הנרי טמפל, הוויקונט השלישי מפלמרסטון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏פתיח: {{מקור יחיד|ערך}}
אין תקציר עריכה
שורה 149:
 
===צרפת, ספרד ופורטוגל בשנות השלושים של המאה ה-19===
ב-[[1833]] ו-[[1834]] ייצגו המלכות הצעירות [[איזבלה השנייה, מלכת ספרד]] ו[[מריה השנייה, מלכת פורטוגל]] את תקוותם של החוגים החוקתיים בארצותיהן. מעמדן היה תחת לחץ כלשהו מצד קרובי משפחותיהן ה[[אבסולוטיזם פוליטי|אבסטלוטיסטיםאבסולוטיסטים]], דום [[מיגל הראשון, מלך פורטוגל|מיגל]] בפורטוגל ודון קרלוס, ה[[אינפנטה]] של ספרד, שהיו הגברים הבאים ב[[סדר הירושה]] לכתר, כל אחד בארצו. פלמרסטון יזם והוציא לפועל תוכנית לכריתת ברית מרובעת בין המדינות החוקתיות במערב אירופה כמשקל נגד למעצמות הצפוניות. הסכם להשכנת שלום ב[[חצי האי האיברי]] נחתם בלונדון ב-[[22 באפריל]] [[1834]] ואף על פי שהמאבק בספרד המשיך בצורה זו או אחרת, ההסכם השיג את מטרתו.
 
צרפת הצטרפה לברית באי רצון ומעולם לא ביצעה את תפקידה בה בהתלהבות. [[לואי פיליפ, מלך הצרפתים]] הואשם באהדה חשאית כלפי הקרליסטים, תומכיו של דון קרלוס, והוא דחה כל ניסיון להתערבות ישירה בענייניה הפנימיים של ספרד. סביר להניח שההססנות בחצר המלכות הצרפתית בשאלה זו הייתה אחת הגורמים לעוינות האישית המתמשכת שפלמרסטון הפגין כלפי המלך הצרפתי מכאן והלאה, אף על פי שרגשותיו אלו של פלמרסטון התעוררו עוד קודם לכן. למרות שפלמרסטון כתב ביוני [[1834]] שפריז הייתה "הציר של מדיניות החוץ שלי", חילוקי הדעות בין שתי הארצות הפכו ליריבות מתמדת אך עקרה בין שתי המדינות שלא הואילה לאף אחת מהן.