הצבא היפני הקיסרי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קו מפריד בטווח מספרים, הסרת קישורים עודפים |
|||
שורה 6:
|מוטו=
|כינוי=
|מדינה={{דגל|
|שיוך=[[צבא יבשה]]
|יחידת אם=
שורה 28:
===הקמה===
[[קובץ:Franco-JapaneseInfantryTraining.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אימוני הצבא הקיסרי תחת יועצים צרפתים ב-1867]]
במהלך [[רסטורציית מייג'י]], באו מרבית ה[[סמוראי]]ם הנאמנים לקיסר [[מוצוהיטו]] מה[[האן (יחידה אדמיניסטרטיבית)|נחלות]] [[סצומה]] ו[[צ'ושו]]. לאחר הדחת [[שוגונות טוקוגאווה]] וכינון משטר חדש שהתבסס על הדגם האירופאי, ראתה [[ממשלת יפן]] בהקמת צבא רשמי, הנאמן לממשלה ולא לאזורים גאוגרפיים ב[[יפן]], צעד נחוץ לשמירה על עצמאותה של המדינה מפני ה[[אימפריאליזם]] ה[[העולם המערבי|מערבי]].
הצבא החדש, שקיבל את השם "הצבא היפני הקיסרי," קיבל חשיבות רבה יותר עם [[ביטול שיטת ההאן]] ב-[[1871]]. על מנת להקים את הצבא, הנהיגה הממשלה [[גיוס חובה]] ב-[[1873]], שקבע שכל גבר בין הגילאים 17 עד 40 חייב בשירות צבאי בן שלוש שנים, לאחריו שירות בן שנתיים ב[[כוחות מילואים]] פעילים, ושנתיים נוספות בכוחות מילואים בעתודה. אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין חברי [[מעמד חברתי|מעמד]] הסמוראים לבין חברי מעמד האיכרים היה הזכות לשאת נשק, ולאחר הקמת הצבא הורחבה הזכות לכל הגברים באוכלוסייה.
שורה 34:
===סיוע זר===
{{הפניה לערך מורחב|מלחמת בושין}}
הצבא הקיסרי החל את דרכו בסיוע יועצים צבאיים מ[[צרפת]]. אולם, בעקבות הניצחון ה[[גרמני]] ב[[מלחמת צרפת-פרוסיה]], החלה יפן להסתמך יותר על דגם הצבא ה[[פרוסיה|פרוסי]], ואף הזמינו יועצים צבאיים גרמנים להדרכת המטה הכללי היפני מ-[[1886]] עד [[1890]]. המטה הכללי של הצבא הקיסרי הוקם ב-[[1878]], על פי הדגם של המטה הכללי הפרוסי, וניתנו לו סמכויות נרחבות בתחום התכנון וה[[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגיה הצבאית]].
===המשלחת לטייוואן===
בדצמבר [[1871]] נטרפה ספינה מ[[איי ריוקיו]] בקצה הדרום מערבי של האי [[טייוואן]]. מתוך צוות של 66 אנשים, 54 [[הוצאה להורג|הוצאו להורג]] על ידי תושביו ה[[ילידים]] של האי, ו-12 נוספים הצליחו להמלט. בתגובה, ב-[[1874]] נשלחה לאי משלחת עונשין צבאית, במה שהיה הפריסה הראשונה של הצבא והצי מחוץ לגבולות יפן. הצלחת המשלחת חשפה את אחיזתה הרופפת של [[סין (אזור)|סין]] של [[שושלת צ'ינג]] באי, ועודדה את היפנים לשוב ולספח אותו.
===מרד סצומה===
שורה 45:
במסמך רשמי שפרסם ב-[[1882]], [[הקריאה הקיסרית לחיילים ולמלחים]], קרא הקיסר מוצוהיטו לחייליו ולמלחיו להביע נאמנות מוחלטת לקיסר, וקבע שפקודות מקצין גבוה יותר שקולות לפקודות מהקיסר עצמו. מסמך זה היה ה[[קוד אתי|קוד האתי]] של הצבא והצי היפניים, עד פירוקם ב-1945. מנקודה זו והלאה, נהנה הממסד הצבאי מגישה ישירה לקיסר, תוך שהוא אינו מוגבל על ידי הממשלה האזרחית.
בשנות ה-90 של [[המאה ה-19]] היה הצבא הקיסרי הצבא המודרני והמיומן ביותר ב[[אסיה]]. עם זאת, הוא הכיל אך ורק כוחות [[חיל רגלים|רגלים]], וחסר [[חיל פרשים]] ו[[ארטילריה]]. כלי הארטילריה שכן היו בנמצא היו מעטים בלבד ובעלי [[קליבר]] שונה, דבר שהקשה על אספקת [[תחמושת]].
===מלחמת סין-יפן הראשונה===
שורה 62:
===מלחמת העולם הראשונה===
{{הפניה לערך מורחב|האימפריה היפנית במלחמת העולם הראשונה}}
האימפריה היפנית נכנסה ל[[מלחמת העולם הראשונה]] לצד [[מדינות ההסכמה]]. היפנים אמנם לא שלחו כוחות ל[[החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה|אירופה]], אך הם מילאו תפקיד מרכזי באבטחת נתיבי השיט בדרום [[האוקיינוס השקט]] וב[[האוקיינוס ההודי|אוקיינוס ההודי]] מפני [[הצי הגרמני הקיסרי]]. בנוסף, השתלט הצבא הקיסרי על [[האימפריה הקולוניאלית הגרמנית|שטחי הקיסרות]] במחוז [[שאנדונג]] ועל המושבה הגרמנית [[צ'ינגדאו]]. מבחינה פוליטית, ניצלה יפן הזדמנות זו על מנת להרחיב את אזור ההשפעה שלה בסין, ולהשגת הכרה כמעצמה לאחר המלחמה.
===בין שתי מלחמות העולם===
בשנים [[1917]]
[[נשיא ארצות הברית]] [[וודרו וילסון]] ביקש ביולי 1918 מהממשלה היפנית לשלוח 7,000 חיילים כחלק מכוח רב-לאומי שמנה 24,000 חיילים, ונשלח לסיביר. לאחר דיון סוער ב[[הדיאט של יפן|דיאט של יפן]] החליט [[ראש ממשלת יפן]] [[טראוצ'י מסטאקה]] לשלוח 12,000 חיילים יפנים, אך בתנאי שילחמו תחת פיקוד יפני. בסופו של דבר נשלחו לסיביר 70,000 חיילים, פי עשרה ממה שביקשה ארצות הברית, ובמהרה השתלט הצבא הקיסרי על כל מוקדי היישוב במזרח סיביר וב[[פרימוריה|מחוז פרימוריה]].{{הערה|Humphreys, עמ' 26.}}
שורה 75:
===עלית המיליטיריזם בתקופת שווה===
[[קובץ:Hirohito in dress uniform.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הקיסר הירוהיטו במדי צבא]]
הצבא היפני הקיסרי התרחב בקצב מהיר ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20]], ועד [[1937]] מנה 300,000 חיילים. בניגוד לצבאות במערב, נהנה הצבא הקיסרי מעצמאות מוחלטת מהממשלה האזרחית, והיה אחראי אך ורק בפני הקיסר. למעשה, ב[[תקופת שווה]], עם עליית ה[[מיליטריזם]] ביפן, נאלצה הממשלה האזרחית להיכנע לתכתיבי הצבא על מנת לשרוד. הצבא הקיסרי קבע את זהות שר המלחמה, וחוק שנחקק ב-[[1936]] קבע שרק קצין בשירות פעיל רשאי למלא את תפקיד שר המלחמה ושר הימייה. כתוצאה מכך עלה התקציב הצבאי בהדרגה בשנות ה-20 וב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]], והממסד הצבאי השפיע רבות על מדיניות החוץ של יפן.
בתחילת דרכו נקרא הצבא הקיסרי פשוט "הצבא" (陸軍), אך לאחר [[1928]], כחלק מנטיית הצבא ל[[רומנטיקה#השלכות פוליטיות של הרומנטיקה|מיליטריזם רומנטי]] ומהבנת תפקידו הפוליטי, שונה שמו ל"הצבא הקיסרי."
שורה 90:
====פאנטיות ופשעי מלחמה====
במהלך מלחמת סין-יפן השנייה ומלחמת העולם השנייה נודע הצבא הקיסרי בפנטיות של חייליו, ובאכזריותם כלפי [[שבוי|שבויי מלחמה]] ו[[אזרח (דיני מלחמה)|אזרח]]ים כאחד, כש[[טבח ננקינג]] מהווה דוגמה בולטת לכך. לאחר כניעת יפן בקיץ [[1945]], נשפטו קצינים וחיילים יפנים רבים באשמת ביצוע [[פשע מלחמה]], ובסופו של דבר העמיד [[בית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק]] למשפט 5,700 אנשים.
ישנן מספר תאוריות לגבי ההתנהגות האכזרית שהציגו חיילים רבים בצבא הקיסרי כלפי אויביהם וכלפי אזרחים לא-יפנים. אחת התאוריות גורסת שהחיילים עצמם היו קורבנות התעללות. הצבא הקיסרי היה ידוע ביחס הקיצוני כלפי החיילים הפשוטים מראשית תהליך האימונים, וכלל לרוב מכות, השפלות ובריונות, שנועדו להחדיר ציות עיוור לפקודות.{{הערה|Jowett, עמ' 6.}} בצורה זו יכלו הקצינים לשלוח את חייליהם אל מותם, בלא שנתקלו בכל התנגדות. במתקפות אלה, שנקראו [[מתקפת בנזאי]], לעיתים הסתערו החיילים היפנים על האויב כשהם חמושים ב[[כידון רובה]] בלבד, אף על פי שתחמושת הייתה בנמצא.
חיילי הצבא הקיסרי במלחמת העולם השנייה נודעו בכך שלא נכנעו, והעדיפו למות בהמוניהם. דימוי זה תפס אחיזה במהלך [[המערכה באוקיינוס השקט]], בה כמות השבויים היפנים הייתה זניחה; ב[[הקרב על סאיפאן|קרב על סאיפאן]] נשבו 921 חיילים מתוך [[חיל מצב]] של 31,000, ב[[קרב טאראווה]] נשבו 17 חיילים מתוך כ-3,600 חיילים, וב[[קרב אוקינאווה]] נשבו 10,500-7,500 חיילים מתוך חיל מצב של 117,000 חיילים, כשרבים מההרוגים נאלצו להתאבד. מעבר לעובדה שכניעה סימלה את ההשפלה הגדולה ביותר בצבא הקיסרי, והייתה משולה לבגידה בקיסר עצמו, הנחילו הקצינים היפנים לחייליהם את הרעיון שאם ייכנעו, שוביהם האמריקאים או הבריטים יענו אותם. בשל כך היה יחסם של החיילים היפנים כלפי שבויי המלחמה שלהם קשה ביותר, והיה מלווה באלימות ואכזריות, והדבר אף הוביל להתאבדויות המוניות של חיילים ואזרחים במהלך הקרב על סאיפאן ובקרב אוקינאווה.
שורה 108:
===המשך התנגדות===
מספר חיילי הצבא הקיסרי היפני המשיכו להלחם, בנפרד, במקומות מבודדים באיי האוקיינוס השקט עד [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]], כשהחייל האחרון נכנע ב-[[1974]]. [[היראו אונודה]], [[קצין מודיעין]] שנכנע בפיליפינים במרץ
==אידאולוגיה==
[[קובץ:JapaneseStormNanjing.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חיילי הצבא הקיסרי בנאנג'ינג]]
הלאומנות היפנית התפתחה החל בסוף [[המאה ה-19]], סביב הרעיון של "מדינה עשירה - צבא חזק." הלאומנים ראו ביפן אדמה קדושה, ובתושבי גזע מיוחד, על פי משנות שונות של [[בודהיזם יפני]] ושל [[שינטו]]. שירות בצבא הקיסר נחשב לשירות עבור הקיסר, והחיילים אומנו להאמין שמוות בשדה הקרב הוא הכבוד הגדול ביותר שהם יכולים לחלוק לו, זאת על פי ערך הנאמנות של ה[[בושידו]].
ערך ייחודם ועליונותם של היפנים הביא עמו חוקים נוקשים: כניעה, נפילה בשבי או הפסד נחשבו לעלבון הגדול ביותר, וחייל שלא העדיף למות מאשר להלכד הביא בושה על עצמו ואף על משפחתו ביפן. לפיכך, נהגו החיילים היפנים להלחם עד החייל האחרון, ערכו התקפות [[בנזאי]], וכשלא יכלו לתקוף יותר, העדיפו [[התאבדות|להתאבד]]. [[סדאו אראקי]], [[גנרל]] בצבא הקיסרי ותאורטיקן צבאי, ניסח גרסה צבאית של קוד הבושידו, והטמיע אותו באימונים ובחינוך הצבאי. לאחר גיוסו נדרש כל חייל להתנתק לגמרי מעברו, וכחייל עמד לנגד עיניו כבודה של יפן בלבד.
בנוסף על כך, השתמש הצבא בדמותו של הקיסר בהקשרה הדתי. אף על פי שב[[תקופת מייג'י]] וב[[תקופת טאישו]] היה הקיסר דמות סמלית בלבד, בעוד ה[[ביורוקרטיה|ביורוקרטים]] שתחתיו החזיקו בכוח האמיתי, מעמדו כדמות אלוהי נשמר. על אף היותו המפקד העליון של הכוחות המזוינים של יפן, נטה הקיסר הירוהיטו לאשר כל החלטה של [[מועצת המלחמה העליונה (יפן)|מועצת המלחמה העליונה]]. בנוסף, על מנת לחזק את הקשר שלו לצבא, לבש הקיסר את מדי הצבא הקיסרי.
| |||