קורבן התמיד – הבדלי גרסאות

לאחר [[הפייס השני]] מביאים [[בית המוקד|מלשכת הטלאים]] כבש{{ביאור|שגילו לכתחילה מבן שלושים יום ועד שנה, ובדיעבד כשר מגיל שמונה ימים.{{הערה|{{משנה|פרה|א|ד}}; {{רמב"ם||מעשה הקרבנות|א|יב}}}}}} ש[[קורבן (יהדות)#בעל מום|בוקר ממום]] ארבעה ימים מראש, מבקרים אותו עוד פעם ומביאים אותו אל [[בית המטבחיים#הטבעות|הטבעות]]. את התמיד של שחר שוחטים בטבעת השנייה מצפון, בשורת הטבעות המערבית.{{הערה|{{משנה|תמיד|ד|א}}; {{רמב"ם|עבודה|תמידין ומוספין|א|יא}}. ועיין ב[[ישראל ליפשיץ|תפארת ישראל]] על המשנה, בחלק "בעז" , שהביא דעות נוספות.}}{{ביאור|הסיבה לכך היא כדי שהתמיד ישחט '''נגד השמש''' (שבבוקר באה ממזרח).}} לפני השחיטה משקים את התמיד כדי שיהיה קל להפשיט אותו. לאחר השחיטה, מקבלים את דמו של הקרבן, זורקים אותו על המזבח [[זריקת הדם#צורת הזריקה|שתי מתנות שהן ארבע]], ואם נשאר דם, שופכים אותו על [[מזבח העולה#בית המקדש השני|היסוד]] הדרומי של המזבח.