קונפדרציית המדינות של אמריקה – הבדלי גרסאות

ב-[[20 בדצמבר]] [[1860]], זמן קצר לאחר בחירתו של לינקולן (וקודם להשבעתו כנשיא ב-[[4 במרץ]] [[1861]]), הודיעה [[דרום קרוליינה]] על פרישתה מן האיחוד. מנהיגי דרום קרוליינה חיכו זמן רב לאירוע שיוכל להביא לאיחודו של הדרום אל מול הכוחות המתנגדים לעבדות. ברגע שתוצאות הבחירות היו ודאיות, הכריזה האספה של דרום קרוליינה, כי "האיחוד, שהיה קיים עד עתה בין דרום קרוליינה ובין מדינות אחרות, תחת השם 'ארצות הברית של אמריקה' מבוטל בזאת". עד ה-[[1 בפברואר]] [[1861]] שש מדינות דרומיות נוספות הלכו בעקבות דרום קרוליינה.

 

 

לאחר פחות מחודש, ב-[[4 במרץ]] [[1861]], הושבע אברהם לינקולן לכהונת [[נשיא ארצות הברית]]. בנאום השבעתו, הוא הצהיר כי החוקה היוותה איחוד מושלם יותר מאשר הקונפדרציה הרופפת שקדמה לקבלת החוקה, וכי המדינות שקיבלו את החוקה קיבלו מסמך מחייב, ולפיכך פרישת שבע מדינות הדרום "בטלה מבחינה משפטית". הוא הכריז כי אין לו כל כוונה לפלוש למדינות הדרום, אך הוא ישתמש בכוח על מנת לשמור על רכוש פדרלי במדינות אלו. הוא סיים את נאומו בפניה נרגשת לחידוש הברית.