רמת הגולן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 65:
עד כינון [[המנדט הבריטי על ארץ ישראל]] ו[[המנדט הצרפתי על סוריה]], היה אזור הגולן קשור מבחינה מדינית ל[[הגליל|גליל]], כחלק מוולאית דמשק. בשנת [[1923]], עם תום [[מלחמת העולם הראשונה]] ו[[המרד הערבי]] בסוריה, ובהתאם ל[[הסכם סייקס-פיקו]], נקבע קו ה[[גבול]] בין [[המנדט הבריטי]] למנדט הצרפתי. הוחלט כי הגולן יהיה בשטח [[המנדט הצרפתי על סוריה]], עם מגבלות מסוימות שקשורות ל[[מים]] (המנדט הבריטי נתחם 10 מטר מזרחית למי הכנרת ברום המירבי וכלל גם את מי מעיינות [[נחל חרמון|הבניאס]]).
{{הפניה לערך מורחב|גבולות מדינת ישראל}}▼
[[קובץ:Hazak-mount.JPG|ימין|ממוזער|250px|תצפית לתוך סוריה מהר חזק שב[[רכס בשנית]], הממחישה את המשמעות [[טופוגרפיה|הטופוגרפית]] של שליטה ברמה]]▼
===שלטון סוריה===
שורה 124 ⟵ 120:
{{הפניה לערך מורחב|ישראל במלחמת האזרחים בסוריה}}
במהלך [[מלחמת האזרחים בסוריה]] אירעו כמה מקרים שבהם זלגה הלחימה לתוך שטח [[ישראל]] בשל הקרבות ברמת הגולן הסורית ונסיון של [[אירן ]]וה[[חיזבאללה]] לפתוח בחזית שניה מול ישראל אחות לחזית [[לבנון]].
==חילוקי דעות לגבי הגבול==
▲{{הפניה לערך מורחב|גבולות מדינת ישראל}}
▲[[קובץ:Hazak-mount.JPG|ימין|ממוזער|250px|תצפית לתוך סוריה מהר חזק שב[[רכס בשנית]], הממחישה את המשמעות [[טופוגרפיה|הטופוגרפית]] של שליטה ברמה]]
תוואי הגבול בין ישראל לסוריה ברמת הגולן שנוי במחלוקת. הגבול הבינלאומי, כפי שנקבע ב[[הסכם]] בין [[הרפובליקה השלישית|צרפת]] ל[[היסטוריה של בריטניה#1900 - 1945: מלחמות העולם|בריטניה]] ב-[[1923]], השאיר בשטח הבריטי את כל [[ים כנרת|הכנרת]] וה[[נהר הירדן|ירדן]], כולל רצועה של 10 מטרים ממזרח לכנרת (במפלס המרבי) ו-50 מטרים ממזרח לירדן. ההסכם השאיר גם את ה[[נחל חרמון|בניאס]] בתחומי המנדט הבריטי, אך כדי לאפשר מעבר ללבנון, הועבר השטח ב[[חכירה]] לידי המנדט הצרפתי. ב[[מלחמת העצמאות]] התקדמו כוחות הסורים מעבר לקווים אלה, וב[[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות#ההסכם עם סוריה|הסכמי שביתת-הנשק]] נקבע שהשטחים שמהם ייסוגו הסורים יהיו [[אזור מפורז|מפורז]]ים. בפועל, לאחר פלישות סוריות בתחילת שנות ה-50, נוצר מצב שלפיו הסורים שולטים על מזרח הירדן והכנרת. גבול זה ידוע כ"קווי 4 ביוני 67'". הסורים תובעים מישראל נסיגה לקו זה. עמדתה של ישראל היא שגם במקרה של נסיגה, היא תהיה לגבול המנדטורי הבינלאומי, שכן קווי ה-4 ביוני מספחים לסוריה שטח שהיא השתלטה עליו באופן לא-[[חוק]]י במהלך שנות ה-50. קווי ה-4 ביוני נחשבים בעיני ישראל בעייתיים מבחינה אסטרטגית, כיוון שהם מאפשרים לסוריה לדרוש את מחצית משטחה של הכנרת, על פי העיקרון הבינלאומי הקובע כי [[מקווה מים]] שגובל בין שתי מדינות, יחולק ביניהן.
גבול נוסף השנוי במחלוקת הוא הגבול בין הגולן ל[[לבנון]]. גבול זה, שנמצא במורדות ה[[חרמון]], סומן במקור על גבי מפות לא מדויקות, ולפיו אזור [[הר דב]], הידוע גם בשם [[חוות שבעא]], נמצא בשטח סוריה, אף על פי שהכפר שבעא עצמו נמצא בלבנון. מיקומו המדויק של הגבול לא נתפס כבעיה משמעותית במשך כמה עשרות שנים, ותושבי שבעא אף שלמו [[מס]]ים ל[[ממשלת סוריה]] בעבור החוות. הבעיה התעוררה במאי 2000 עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון. נציגים מטעם האו"ם סימנו את הגבול שאליו צריכה ישראל לסגת, וכללו את חוות שבעא בשטח רמת הגולן.
סוריה ולבנון טוענות שהמדינות הסדירו את הגבול ביניהן כשסוריה מסרה את השטח ללבנון ב-[[1951]].
לבנון הציגה בפני האו"ם מפה משנת [[1966]] המוכיחה זאת לכאורה, אולם בידי האו"ם נמצאות 10 מפות אחרות, שיצאו לאור אחרי 1966 במוסדות לבנוניים רשמיים, ואשר מראות כי החוות נמצאות בשטח סוריה.{{הערה|כך על-פי [http://domino.un.org/unispal.NSF/5ba47a5c6cef541b802563e000493b8c/97bad2289146f58a852568e9006d99bd!OpenDocument הדו"ח שהגיש המזכיר הכללי של האו"ם] למועצת הביטחון בעניין ביצוע החלטות 425 ו-426 (22 במאי 2000).}} [[מועצת הביטחון של האו"ם]] הכירה ב[[הנסיגה מלבנון|נסיגה המלאה של ישראל מלבנון]] בהתאם ל[[החלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 425]]. האזור הוסיף להיות מוקד לחיכוך בין ישראל ל[[חזבאללה]], עד להסדרי הפסקת האש שנקבעו בתום [[מלחמת לבנון השנייה]].
בקרב תושבי ישראל וכנסת ישראל קיים קונצנזוס רחב שהגולן הוא ישראלי, וככזה ישאר בריבונות ישראל בכל פתרון קבע עתידי. זאת בעיקר לאור התפרקות השלטון המרכזי בסוריה ובעקבות מלחמת האזרחים האכזרית אשר לא הותירה ספק בדבר טיב השלטון והאיום הנשקף ממנו ומבעלות בריתו.
==דמוגרפיה==
| |||