם=ה9}}{{הערה|שם=ה10}}
במהלך תוכנית מיר והמעבורות, ביקרו במיר המעבורות [[מעבורת החלל דיסקברי|דיסקברי]], [[מעבורת החלל אטלנטיס|אטלנטיס]] ו[[מעבורת החלל אנדוור|אנדוור]], כשאטלנטיס הפעילה ביותר, עם שיגורה ברצף ל-7 משימות אל התחנה בין 1995 ל-[[1997]]. [[מעבורת החלל צ'לנג'ר]] [[אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר|התפוצצה בעת שיגורה]] ב-1986 ומכאן שלא השתתפה תוכנית (אנדוור נבנתה כדי להחליפה). [[מעבורת החלל קולומביה]], וותיקת המעבורות, לא הייתה מותאמת לשירות יעיל של מיר (ולאחר מכן גם ה-ISS), ש[[נטיית מסלול]]ה הייתה 51.6°, וכן לא צוידה ב[[מנעל אוויר]] חיצוני, שנדרש לביצוע עגינות בחלל{{הערה|שם=ה11|Sue McDonald (December 1998).{{כ}} [http://ston.jsc.nasa.gov/collections/TRS/_techrep/TP-1998-208920.pdf Mir Mission Chronicle]{{כ}}.{{כ}} NASA.{{כ}} Retrieved March 30, 2007.}}{{הערה|Kim Dismukes (April 4, 2004). {{כ}}[http://spaceflight.nasa.gov/history/shuttle-mir/spacecraft/to-s-orb.htm "Shuttle–Mir History/Spacecraft/Space Shuttle Orbiter"].{{כ}} NASA.{{כ}} Retrieved March 30, 2007.}}{{הערה|Justin Ray (April 14, 2000). {{כ}}[http://spaceflightnow.com/shuttle/features/000414overhaul/weightloss.html "Columbia Weight Loss Plan"].{{כ}} Spaceflight Now. {{כ}}Retrieved October 29, 2009.}} ([[אסון מעבורת החלל קולומביה|קולומביה התפרקה]] בעת חדירתה לאטמוספירה בשנת 2003).
==מהלך התוכנית==
שורה 73:
[[קובץ:Docking Module (STS-74).jpg|200px|ממוזער|ימין|יחידת העגינה במיר ממוקמת בתא המטען של המעבורת אטלנטיס בעת משימת [[STS-74]] לקראת חיבורה למודול "[[קריסטל (תחנת החלל מיר)|קריסטל]]".]]
מטרתה המרכזית של משימת STS-71, ששוגרה ב-[[27 ביוני]] 1995, ושהייתה משימת החלל המאוישת ה-100 של ארצות הברית, הייתה להיפגש עם תחנת החלל מיר ולעגון בה. העגינה בוצעה בהצלחה ב-[[29 ביוני]], ואטלנטיס הפכה לחללית האמריקאית הראשונה שעוגנת בחללית רוסית מאז משימת [[אפולו-סויוז]] ב-1975.{{הערה|1=[[דייוויד סקוט|Scott, David]]; [[אלכסיי ליאונוב|Leonov, Alexei]] (April 30, 2005).{{כ}} [http://www.amazon.co.uk/Two-Sides-Moon-Story-Space/dp/0743450671/ref=sr_1_1/202-3649698-1866219?ie=UTF8&s=books&qid=1174408964&sr=1-1 Two Sides of the Moon: Our Story of the Cold War Space Race].{{כ}} Pocket Books. {{כ}}[[ISBN]]{{כ}} [[:en:Special:BookSources/978-0-7434-5067-6|978-0-7434-5067-6]].}} אטלנטיס הביאה לתחנה את הקוסמונאוטים [[אנטולי סולובייב]] ו[[ניקולאי בדארין]] - שהיוו את צוות משלחת EO-19, והחזירה לכדור הארץ את האסטרונאוט נורמן והקוסמונאוטים דזורוב וסטרקלוב - שהיוו את משלחת EO-18. כמו כן נשאה המעבורת אספקה לתחנה ויחדת [[ספייסלאב]] שנשאה מספר ניסויים משותפים לארצות הברית ולרוסיה.{{הערה|שם=ה15}}{{הערה|Jim Dumoulin (June 29, 2001).{{כ}} [http://science.ksc.nasa.gov/shuttle/missions/sts-71/mission-sts-71.html "STS-71 Mission Summary"].{{כ}} NASA. Retrieved March 30, 2007.}}{{הערה|Nick Nuttall (June 29, 1995). "Shuttle homes in for Mir docking". The Times (Retrieved March 9, 2007 from NewsBank).}}
משימת המעבורת האחרונה לשנת 1995 - [[STS-74]] - החלה עם שיגור המעבורת אטלנטיס ב-12 בנובמבר, ונשאה אל התחנה יחידת עגינה שיוצרה על ידי [[תאגיד הטילים והחלל אנרגיה]] הרוסית, זוג לוחות סולאריים חדשים לתחנה, ורכיבי חומרה נוספים לשדרוגה. יחידת העגינה הפחיתה את הסיכון שהמעבורת תפגע בלוחות הסולאריים של מיר במהלך העגינה, דבר שנמנע במשימת STS-71 על ידי מיקום היחידה "[[קריסטל (תחנת החלל מיר)|קריסטל]]" (בה עגנה המעבורת) במקום אחר בתחנה. יחידת העגינה החדשה, שהורכבה על "קריסטל" (ובעצם האריכה אותו), מנעה צורך זה. כמו כן נשאה עימה המעבורת אספקת מים לתחנה וניסויים שונים, והיא החזירה לכדור הארץ תוצאות ניסויים ודגימות דם, שתן ורוק של צוות התחנה.{{הערה|שם=ה15}}{{הערה|[http://www.asc-csa.gc.ca/eng/missions/sts-074/reports.asp "CSA – STS-74 – Daily Reports"].{{כ}} Canadian Space Agency. October 30, 1999. Retrieved September 17, 2009.}}{{הערה|Jim Dumoulin (June 29, 2001).{{כ}} [http://science.ksc.nasa.gov/shuttle/missions/sts-74/mission-sts-74.html "STS-74 Mission Summary"].{{כ}} NASA. Retrieved March 30, 2007.}}{{הערה|William Harwood (November 15, 1995). "Space Shuttle docks with Mir – Atlantis uses manoeuvres similar to those needed for construction". Washington Post (Retrieved March 9, 2007 from NewsBank): p. a3.}}
שורה 100:
[[קובץ:Damaged Spektr solar array.jpg|200px|ממוזער|ימין|הלוח הסולארי של יחידת "ספקטר" בה התנגשה החללית פרוגרס, כפי שצולם מהמעבורת אטלנטיס בעת משימת [[STS-86]] בספטמבר 1997.]]
שהייתו של פואייל בתחנה עברה בצורה חלקה עד ל-[[25 ביוני]], אז התנגשה בתחנה חללית אספקה לא מאוישת מסוג [[פרוגרס]]. החללית, [[פרוגרס M-34]], הגיעה לתחנה באפריל 1997 כשבתוכה אספקה. ב-[[24 ביוני]] נותקה החללית באופן ידני מהתחנה, ובעת ניסיון לעגנה מחדש בתחנה, התנגשה באחד הלוחות הסולאריים של יחידת המעבדה "ספקטר", וגרמה לחירור המגן החיצוני שלה, דבר שגרם לצניחת הלחץ בתוך התחנה. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריית הטיסה לחלל שחללית מאוישת נפגעה ואיבדה את הלחץ בתוכה בעודה במסלול. הצוות מיהר לנתק את הכבלים שחיברו את "ספקטר" לשאר התחנה וסגרו במהירות את הפתח שהוביל ליחידה, זאת על מנת למנוע את ירידת הלחץ לרמה כזו שיהיה עליהם לנטוש את התחנה בחלליות החילוץ (מסוג סויוז) שעגנו דרך קבע בתחנה. פעולותיהם הביאו להתייצבות לחץ האוויר בתוך התחנה, בעוד הלחץ ב"ספקטר", בה היו רוב ניסוייו של פואייל וחפציו האישיים, ירדה עד שנהפכה לואקום. למרבה המזל, ציוד חיוני כגון מים ומזון אוחסנו ביחידות נוספות בתחנה, ופעולות שחזור של פואייל וצוות מדענים בכדור הארץ מיזערו את כמות המידע המדעי שאבד.{{הערה|שם=ה6}}{{הערה|שם=ה15}}
אף על פי שהתחנה ניצלה כביכול, המכה שקיבלה מהתנגשות הפרוגרס גרמה לה לאבד את ייצובה, והלוחות הסולאריים שלה החלו להפיק פחות ופחות [[אנרגיה סולארית]] עם סטייתם מכיוון אור השמש. דבר זה הביא את התחנה לאיבוד מוחלט של אנרגיה חשמלית ולנפילת מערכת החמצן, דבר שחייב את הצוות להשתמש במערכת הפקת חמצן חלופית, זהה לזו שגרמה לשריפה לפרוץ בתחנה מספר חודשים לפני כן.{{הערה|שם=הא|[http://www.nss.org/resources/books/non_fiction/NF_035_dragonfly.html Book Review: Dragonfly: NASA and the Crisis Aboard Mir]}} לקחו לפואייל מספר שעות לייצב את התחנה באמצעות מנועי חללית הסויוז שעגנה בתחנה ולהחזיר את הלוחות הסולאריים למצבם המקורי.{{הערה|שם=הא}}
שורה 109:
[[קובץ:Mir (STS-86).jpg|200px|ממוזער|שמאל|מיר כפי שצולמה מחלון מעבורת החלל אטלנטיס בעת משימת STS-86. ניתן לראות חלק מיחידות המעבדה וחללית סויוז המעוגנת בה.]]
לאחר אירועים חמורים אלו שקלו בקונגרס האמריקאי ובנאס"א להפסיק את התוכנית מחשש לבטיחות האסטרונאוטים, אך מנהל נאס"א [[דניאל גולדין]] החליט להמשיך בתוכנית,{{הערה|שם=ה7}} והמשימה הבאה - [[STS-86]] - שוגרה ב-[[25 בספטמבר]] 1997 והביאה לתחנה את מחליפו של פואייל - דיוויד וולף.
משימת STS-86 הייתה משימת העגינה השביעית במיר, והאחרונה ל-1997. בעת שהייתה של האטלנטיס בתחנה ביצעו הקוסמונאוט [[ולדימיר טיטוב]] והאסטרונאוט [[סקוט פרזינסקי]] (שניהם מצוות המעבורת) את הליכת החלל המשותפת הראשונה לארצות הברית וריסיה במהלך משימת מעבורת, והראשונה במהלכה לבש קוסמונאוט רובי חליפת חלל אמריקאית. במהלך הליכת החלל, שנשכה 5 שעות, הם התקינו כיסוי במשקל 55 ק"ג ללוח הסולארי של מודול העגינה, לכל ניסיון עתידי לתיקון הדליפה ב"ספקטר". המשימה החזירה לכדור הארץ את פואייל יחד עם ניסויים ורכיבים שונים, והביאה במקומו את דיוויד וולף. וולף יועד במקור להיו האסטרונאוט האמריקאי האחרון שישהה במיר, אך נבחר להחליף את האסטרונאוטית [[וונדי לורנס]], שלא התאימה לדרישות המשימה החדשות, שהשתנו לאחר התאונה שעברה התחנה. הכללים החדשים דרשו שכל איש צוות בתחנה יהיה כשיר לצאת להליכת חלל מהתחנה, ומכיוון שלא היו חליפות חלל שהתאימו ללורנס, היא הוחלפה בוולף (לורנס בכל זאת טסה במשימת STS-86 כמומחית משימה).{{הערה|שם=ה15}}{{הערה|Jim Dumoulin (June 29, 2001). {{כ}}[http://science.ksc.nasa.gov/shuttle/missions/sts-86/mission-sts-86.html "STS-86 Mission Summary"].{{כ}} NASA. Retrieved March 30, 2007.}}
שורה 120:
במהלך שהייתו בתחנה, שהייתה השהייה הממושכת האמריקאית האחרונה בה, עבר תומאס על 27 ניסויים מדעיים בתחומים שונים. שהייתו במיר, הנחשבת לשהייה החלקה בתוכנית (בהתחשב בתקלות ובתאונות שעברו האסטרונאוטים הקודמים), הביאה את ארצות הברית לשהייה ממושכת רציפה של 815 יום במיר, ו-907 יום סך הכל אם סופרים את שהייתו של ת'אגרד בתחנה ב-1995 (מעזיבתו של ת'אגרד ועד לבואה של לוסיד עברו כ-8 חודשים).{{הערה|שם=ה15}}
תומאס חזר לכדור הארץ במעבורת דיסקברי, ששוגרה למיר ב-[[2 ביוני]] 1998 במשימת [[STS-91]] - משימת העגינה האחרונה במיר והמשימה האחרונה בתוכנית מיר והמעבורות. המעבורת נשאה גם אספקה למיר, ואל המעבורת הועברו ניסויים שונים שיועדו לחזור לכדור הארץ. צוהר המעבורת נסגר ב-[[8 ביוני]] 1998, 14:07 [[UTC]], והמעבורת ניתקה ממיר בשעה 17:01 UTC באותו היום. דיסקברי נחתה ב[[מרכז החלל קנדי]] ב-[[12 ביוני]] 1998.{{הערה|שם=ה15}}{{הערה|Jim Dumoulin (June 29, 2001).{{כ}} [http://science.ksc.nasa.gov/shuttle/missions/sts-91/mission-sts-91.html "STS-91 Mission Summary"].{{כ}} NASA. Retrieved March 30, 2007.}}{{הערה|William Harwood (June 13, 1998). "Final American returns from Mir". Washington Post (Retrieved March 9, 2007 from NewsBank): p. a12.}}
[[קובץ:Unity-Zarya-Zvezda STS-106.jpg|200px|ממוזער|שמאל|ליבת [[תחנת החלל הבינלאומית]] כפי שצולמה מהמעבורת אטלנטיס במשימת [[STS-106]] בספטמבר 2000.]]
==="שלבים שתיים ושלוש" (
{{הפניה לערך מורחב|תחנת החלל הבינלאומית}}
עם נחיתת המעבורת דיסקברי ב-12 ביוני 1998 הסתיים "שלב מספר אחד" של התוכנית, ומיד החל השלב הבא - בניית תחנת החלל הבינלאומית. ב-[[20 בנובמבר]] 1998, 5 חודשים בלבד לאחר נחיתת הדיסקברי, שוגר הרכיב "[[זאריה (מודול)|זאריה]]" של ה-ISS על גבי משגר פרוטון, ושבועיים לאחר מכן שוגרה אליה המעבורת אנדוור כשבתוכה היחידה השנייה של התחנה - "[[יוניטי (מודול)|יוניטי]]". פחות משנה אחר כך, ולאחר ששוגרו מספר יחידות ורכיבים נוספים, ב-31 באוקטובר 2000 שוגרה משימת [[סויוז TM-31]] ובתוכה המשלחת הראשונה אל ה-ISS. החללית עגנה בתחנה ב-2 בנובמבר ומאז תחנת החלל הבינלאומית מאוישת ברציפות. הגעתה של יחידת המעבדה האמריקאית "[[דסטיני (מודול)|דסטיני]]" ב-[[2001]] סימלה את סיומו של השלב השני ותחילתו של השלב השלישי בתוכנית - סיום בניית התחנה.{{הערה|שם=הת|[http://www.nasa.gov/mission_pages/station/main/index.html "NASA – International Space Station"]}}
נכון למאי 2012 ה-ISS כוללת 15 יחידות מדוחסות ורכיבים נוספים, ביניהם לוחות סולאריים ענקיים המפיקים אנרגיה חשמלית לשימוש התחנה, אשר יחד הופכים את התחנה לרכב החלל הגדול ביותר שנבנה מעולם. עלות התחנה - הנאמדת בכ-100 מיליארד [[אירו]] - הופכת אותה למבנה היקר ביותר שנבנה מעולם.{{הערה|שם=הת}}
| |||