ויקיפדיה

שער הרחמים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הוספת קישור לכפתור ופרח
שורה 8:
== היסטוריה ==
מבנה השער קיים מאז [[המאה ה-7|המאה ה־7]], ראש השער וסביבו מעוטרים בעיטורים שעל פי סגנונם שייכים ל[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|תקופה הביזנטית]]. באזור נמצאו גם שרידי שער כניסה קדום יותר מ[[תקופת בית שני]].
בשנת [[628]], עבר דרכו הקיסר הביזנטי [[הרקליוס]] בראש תהלוכה גדולה, בה הושב הצלב של [[כנסיית הקבר]] למקומו [[ירושלים בתקופה הביזנטית|בירושלים]]. הצלב, שעל פי המסורת, זוהה בידי הלנה אמו של הקיסר הביזנטי [[קונסטנטינוס]], כצלב שעליו נצלב [[ישו]], נשדד על ידי הפרסים כאשר כבשו את העיר בשנת [[614]], והשבתו נחשבה לניצחון גדול לנוצרים. מבנה השער אינו מתאים לשמש כשער הגנה משום שהוא רחב, הכניסה עליו היא חזיתית (ולא הזוית, כבשער מגן) וכיוון שמכה אחת של [[איל ניגוח]] בעמודות המרכזי תמוטט את כולו.{{הערה|J. Fergusson, An Essay on the Ancient Topography of Jerusalem, London, 1847 pp.99-100}}{{הערה|Dan Bahat, "The Golden Gate and the Date of the Madaba Map", in: The Madaba Map Centenary 1897-1997, Jerusalem 1999, pp. 255}} לפיכך, מדובר ככל הנראה ב[[שער ניצחון]] שנבנה בשלהי התקופה הביזנטית לציון נס השבת הצלב ע"י הרקליוס. אולם, כעשור לאחר מכן ([[638]]) נפל השלטון הביזנטי-נוצרי עקב [[הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל]]. כאשר ביקש ה[[ח'ליף]] [[עבד אל-מלכ]] לבצר עת הר הבית על מנת להקים בו את [[כיפת הסלע]], היווה השער אתגר. במקום להרסו, הוא שולב בחומת המתחם המשוקמת ונאטם, משום שהשארתו פרוץ היוותה סיכון בטחוני.{{הערה|שלומית גרא, שער הזהב בירושלים: שער הרחמים [עבודת מחקר לקבלת תואר דוקטור], תל אביב 1986, עמ' 5}} מול השער האטום התקיימו באותה תקופה תפילות של יהודים [[יהדות קראית|קראים]], כפי שמשתקף במסמכים מן [[הגניזה הקהירית]].{{הערה|[[יהושע פראוור]], "גלגולי השכונה היהודית בירושלים בתקופה הערבית", בתוך: [[אלי שילר]] (עורך), '''תולדות ירושלים מחורבן בית שני ועד לתקופה העות'מאנית''', '''[[אריאל (כתב עת)|אריאל]]''' 83-84 (1992), עמ' 97 ; [[אלחנן ריינר]], "לשאלת שער הכהן ומיקומו", בתוך: '''[[תרביץ]]''' כרך נ"ו חוברת ב' (תשמ"ו), עמ' 283-289 ; [[דן בהט]], "לזיהוי שערי הר הבית בתקופה המוסלמית הקדומה ו'המערה'", בתוך: [[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]] 106 עמ' 70; משה גיל, "היישוב היהודי", בתוך: יהושע פראוור (עורך), '''ספר ירושלים - התקופה המוסלמית הקדומה 1099-638''', ירושלים 1987, עמ' 141 וכן הנ"ל, "שכונות היהודים בירושלים (1099-638)", בתוך: '''שלם''' ב' (תשלו), עמ' 29-23; [[יוסף ברסלבי]], "עליות רגלים אל הר הזיתים בתקופה הערבית: 'הדום רגלי אלוהינו' ו'שער הכהן' שאיננו", בתוך: '''ירושלים לדורותיה: הכינוס הארצי הכ"ה לידיעת הארץ''', ירושלים תשכ"ט, עמ' 137-141.}}
בשנת [[628]], עבר דרכו הקיסר הביזנטי [[הרקליוס]] בראש תהלוכה גדולה, בה הושב הצלב של [[כנסיית הקבר]] למקומו [[ירושלים בתקופה הביזנטית|בירושלים]]. הצלב, שעל פי המסורת, זוהה בידי הלנה אמו של הקיסר הביזנטי [[קונסטנטינוס]], כצלב שעליו נצלב [[ישו]], נשדד על ידי הפרסים כאשר כבשו את העיר בשנת [[614]], והשבתו נחשבה לניצחון גדול לנוצרים.
 
לפי דיווחי עולי הרגל, גם בימי [[צלאח א-דין|צלאח א־דין]] בראשית [[ימי הביניים]] נחסםהיה השער למעבר, וזאת כהתנגדות לתהלוכות הנוצריות שעברו בשערחסום. הרב [[פתחיה מרגנסבורג]] שביקר בירושלים ב[[המאה ה-12|מאה ה־12]] מתאר את השער הנעול:
{{ציטוט|תוכן="ובירושלים יש שער וקורין לו שערי רחמים. ואותו השער ממולא אבנים וסיד ואין שום יהודי רשאי לבא שמה וכל שכן גוי. ופעם אחת רצו הגוים להסיר[ו] ולפתוח השער ונתרעשה ארץ ישראל והיתה מהומה בעיר עד שחדלו. ויש מסורת ביד היהודים שדרך אותה שער גלתה השכינה ובו עתיד לשוב. והוא מכוון כנגד הר הזיתים והר הזיתים נמוך ממנו והעומד בהר הזיתים רואהו"|מקור= מסעות פתחיה מרגנשבורג בסוריה וארץ ישראל - בתוך [[אברהם יערי]], [[מסעות ארץ ישראל של עולים יהודים (ספר)|מסעות ארץ ישראל]], תל אביב 1946, עמ' 54}}
 
[[גוטפריד מבויון]], מנהיג [[מסע הצלב הראשון]], פרץ את השער ונכנס לירושלים דרכו, בדומה לישו ולהרקליוס.{{הערה|יהושע פראוור, "היסטוריה פוליטית - הכיבוש", בתוך: יהושע פראוור וחגי בן-שמאי (עורכים), '''ספר ירושלים - התקופה הצלבנית והאיובית 1250-1099''', ירושלים 1991, עמ' 25}} בתקופת [[ממלכת ירושלים]] נפתח השער בפעמיים בשנה לצורך צעדות ליטורגיות, ב[[יום ראשון של הדקלים]] באפריל וב[[חג רוממות הצלב]] בספטמבר, שבא לאזכר את כניסתו של הרקליוס.{{הערה|John of Würzburg, ''Description of the Holy Land'', '''PPTS''' vol. 5 (2) p. 19; Denys Pringle, '''The Churches of the Crusader Kingdom of Jerusalem, A Corpus''': Volume 3, The City of Jerusalem, Cambridge, 1993 p. 104}}
תיאור דומה עולה כמאתיים שנה לאחר מכן מדברי [[אשתורי הפרחי]] בספרו '[[כפתור ופרח]]', בו הוא מספר כי {{ציטוטון|יש בכותלו שני שערים גבוהים מאד בכפות מחוץ ודלתותיהם ברזל, והם סגורים לעולם וקוראים להם ההמון 'שערי רחמים', ומסתבר שהם אותם שערים שעשה שלמה לגמול חסדים: אחד לחתנים ואחד לאבלים}}.▼
 
▲[[ירושלים בתקופה הממלוכית|בתקופה הממלוכית]] היה שוב השער סגור, אך לא בחסימת אבן אלא בשערי ברזל. תיאור דומה עולה כמאתיים שנה לאחר מכן מדברי [[אשתורי הפרחי]] בספרו '[[כפתור ופרח]]', בו הוא מספר כי {{ציטוטון|יש בכותלו שני שערים גבוהים מאד בכפות מחוץ ודלתותיהם ברזל, והם סגורים לעולם וקוראים להם ההמון 'שערי רחמים', ומסתבר שהם אותם שערים שעשה שלמה לגמול חסדים: אחד לחתנים ואחד לאבלים}}.
בתחילת [[המאה ה-16|המאה ה־16]] בנה [[סולטאן עות'מאני|הסולטאן העות'מאני]] [[סולימאן הראשון]] את [[חומת ירושלים העות'מאנית]], ובמסגרת הבנייה שולב מבנה השער הקדום, כשהוא פתוח. אולם בשנת [[1541]] הורה סולימאן הראשון לאטום את השער, וכך הוא נותר עד היום.▼
 
▲בתחילת [[המאה ה-16|המאה ה־16]] בנה [[סולטאן עות'מאני|הסולטאן העות'מאני]] [[סולימאן הראשון]] את [[חומת ירושלים העות'מאנית]], ובמסגרת הבנייה שולב מבנה השער הקדום, כשהואכאשר פתוח.נאטם אולםבאבים בשנתדומות [[1541]]לאבניה הורה סולימאן הראשון לאטום את השער, וכך הוא נותר עד היוםהחומה.
 
בדצמבר [[1917]] העלה מייג'ור-גנרל דאוניי (Dawnay), אחד מיועציו של גנרל [[אדמונד אלנבי|אלנבי]], שהיה בקיא במסורות ארץ ישראל, הצעה לפתוח את שער הרחמים כך שהגנרל אלנבי יכנס לירושלים כמו ישוע, הרקליוס וגודפרי מבויון לפניו וזאת על מנת "להגשים את הנבואה המוסלמית העתיקה" על בואו של משיח הנוצרים דרך השער ואף לנצל את תעתיק שמו לערבית אל-נאבי (הנביא). אלנבי, שהתנער מכל יומרה משיחית, סירב.{{הערה|איתן בן-יוסף, "מסע הצלב האחרון? המערכה על ארץ ישראל בראי התעמולה הבריטית", בתוך: '''[[ג'מאעה]]''', י"ב (תשס"ד) עמ' 26-27}}
 
== במסורת היהודית ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/שער_הרחמים"