מודל ההחלמה – הבדלי גרסאות

אחת ההגדרות המוכרות למושג החלמה היא: "תהליך בו האינדיבידואל מגלה למרות נוכחותם של [[סימפטום|סימפטומים]] [[פסיכופתולוגיה|פסיכופתולוגים]] בעלי השלכות קשות, התייחסות חיובית מתמשכת לעצמי שלו ולמשמעות חייו".{{הערה|1=Davidson, L. & Strauss, J. (1992). Sense of self in recovery from severe mental illness. British Journal of Medical Psychology, 65, 131-145}} אנטוני (1993){{הערה|1=Anthony, W. A. (1993). Recovery from mental illness: The guiding vision of the mental health service system in the 1990's. Psychosocial Rehabilitation Journal, 16, 11-23}} תיאר את ההחלמה כתהליך אישי וייחודי של התאמה מחדש של תפיסות, [[ערך (אתיקה)|ערכים]], תחושות, מטרות, יכולות, תפקידים ואמונות לגבי העצמי, האחר והחיים בכלל. מדובר בתהליך של גילוי וחידוש החוויה של העצמי, הכוללת התפתחות וצמיחה. התייחסות זו מנוגדת לתפישת מושג ההחלמה ברפואה הכללית כמושג המציין את סיומה של [[מחלה]] או אפיזודה של מחלה וכן מנוגדת להתייחסות ה[[פסיכיאטריה|פסיכיאטרית]], אשר לה נטייה לראות את ה[[אדם]] כמצבור של סימפטומים ו[[פתולוגיה|פתולוגיות]] והיא מתעלמת מהכוחות הבריאים ומהמסוגלויות השונות והייחודיות שלו.