ויקיפדיה

פופוליזם ימני – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ ←‏ארצות הברית: , הלבשת קישורים עירומים
CalBaker (שיחה | תרומות)
1,354 עריכות
אין תקציר עריכה
שורה 1:
'''ימין פוֹפוּליסטי''' הוא זרם בימין הפוליטי, שמדגיש את המאבק ב[[אליטה|אליטות]] ואת הצורך 'להשיב את השלטון לעם'. הזרם נחשב [[פופוליזם|פופוליסטי]] משום שהוא מנסה לכבוש את לבם של ההמונים, תוך שימוש בפחדיהם ובטינתם כלפי המעמדות השליטים. באירופה נעשֶהנעשה שימוש במונח לתיאור קבוצות, מפלגות ואישים שידועים בהתנגדותם להגירה ובתמיכתם ב[[אירוסקפטיות|גישה חשדנית כלפי האיחוד האירופי]]. במערב מזוהה הימין הפופוליסטי עם עלייה מחודשת של לאומיות, [[אנטי-גלובליזציה|התנגדות לגלובליזציה]] [[נייטיביזם (מדע המדינה)|ולהגירה]], ו[[פרוטקציוניזם]]. חרף התנגדותו המסורתית של הימין להרחבת מדיניות הרווחה, בימין הפופוליסטי מקובל רעיון [[מדינת רווחה|מדינת הרווחה]] המפלה לטובה את אזרחיה.
 
מפלגות הימין הפופוליסטי הראשונות הוקמו ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], ובאותו עשור אף נכנסו חלקן לבתי המחוקקים{{הערה|בעשר מדינות, אירופיות ברובן, זכה הימין הפופוליסטי לייצוג בבית המחוקקים. בשלושה מהן אף היו נציגיו לחלק מהמשלהמהממשלה המכהנת.}}. במקביל התפשטו בארצות הברית תנועות ימין קיצוני שיש המציעים לשייכן לימין הפופוליסטי, אך שיוך זה אינו מקובל על דעת הרוב. על כל פנים, התנועות האמריקאיות שאין חולק על זהותן הימנית-פופוליסטית קרובות מאוד לזרם ה[[פלאו-שמרנות]]. הימין הפופוליסטי האמריקאי נבדל מהשמרנות, בתכניו ובסגנונו כאחד, אך רבים מציעים לראות בה את מקורו. אף שחילוקי דעות רבים סובבים סביב הימין הפופוליסטי, פלג אחד בו שנוי במחלוקת מיוחדת: מפלגות ש'מעריכות'שמעריכות או 'מעריצות' תנועות [[פשיזם|פשיסטיות]] מהתקופה שבין מלחמות העולם{{הערה|כְּאלהכמו אלה ששלטו ב[[המפלגה הנאצית|גרמניה]], ב[[המפלגה הפשיסטית הלאומית|איטליה]], ב[[פרנסיסקו פרנקו|ספרד]] וביפן.}}.
 
ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור השני של המאה ה-21]] גדלה התמיכה הציבורית בתנועות הימין הפופוליסטי באירופה. [[החזית הלאומית (צרפת)|החזית הלאומית]] בצרפת, [[הליגה הצפונית]] באיטליה, [[מפלגת החירות האוסטרית|מפלגת החירות]] באוסטריה ו[[מפלגת העצמאות הבריטית|מפלגת העצמאות]] בבריטניה נחלו הישגים נאים בבחירות הכלליות. מקובל להניח שתי סיבות עיקריות לכך: [[משבר ההגירה באירופה|ההגירה הגוברת מהמזרח התיכון ומאפריקה]], וחוסר שביעות רצון מהמדיניות הכלכלית של [[האיחוד האירופי]]. גודלו של הזרם ומידת השפעתו שנויים במחלוקת, בעיקר בשל הגדרתו המעורפלת (ראו להלן).
 
== הגדרה ==
בשל הקשת הרחבה של התנועות שמוגדרות כ'"ימין פופוליסטי'", המושג הפך נזיל. חוקרים והדיוטות כאחד מטילים ספק באפשרות להגדירו באופן שמוסכם על הכל. לכן השימוש שנעשה במונח אינו עקבי, ולא אחת הוא מוחלף במונחים שאינם זהים לו - מה שמבלבל את הדיון עוד יותר. עם המונחים הללו נמנים '"ימין חדש'", '"פופוליזם לאומי'", '"פופוליזם לאומני'", '"נאו-לאומיות'", '"[[נאו-ליברליזם]]'", "[[ליברטריאניזם]]", ואף "[[משטר סמכותני|סמכותנות]]" ו'"[[נאו-פשיזם]]'". כל אחד מהמונחים הללו ראוי לדיון נפרד, אך כעת הם עדיין משמשים בערבוביה. מן הנמנע הוא להפריד ביניהם, למצער במשמעות שבה הם משמשים בפועל{{הערה|אפשר להפריד בין המונחים '"פופוליזם'", '"לאומנות'" ו'"סמכותנות'", והפרדה זו אכן מקובלת בדיון המקצועי. אך כאשר כותבים שאינם בקיאים משלבים ביניהם, וכל כותב מעניק להם משמעות שונה בהתאם לתפיסת עולמו ולסביבתו הוא, מן הנמנע לתפוס בשלמות את משמעותם ולנסח להם הגדרה מקובלת.}}. חלק מהמונחים מנוגדים זה לזה, ולכן לא קיימת מפלגה שנאים לה כולם.
 
פיארו איגנזי מחלק את מפלגות הימין הפופוליסטי, שאותן הוא מכנה "מפלגות ימין קיצוני", לשתי קטגוריות: מפלגות שהיו בעבר חלק מהימין המסורתי, ומפלגות שהתפתחו באופן עצמאי. הוא כולל את [[המפלגה הלאומית הבריטית]], [[המפלגה הלאומית דמוקרטית של גרמניה|המפלגה הלאומית-דמוקרטית של גרמניה]] ומפלגת המרכז ההולנדית בקטגוריה הראשונה. בקטגוריה השנייה הוא כולל את [[החזית הלאומית (צרפת)|החזית הלאומית]] בצרפת, הרפובליקנים בגרמניה, הדמוקרטים של המרכז בהולנד, מפלגת הקדמה בדנמרק, מפלגת הקדמה בנורווגיה, ו[[מפלגת החירות האוסטרית]].
 
עם מפלגות הימין הפופוליסטי הבולטות בעולם נמנות [[UKIP|מפלגת העצמאות הבריטית]], מפלגת '"ניו זילנד תחילה'" 'ומפלגת "וילרוס'" בפרובינציית אלברטה שבקנדה. [[המפלגה הרפובליקנית|המפלגה הרפובליקאית]] בארצות הברית ו[[המפלגה השמרנית של קנדה|המפלגה השמרנית]] בקנדה כוללות מאפיינים ימניים-פופוליסטיים, ולדעת אחדים אף פלגים ימניים-פופוליסטיים מובהקים.
 
== לפי מדינה ==
===אוסטריה===
 
[[מפלגת החירות האוסטרית]] הוקמה ב-1955 על ידי קצין [[אס אס|אס-אס]] לשעבר{{הערה|{{Cite news|url=https://www.timesofisrael.com/austrian-far-right-history-of-a-pact-with-the-devil/|title=Austrian far-right: History of a ‘pact with the devil’|language=en-US|access-date=2018-05-21}}}}, שטען שהיא מייצגת את '"הדרך השלישית'" (מרכז פוליטי), בין המפלגה הסוציאליסטית ל[[מפלגת העם האוסטרית]]. היא ירשה את מקומה של מפלגת "התאחדות הגרמנים" שהוקמה אחרי מלחמת העולם השנייה, ואימצה את ה[[לאומנות]] הגרמנית שלה. מצעה הלאומני לא הקנה לה די תומכים, והיא החלה להצטרף לקואליציות על מנת לחזק את כוחה.
 
בשנות השמונים אימצה המפלגה מצע ליברלי יותר. ב-1983 הייתה לחברה בקואליציה של הסוציאליסטים, ויושב ראשה מונה לסגן הקנצלר. אך דרכה הליברלית הייתה קצרה: ב-[[1986]] נבחר [[ירג היידר]] למנהיג המפלגה, ותחת מנהיגותו שבה המפלגה לשורשיה. אלא שירג היידר לא היה [[ריאקציה (אידאולוגיה)|ריאקציונר]] ותו לא; הוא הביא עמו סגנון חדש, והוביל את המפלגה למאבק במערכת הפוליטית. המאבק התנהל בעיקר נגד השיטה הוותיקה, לפיה מחולקות המשרות הבכירות בשירות המדינה בין המפלגות בהתאם לאחוז שזכו בבחירות, בטענה שהיא לוקה בשחיתות וב[[נפוטיזם]].
 
הגישה החדשה הניבה פרות. כבר ב-1986, במערכת הבחירות הראשונה שלו, הוביל היידר את המפלגה להישג כפול. אז החלה תנופת המפלגה, שהגיעה לשיאה בבחירות הכלליות ב-1999, בהן זכתה מפלגת החירות ב-27% מהקולות והייתה למפלגה השנייה בגודלה במדינה. בבחירות שלאחר מכן צנחה המפלגה ל-10%, אך מאז עולה התמיכה בה באופן הדרגתי. בבחירות האחרונות (2017) זכתה המפלגה ב-26% מהקולות, נכנסה לקואליציה וזכתה למחצית ממושבי הקבינט{{הערה|קרין קנייסל, לפנים דיפלומטית ועיתונאית, מונתה לשרת החוץ בתמיכת מפלגת החירות אף שאינה חברה במפלגה, ומעמדה המפלגתי הוא '"עצמאי'". כך חולק הקבינט, שמספר חבריו אי זוגי, באופן שוויוני: לכל אחת משתי המפלגות שמרכיבות אותו, מפלגת העם ומפלגת החירות, חמישה מושבים מפלגתיים. והמושב הנוסף, 'שובר השוויון', הוענק לאישה שאינה פוליטיקאית, בהסכמה משותפת של שני ראשי המפלגות (שמשמשים כקנצלר וכסגנו).}}.
 
[[היינץ כריסטיאן שטראכה]] נבחר ליושב ראש המפלגה ב-2005.
שורה 25:
===אוסטרליה===
 
מפלגת הימין הפופוליסטי העיקרית באוסטרליה היא '"אומה אחת'" (One Nation), שמונהגת על ידי [[פולין הנסון]], סנאטורית מטעם [[קווינסלנד]]. על פי רוב חברה המפלגה בקואליציה. מפלגות נוספות ב[[הפרלמנט האוסטרלי|בית המחוקקים האוסטרלי]], שמזוהות עם הימין הפופוליסטי, הן '"השמרנים האוסטרלים'" שמונהגת על ידי קורי בראנרדי, סנאטור מדרום אוסטרליה, '"המפלגה הדמוקרטית-ליברלית'" שמונהגת על ידי דיוויד ליונהלם, סנאטור ממזרח אוסטרליה, ומפלגת הקאטרים (The Katter's), שמונהגת על ידי חבר הפרלמנט בוב קאטר. מפלגת השמרנים האוסטרלים והמפלגה הדמוקרטית-ליברלית נוהגות להצביע יחד בסנאט.
 
מספר אנשים ב[[המפלגה הליברלית של אוסטרליה|מפלגה הליברלית של אוסטרליה]] תוארו כאנשי ימין פופוליסטי, בהם ראש הממשלה לשעבר [[טוני אבוט]].
שורה 31:
===איטליה===
 
מפלגת הימין הפופוליסטי הבולטת באיטליה היא [[הליגה הצפונית]]. המפלגה דוחה את שיוכה לימין הפוליטי, אך לא את הגדרתה כפופוליסטית{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.leganord.org/index.php/notizie2/12498-europee-salvini-sono-referendum-meglio-populista-che-fesso|כותרת=Europee: Salvini,sono referendum, meglio populista che fesso - Lega Nord - Salvini Premier|אתר=www.leganord.org|שפה=it-it|תאריך_וידוא=2018-05-21}}}}. '"הליגה הצפונית'" הוקמה ב-1991, כאיחוד מפלגות ברמת המחוז. תוכניתה הגדולה היא הפיכת איטליה ל[[פדרציה]], שבה יזכו המחוזות ליתר עצמאות, בייחוד בצפון המדינה. ב-1996 אף פרסמה המפלגה מסמך בשם "הכרזת העצמאות והריבונות של פדניה"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://it.wikisource.org/wiki/Dichiarazione_di_indipendenza_della_Padania|הכותב=|כותרת=הטקסט המלא של ההכרזה (באיטלקית)|אתר=it.wikisource.org|תאריך=|שפה=it|תאריך_וידוא=2018-05-21}}}}, והצהירה לא אחת על תמיכתה בהקמת מדינה עצמאית נפרדת בצפון המדינה{{הערה|אף שהרעיון עלול להישמע תמוה לקורא מן השורה, סקרים מראים כי חלק גדול מאוכלוסיית צפון איטליה מבקשת להקים מדינה עצמאית. עם זאת, אותם סקרים מראים גם שתושבי הצפון יסתפקו ברפורמה מקיפה דיה בשיטת הממשל.}}.
 
המפלגה מפגינה עוינות רבה כלפי דרום איטליה ותושביה. חבריה ידועים בהתנגדותם להגירה מהדרום לצפון, ובתליית צרותיה הכלכליות של המדינה בפערים בין הדרום לצפון. כן מזלזלת המפלגה בטבעם של אנשי הדרום, בטענה שהם עצלנים נטולי חינוך ומוסר ראויים לשמם{{הערה|{{Cite news|url=http://www.bbc.com/news/magazine-17703460|title=Rise and fall of the House of Bossi|last=Willey|first=David|date=2012-04-14|newspaper=BBC News|language=en-GB|access-date=2018-05-21}}}}{{הערה|{{Cite news|url=https://www.reuters.com/article/uk-italy-unity/italy-unity-anniversary-divides-more-than-unites-idUSLNE72706B20110308|title=Italy unity anniversary divides more than unites|last=Pullella|first=Philip|newspaper=U.S.|language=en-US|access-date=2018-05-21}}}}. חבריה ידועים גם בשימושם בשם-התואר "טֶרְרוֹנֶה", השם ללעג את תושבי הדרום{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=Grace Russo Bullaro|שם=From Terrone to Extracomunitario: New Manifestations of Racism in Contemporary Italian Cinema : Shifting Demographics and Changing Images in a Multi-cultural Globalized Society|מו"ל=Troubador Publishing Ltd|שנת הוצאה=2010|קישור=https://books.google.co.il/books?id=yBTMi_XXCgYC&pg=PA180&lpg=PA180&dq=northern+league+terroni&source=bl&ots=NJmyMDjED1&sig=0g-JlhJaP0FcRALbo74wHRTehDE&hl=en&sa=X&redir_esc=y#v=onepage&q=northern%20league%20terroni&f=false|שפה=en}}}}. גם רומא לא חומקת משבטם, בשל ריכוז הכוח והמוסדות הפוליטיים שבה - המנוגד לעיקרון הפדרציה וּמַקשה על יישומו. חרף עמדה זו, המפלגה מפגינה גם לאומיות איטלקית כללית{{הערה|{{Cite news|url=https://www.bloomberg.com/news/articles/2018-02-20/italy-s-northern-league-is-suddenly-in-love-with-the-south|title=Italy’s Northern League Is Suddenly In Love With the South|date=2018-02-20|newspaper=Bloomberg.com|language=en|access-date=2018-05-21}}}}, וקושרת קשרים עם עמיתותיה בימין הפופוליסטי האירופי{{הערה|{{Cite news|url=http://espresso.repubblica.it/attualita/2017/07/24/news/rivoluzione-nella-lega-cambiano-nome-e-simbolo-e-scompare-il-nord-1.306615|title=Rivoluzione nella Lega: cambiano nome e simbolo|date=2017-07-24|newspaper=l'Espresso|language=it-IT|access-date=2018-05-21}}}}.
שורה 71:
===הולנד===
 
בהולנד מפלגות ימין פופוליסטי מיוצגות בבית המחוקקים מאז 1982, אז זכתה 'מפלגת "המרכז'" במושב יחיד. בעשור שלאחר מכן זכתה מפלגת "הדמוקרטים של המרכז" בשלושה מושבים. הפריצה הגדולה התרחשה ב-2002, כשזכתה "רשימת פים פורטאון" בשישית מהמושבים ונכנסה לקואליציה. שבוע לפני הבחירות נרצח מנהיגה, [[פים פורטאון]], על ידי איש שמאל הולנדי{{הערה|{{Cite news|url=http://news.bbc.co.uk/2/hi/europe/1971883.stm|title=In pictures: Death of Pim Fortuyn|date=2002-05-07|language=en-GB|access-date=2018-05-21}}}}.
 
[[המפלגה למען החירות]] מיוצגת בבית המחוקקים מאז 2006. לאחר הבחירות הכלליות ב-2010, הקימו מפלגות הימין ממשלת מיעוט בהולנד. המפלגה, שזכתה ב-24 מושבים, השתתפה בקואליציה. עמדותיה החשדניות כלפי האיחוד האירופי השפיעו רבות על היחסים בינו ובין הולנד, והשפעתה זו גברה ב-2009, כשזכתה במקום השני בבחירות לבית המחוקקים האירופי בהולנד. עיקר פועלה של המפלגה בסוגיית ההגירה: היא מתנגדת להגירה מוסלמית ולהגירה מהמדינות החדשות באיחוד האירופי, ופועלת להטמעת תרבותית של המהגרים. כן מתנגדת המפלגה לכניסה טורקיה לאיחוד האירופי, ומבקשת להוציא את הולנד מגוש האירו{{הערה|{{Cite news|url=https://www.independent.co.uk/news/world/europe/geert-wilders-netherlands-dutch-election-freedom-pvv-far-right-donald-trump-a7576456.html|title=Far-right outcast Geert Wilders vows to 'de-Islamise' the Netherlands after taking lead in Dutch polls|date=2017-02-12|newspaper=The Independent|language=en-GB|access-date=2018-05-21}}}}.
שורה 91:
ביוון שתי מפלגות ימין פופוליסטי בולטות, היוונים העצמאים וה[[השחר הזהוב|שחר המוזהב]]. לשתיהן ייצוג קטן בבית המחוקקים, אך רק הראשונה חברה בקואליציה{{הערה|{{Cite news|url=http://www.bbc.com/news/world-europe-30981950|title=Radical left takes power in Greece|date=2015|newspaper=BBC News|language=en-GB|access-date=2018-05-21}}}}.
 
[[משבר החוב של יוון|המשבר הכלכלי ביוון]] השפיע רבות על הפוליטיקה הפנימית שלה; אחת ההשפעות הללו היא עלייתו של הימין הפופוליסטי. ב-2012, השנה שבה נחתם [[משבר החוב של יוון#הסדר חוב וקנייה-מחדש של החוב (2012)|הסדר החוב]] (והמאבק הגיע לשיאו), זכה הימין הפופוליסטי ביוון בחמישית ממושבי בית המחוקקים. נכון ל-2018 הוא מחזיק במחצית מכך. '"היוונים העצמאים'" בולטים יותר בשיח הציבורי, בשל היותם חלק מהממשלה, אך הממשלה ביוון אינה מוסד אהוד במיוחד, וככל שנוקף הזמן מצביעים רבים יותר עוברים לשחר המוזהב.
 
'"השחר המוזהב'", כעמיתותיה בימין הפופוליסטי, שנויה במחלוקת. שתי סיבות אפשריות לכך, הם תמיכתה ב'החזרת'בהחזרת אזורים באלבניה ובטורקיה לשליטת יוון{{הערה|{{Cite news|url=http://thecorner.eu/news-europe/macedonia-greek-words/70762/|title=Macedonia and other Greek words|date=2018-02-10|newspaper=The Corner|language=en-GB|access-date=2018-05-21}}}}; ונוהגה להתגרות במוסדות הפוליטיים. דוגמה אחת לכך, מ-2013, היא הקמת '"מטבח האנשים העניים'" מול בית המחוקקים ב[[אתונה]], על מנת למחות נגד מדיניות הצנע הממשלתית. במטבח חולק אוכל לאזרחים יוונים בלבד, כמחאה נגד הגירה. בסופו של דבר סגרה המשטרה את המקום תוך שימוש בכוח{{הערה|{{Cite news|url=https://www.telegraph.co.uk/news/worldnews/europe/greece/10034010/Golden-Dawns-Greeks-only-soup-kitchen-ends-in-chaos.html|title=Golden Dawn's 'Greeks only' soup kitchen ends in chaos|last=Squires|first=Nick|date=2013-05-02|language=en-GB|issn=0307-1235|access-date=2018-05-21}}}}.
 
למפלגת הליכוד האורתודוקסי העממי נציג אחד בבית המחוקקים הלאומי. קודם לכן לא יוצגה בו המפלגה, אך ל[[הפרלמנט האירופי|בית המחוקקים האירופי]] דווקא הצליחה לשלוח נציג ואפילו זוג נציגים. המפלגה מתנגדת ל[[גלובליזציה]] ולהצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי, ותומכת בהורדת מסים. בולטת גם התנגדותה של המפלגה לשמה של [[מקדוניה|רפובליקת מקדוניה]]{{הערה|רפובליקת מקדוניה שולטת על כל חבל הארץ ששמו '"מקדוניה'", אך סמוך לה שוכן מחוז יווני בעל שם זהה. שמו של המחוז היווני לא נובע משמו של חבל הארץ, אלא משמה של '[[ממלכת מקדוניה']] העתיקה, שיוון ומקדוניה כאחד מבקשות לנכס את מורשתה. המחלוקת סביב השם התעוררה ב-1991, עם התפרקותה של יוגוסלביה ועצמאותה של מקדוניה. מאז הפעילה יוון לחץ רב על מקדוניה, ואילצה אותה להחליף את דגלה ולחדול משימוש במספר סמלים עתיקים. כיום מנהלות שתי המדינות משא ומתן על שם חלופי לרפובליקת מקדוניה ([https://www.opendemocracy.net/can-europe-make-it/giorgios-katsambekis/re-igniting-political-polarisation-in-greece-liberal-opposit מקור]).}}.
 
===צרפת===
שורה 105:
===קנדה===
 
לקנדה היסטוריה עשירה של פוליטיקת ימין פופוליסטי, בעיקר במערבה. 'מפלגת "הזכות החברתית של קנדה'" זכתה למושבים בפרלמנט המקומי ב[[קולומביה הבריטית]], ב[[אלברטה]] וב[[ססקצ'ואן]], אבל דעכה בשנות ה-70. שני עשורים לאחר מכן נסקה המפלגה הרפורמית, בהנהגת פרסטון מאנינג, ובשיאה החזיקה בחמישית ממושבי בית המחוקקים. הצלחתה פגעה קשות במפלגה '"השמרנית-פרוגרסיבית'", שלפנים הייתה המפלגה השלטת במערב המדינה. ב-2003 הן התאחדו ויצרו את [[המפלגה השמרנית של קנדה]]. נכון ל-2018 מחזיקה המפלגה השמרנית ב-32% מהמושבים, ונמצאת באופוזיציה. אחדים מחבריה זוהו על ידי התקשורת עם הימין הפופוליסטי.
 
===שווייץ===
 
בבחירות הכלליות ב-2015, [[מפלגת העם השווייצרית|מפלגה העם השווייצרית]] זכתה ב-29% מהקולות והקימה ממשלה. הפרשנים חלוקים בנוגע לסיווגה; רובם טוענים שהיא מפלגה 'שמרנית-לאומית' טיפוסית, אך חלקם מבקשים להגדירה כמפלגת ימין קיצוני, ואף כ'מפלגתכמפלגת ימין-פופוליסטי קיצוני'. המחלוקת עומדת בעינה, אך אין ספק שהמפלגה היא בעצם 'קואליציה של הימין כולו': דרים בה בכפיפה אחת מתונים וקיצונים.
 
בשווייץ עבר הימין הפופוליסטי תהפוכות לא מעטות. ב-1971 זכה ב-10% מהקולות, ב-1979 התרסק ל-2%, וב-1991, בעקבות איחוד שתי מפלגות הימין הפופוליסטי, זכתה התנועה ב-10% מהקולות ושבה למעמדה הקודם. תחת מנהיגותו של כריסטוף בלופר הפכה המפלגה מהרביעית בגודלה לשנייה בגודלה - ולהבטחה הגדולה של הפוליטיקה השווייצרית. ההבטחה התגשמה בבחירות 2015, כשמפלגת העם השווייצרית זכתה לתוצאה הגבוהה בתולדות המדינה: 32% מהמושבים{{הערה|{{Cite news|url=https://www.yahoo.com/news/swiss-populist-set-win-third-parliament-seats-media-161821935.html|title=Swiss parliament shifts to right in vote dominated by migrant fears|language=en-US|access-date=2018-05-21}}}}.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/פופוליזם_ימני"