המהפכה הצרפתית – הבדלי גרסאות

במהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-18]], תחת שלטונו של המלך [[לואי השישה עשר]], קרסה הממלכה תחת עולו של משבר כלכלי שאי-אפשר היה לתקן את סיבות העומק שלו בגלל ה[[קורפורציה|חלוקה למעמדות]] ומשטר [[פריווילגיה חברתית|זכויות-היתר]]. ב-1789 לא היה יכול הכתר לשלם עוד את חובותיו או לגייס די כוח פוליטי להעברת הרפורמות הנדרשות, ונאלץ לכנס את [[אספת המעמדות של 1789|אספת המעמדות]] כדי להשיג את הסכמת כל נתיניו להעלאת מיסים. מהלך זה סימן את התמוטטות סמכותה של ה[[מלוכה אבסולוטית|מלוכה האבסולוטית]] ופתח את הדרך לבחינת מודלים חדשים, בהשפעת רעיונות [[עידן הנאורות]] שנפוצו בקרב המשכילים. עם פתיחת אספת המעמדות הכריזו פשוטי העם, "המעמד השלישי", כי הם דורשים שוויון אזרחי ו[[חוקה]], והקימו את [[האספה המכוננת הלאומית|האספה הלאומית]]. השלטון ניסה לדכאם, אך ב-14 ביולי 1789 יצא ההמון בפריז לרחובות ו[[נפילת הבסטיליה|כבש את הבסטיליה]] בעוד המשמעת בצבא מתפוררת. המלך נכנע והסכים לשתף פעולה. כמו כן פרץ גל של [[הפחד הגדול|מהומות איכרים]] באזורי הכפר. ב-4 באוגוסט ניצלו זאת רודפי השוויון באספה כאמתלה ל[[ליל 4 באוגוסט 1789|ביטול זכויות-היתר המעמדיות]]. ב-26 באוגוסט אושררה [[הצהרת זכויות האדם והאזרח]], והאספה פנתה לערוך רפורמות נרחבות בתקווה ליצור [[מלוכה חוקתית]].

 

 

במהרה התחוור שהפערים בין הפייאנטים לכתר גדולים מדי לגישור, וסיעתם איבדה את השלטון. תחתם עלו לבכורה ה[[ז'ירונדינים]], שדרשו מלחמה נגד הגולים ופטרוניהם שתאחד את האומה ותאלץ את לואי לחשוף כוונותיו. ב-20 באפריל 1792 הוכרזה [[מלחמת הקואליציה הראשונה]] נגד [[פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|קיסר אוסטריה]]. האחריות לכישלונות הצבאיים נתלתה במלך, שאכן היה במגע חשאי עם האויב וקיווה להצלה מידו, והתחזקה התביעה להדיחו. אף הז'ירונדינים החלו לחשוש מן השמאל הקיצוני יותר, אך פלישת האויב לצרפת היטתה את שיווי המשקל הפוליטי נגדם. לאחר שהאספה המחוקקת סירבה לשפוט את המלך, חוללו הרדיקלים בפריז [[הפיכת ה-10 באוגוסט 1792|הפיכה ב-10 באוגוסט 1792]] בגיבוי האספסוף העירוני, ה[[סנקילוטים]]. הוקמה רשות מכוננת חדשה, [[הוועידה הלאומית]], שהייתה אמורה ליצור חוקה לטעמם. השלטון נתפס בידי סיעת ה[[מונטניארדים]]. הם [[הרפובליקה הצרפתית הראשונה|הכריזו על צרפת כרפובליקה]] והוציאו להורג את המלך לואי. מדיניות המלחמה הנוקשה הביאה לשורת מרידות בתוך צרפת, ואף הז'ירונדינים בוועידה מחו. בתגובה, ערכו המונטניארדים הפיכה נוספת בתמיכת הסנקילוטים נגד הז'ירונדינים ב-2 ביוני 1793, ואסרו את מנהיגיהם. שורת חוקי חירום למלחמה באויב מבית ומחוץ וריכוז כל הכוח הביצועי בידי [[הוועד לשלום הציבור]], הובילו לתחילת [[שלטון הטרור]] באוקטובר, ולהשעיית החוקה הריכוזית החדשה שהכינה הוועידה. רבבות הוצאו להורג או נטבחו. הטרור נרגע בראשית 1794, אך אז פרץ מאבק שליטה בין שלוש הסיעות המונטניארדיות: המתונים תומכי [[ז'ורז' דנטון]], הקיצונים ה[[אברטיסטים]] שקראו להחריף את אמצעי החירום, ואנשי [[מקסימיליאן רובספייר]] באמצע. ההתנגשות ביניהן הסתיימה בחיסול שתי הראשונות ובעליית רובספייר ככמעט שליט-יחיד באפריל. הוא הנהיג תקופה נוספת של טרור נגד כל מי שחשד בו, אך בכך איחד את הוועידה נגדו. הוא עצמו הופל בהפיכה והוצא להורג ב-28 ביולי 1794.