הבדלים בין גרסאות בדף "קונפדרציית המדינות של אמריקה"

מ
בוט החלפות: \1דייווי\2
מ (בוט החלפות: \1דייווי\2)
ב-[[20 בדצמבר]] [[1860]], זמן קצר לאחר בחירתו של לינקולן (וקודם להשבעתו כנשיא ב-[[4 במרץ]] [[1861]]), הודיעה [[דרום קרוליינה]] על פרישתה מן האיחוד. מנהיגי דרום קרוליינה חיכו זמן רב לאירוע שיוכל להביא לאיחודו של הדרום אל מול הכוחות המתנגדים לעבדות. ברגע שתוצאות הבחירות היו ודאיות, הכריזה האספה של דרום קרוליינה, כי "האיחוד, שהיה קיים עד עתה בין דרום קרוליינה ובין מדינות אחרות, תחת השם 'ארצות הברית של אמריקה' מבוטל בזאת". עד ה-[[1 בפברואר]] [[1861]] שש מדינות דרומיות נוספות הלכו בעקבות דרום קרוליינה.
 
[[קובץ:President-Jefferson-Davis.jpg|ימין|ממוזער|200px|[[ג'פרסון דיוויסדייוויס]] נשיאה היחיד של הקונפדרציה]]
ב-[[7 בפברואר]] אימצו שבע המדינות הפורשות חוקה זמנית, ואת השם "קונפדרציית המדינות של אמריקה" ובחרו כבירתן את העיר [[מונטגומרי (אלבמה)|מונטגומרי]] בירת [[אלבמה]]. לקונפדרציה נקבע דגל, ו[[ג'פרסון דייויסדייוויס]] מונה כנשיאה. מדינות אחדות מהקונפדרציה שמו את ידן על מחנות צבא פדרליים בתחומן. לינקולן עדיין לא הושבע, והנשיא היוצא [[ג'יימס ביוקנן]] לא נקט בכל פעילות אל מול התחמשותן והתבצרותן של המדינות הפורשות. שר המלחמה של ארצות הברית, פלויד, מנע כל הכנה צפונית למלחמה, בעודו מתיר לנשק ולכוח אדם מיומן "לזלוג" דרומה.
 
לאחר פחות מחודש, ב-[[4 במרץ]] [[1861]], הושבע אברהם לינקולן לכהונת [[נשיא ארצות הברית]]. בנאום השבעתו, הוא הצהיר כי החוקה היוותה איחוד מושלם יותר מאשר הקונפדרציה הרופפת שקדמה לקבלת החוקה, וכי המדינות שקיבלו את החוקה קיבלו מסמך מחייב, ולפיכך פרישת שבע מדינות הדרום "בטלה מבחינה משפטית". הוא הכריז כי אין לו כל כוונה לפלוש למדינות הדרום, אך הוא ישתמש בכוח על מנת לשמור על רכוש פדרלי במדינות אלו. הוא סיים את נאומו בפניה נרגשת לחידוש הברית.