WCW – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
התו השמיני (שיחה | תרומות) |
התו השמיני (שיחה | תרומות) |
||
שורה 2:
{{עריכה|נושא=ספורט}}
[[קובץ:Wcw.jpg|שמאל|ממוזער|250px]]
'''WCW''' ([[ראשי תיבות]] של '''World Championship Wrestling''') היה ארגון [[היאבקות מקצועית]] [[ארצות הברית|אמריקאי]] שפעל בין השנים [[1988]] ו-[[2001]]. משרדי WCW היו ממוקמים ב[[אטלנטה]], [[ג'ורג'יה]]. ה-WCW החל כארגון היאבקות המקושר ל-[[NWA]], תחת הנהלתו של ענק התקשורת [[טד טרנר]]. הארגון חדל לפעול בשנת 2001, כאשר הוא נמכר ל-[[WWF|WWE]] (לימים: WWE).
בשנות ה-90 נחשב WCW לארגון ההיאבקות המקצועית המצליח ביותר כלכלית בארצות הברית לצד ה-WWE. המנהל הכללי של WCW היה באותה תקופה אריק בישוף. טרנר האיץ בבישוף לעקוף את ה-WWF בפופולריות ולהתייצב בראש הסולם של עולם היאבקות המקצועית. היריבות בין שתי החברות העלתה אז הילוך כאשר WCW העלו ב-1995 את התוכנית Monday Nitro, על אותה משבצת שידור שבה שודרה [[WWE RAW|Raw]] של ה-WWF. מהלך נועז וחשוב נוסף שבישוף עשה היה להחתים על חוזה את אייקון ההיאבקות [[האלק הוגאן]]. האסטרטגייה הצליחה מאוד בטווח הקצר. היא הובילה ליריבות עיקשת על הרייטינג, ועודדה את שתי החברות להציג את המוצר המוצלח והמושך יותר. תקופה זו מכונה בחיוב "מלחמות ערבי שני"; תקופה בה אוהדי היאבקות מקצועית נהנו מלזפזפ בין שתי המתחרות, ולקנות את התשדירים בתשלום (Pay Per View) ששתיהן הציעו מדי חודש. המלחמה הרגישה לעיתים תכופות אישית. ב-WWF העלו מערכונים השמים ללעג את כוכבי WCW באותו זמן, וכוכבי ה-WWF בעבר, האלק הוגאן ורנדי "מאצ'ו מן" סאבאג'. ה-WCW, מצדם, נהגו לגלות בתוכניתם, ששודרה בשידור חי, את תוצאות הקרבות שיתרחשו באותו ערב ב-WWF, שתוכניותיה הוקלטו מראש.
הצעד הדרמטי הבא של בישוף שינה את ההיסטוריה של ההיאבקות לעד. בישוף הציע חוזים מפתים לשניים מהכוכבים הגדולים ביותר של ה-WWF באותה תקופה, [[קווין נאש]] (שהיה עד אז ידוע בכינוי דיזל) ו[[סקוט הול]] (שהיה ידוע כרייזור רמון). על רקע תחושת היריבות המרה בין שני הארגונים, בישוף בחר לאמץ עלילה שאליה נחשף בארגון היאבקות יפני. הרעיון היה של תת-ארגון שפולש לארגון הגדול, ומשתלט עליו מבפנים כפונדקאי. בישוף אם כן בחר להציג את נאש והול, במהלך ששיבש את הגבולות הברורים בין בדיה ומציאות, כחיילים של ה-WWF שנשלחו להזיק ל-WCW. הם נכנסו לאולם דרך הכניסות הצדדיות, הפריעו וקטעו קרבות ונהגו באופן מאיים כלפי המתאבקים ויתר הצוות של ה-WCW. הם אף תקפו חלק מהם. הקריינים נשמעו כאילו הדברים אינם מתוכננים ומדובר בחבלות של ממש בשידור. דבר נוסף שתרם לריאליזם היה העובדה שהשדרנים נמנעו מלנקוב בשמותיהם של נאש והול. הזכויות על הדמויות שהם גילמו היו שמורות ל-WWF, ולכן היה אסור להם לציינם בשידור. הם החלו להתייחס אליהם בפשטות כ-The Outsiders ורק מאוחר יותר התייחסם אליהם - ובשמותיהם האמיתיים. בעלילה, נאש והול דרשו להתמודד מול הטובים ביותר שיש ל-WCW להציע כנגדם, כדי להוכיח שה-WCW נחות ביחס אליהם. הקרב שנקבע היה 3-על-3 אולם לא היה ידוע אז מי יהיה החבר השלישי שיצטרף לאאוטסיידרס. בקרב המרכזי של התשדיר בתשלום Bash At The Beach מ-1996, הול ונאש לחמו ב[[לורנס פוהל|לקס לוגר]], [[סטיב בורדן|סטינג]] ורנדי סאבאג'. רק בשלב מאוחר בקרב הגיע לזירה האלק הוגאן. הוגאן נכנס לזירה
בחצי השני של 1996, ציר העלילה המרכזי נע סביב החזקתו המפוקפקת של הוגאן בתואר "אלוף העולם במשקל כבד" (התואר היוקרתי ביותר של הארגון), שהתאפשרה הודות לתחבולות ורמאויות בקרבות ובפוליטיקה של הארגון. במקביל, הול ונאש התחרו תדיר עבור תואר "אלופי הצמדים", וזכו בו מספר פעמים לתקופות ארוכות. במהלך 1997, העלילה נעה סביב עלייתו של המושיע של WCW כנגד ה-nWo שתפחה מאז לכדי ארגון המכיל מספר דו-ספרתי של מתאבקים וכוח פוליטי (בדיוני) עצום. הגיבור היה סטינג, שאימץ לעצמו פרסונה אניגמטית ומסתורית ומראה חיצוני המזכירים את דמותו של "העורב". סטינג היה היחיד שהטיל אימה על ה-nWo, והתמודד מולם לבדו, חמוש במחבט בייסבול. שיא העלילה הגיע בתשלום המשודר Starrcade באותה שנה, כאשר סטינג התמודד סוף סוף מול האלק הוגאן על אליפות העולם במשקל כבד. בערב זה נרשם הסדק הראשון בנפילתה של האימפריה. במקום לקבל קרב אופורי בו הטוב האולטימטיבי נלחם לבסוף ומביס את הרע האולטימטיבי, הקרב התנהל בצורה משונה עבור הצופים וברובו הוגאן הוביל. הסיום היה מבלבל אף יותר. הוגאן הצמיד את סטינג לזירה למשך 3 שניות והשופט קרא לצלצל בפעמון. היה נדמה שהוגאן ניצח. בשלב זה נכנס אל הזירה [[ברט הארט|ברט "The Hitman" הארט]], כוכב ה-WWF שזה עתה עבר לארגון המתחרה. ברט התנהג כאילו סטינג רומה, והשופט ביצע ספירה מהירה במכוון של 3 שניות. עם זאת, הספירה הייתה שגרתית לחלוטין. הקרב הותחל מחדש, וסטינג ניצח את הוגאן. בתוכנית הבאה של Thunder (תוכנית נוספת ש-WCW החלה לשדר), הוכרז כי סטינג הוא לא האלוף עקב האירועים השנויים במחלוקת. אנטי-קליימקס שכזה הפך למוטיב חוזר בעלילות של WCW. רבים מייחסים לטעויות אלה את הירידה בפופולריות של החברה.
| |||