ויקיפדיה

מחשבה פלילית – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הוספת קישור לזיהום אוויר
מ הגהה
שורה 1:
לפי סעיף 19 ל[[חוק העונשין]]{{הערה|סעיף 19 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ס"ח 226.}} '''מחשבה פלילית''' (ב[[לטינית משפטית]] {{אנ|Law Latin}}: '''Mens Rea''') היא היסוד הנפשי הנדרש להתקיימות ה[[עבירה]] הפלילית. סעיף 20 לחוק העונשין{{הערהסחפ|חוק העונשין|סעיף 20 לחוק העונשין}} מגדיר מהי מחשבה פלילית.
 
==מקור הדרישה למחשבה פלילית==
{{עוגן|עצימת עיניים}}בשנת 1995 נכנס לתוקפו תיקון מספר 39 לחוק העונשין. חשיבותו של התיקון נובעת בעיקר מהעובדה שהחלפתושהחליף את החלק הכללי (סעיפים 1-34 לחוק בוטלו, ובמקומם נכנסו סעיפים חדשים){{הערה|[https://fs.knesset.gov.il//13/law/13_lsr_203772.PDF חוק העונשין (תיקון מס׳ 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ״ד-1994], ס"ח 348.1481 מ-23 באוגוסט 1994}}. אחת התכליות העיקריות של תיקון 39 הייתה לצמצם את נוכחות הגישה התועלתנית שרווחה ערב התיקון במשפט הישראלי, ולתת את הדגש על הגישה הדאונטולוגית, כחלק מההשפעה האנגלית על מערכת המשפט בישראל{{הערה|ד"כ[https://fs.knesset.gov.il//12/Plenum/12_ptm_531918.PDF 124הישיבה השלוש­ מאות­ ושבעים­ ואחת של הכנסת השתים עשרה], [[דברי הכנסת]] עמ' 2297 (התשנ"ד).}}.
 
הצורך בהוכחת יסוד נפשי להוכחת עבירה פלילית מקורו בהשפעה של תאוריות גמול. עיקר הדגש של התפיסה הגמולית הוא על אחריות שנובעת מאשם{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = ש"ז פלר|שם = יסודות בדיני העונשין|מו"ל = המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למשפטים.|שנת הוצאה = 1984}}.}}, על הבחירה, מתוך רצון חופשי, להתנכר לערכים המוגנים בחוק. על כן, על מנת להחזיר את האיזון שהופר בביצוע העבירה, יש להראות כי הנאשם אכן בחר לפגוע בערך מוגן.
שורה 16:
כיצד ניתן להוכיח מבחינה עובדתית את מחשבותיו של פלוני בעת שעשה את המעשה?
 
הקושי נובע מהתפיסה של המשפט הפלילי להוכחת היסוד נפשי כאל הוכחה של עובדה בעולם בעוד שמבחינה מעשית אין יכולת להוכיח את הדבר מבחינה ראייתית. על כן, לשם הוכחת היסוד הנפשי, מתבססים על חזקות משפטיות{{הערה|{{פס"ד עליון|סוג=בג"ץ 2534/97 '''חבר-הכנסת|קישור=97025340.D06|עותר=ח"כ יונה יהב''' '''נ'''' ''' ואחרים|משיב=פרקליטת המדינה''' ואחרים|ניתן ב=15 ביוני 1997, פ"ד נא (3) 1 (1997).}}.
 
== דרישת ההוכחה של המחשבה הפלילית ==
1.  '''עבירות התנהגותיות'''- דרישה להוכחת מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה{{הערה|סעיף 20(א) לחוק העונשין.}}.{{ש}}
2.   '''עבירות תוצאתיות'''- דרישה להוכחת רכיב חפצי בנוגע לתוצאה:{{ש}}▼
2.1. '''כוונה'''- עשיית מעשה במטרה לגרום לתוצאה האסורה בחוק. ניתן להוכיח כוונה גם דרך [[כלל הצפיות]] הקבוע ב{{סחפ|חוק העונשין|20(ב)}}.{{ש}}▼
2.2. '''פזיזות'''{{ש}}▼
12.2.1. '''אדישות''' לקרות התוצאה.{{ש}}▼
12.2.2. '''קלות דעת'''- נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען.▼
 
'''הקושי בהגדרת מצב נפשי זה''' - מצד אחד הנאשם לא חושב שהתוצאה יכולה להתממש אך מצד שני הוא מקווה למנוע אותה. קושי זה הביא את הפסיקה לבחון את עומק המודעות ורוחב המודעות (מידת ההסתכנות בהתרחשות התוצאה) של הנאשם בביצוע המעשה{{הערה|ע"פ 1100/93 '''סובאח נ' מ"י''', פ"ד מז (3) 635.}}.▼
▲2.   '''עבירות תוצאתיות'''- דרישה להוכחת רכיב חפצי בנוגע לתוצאה:
 
יש הגורסים כי ככל שרוחב המודעות ועומק המודעות מצומצמים יותר הרי שמדובר ברשלנותב[[רשלנות]]. מנגד, ככל שהמודעות רחבה ועמוקה יותר ניתן להחיל את כלל הצפיות ולטעון כי הייתה כוונה לקרות התוצאה{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר = קרן שפירא-אטינגר|שם = קלות הדעת במשפט הפלילי - האם יש משקל לדעת?|כתב עת = מחקרי משפט יד 179 (1997).}}}}.▼
▲2.1. '''כוונה'''- עשיית מעשה במטרה לגרום לתוצאה האסורה בחוק. ניתן להוכיח
כוונה גם דרך [[כלל הצפיות]] הקבוע בס' 20 (ב) לחוק העונשין.
 
▲2.2. '''פזיזות'''
 
▲1.2.1. '''אדישות''' לקרות התוצאה.
 
▲1.2.2. '''קלות דעת'''- נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות
האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען.
 
▲'''הקושי בהגדרת מצב נפשי זה'''- מצד אחד הנאשם לא חושב שהתוצאה יכולה להתממש אך מצד שני הוא מקווה למנוע אותה. קושי זה הביא את הפסיקה לבחון את עומק המודעות ורוחב המודעות (מידת ההסתכנות בהתרחשות התוצאה) של הנאשם בביצוע המעשה{{הערה|ע"פ 1100/93 '''סובאח נ' מ"י''', פ"ד מז (3) 635.}}.
 
▲יש הגורסים כי ככל שרוחב המודעות ועומק המודעות מצומצמים יותר הרי שמדובר ברשלנות. מנגד, ככל שהמודעות רחבה ועמוקה יותר ניתן להחיל את כלל הצפיות ולטעון כי הייתה כוונה לקרות התוצאה{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר = קרן שפירא-אטינגר|שם = קלות הדעת במשפט הפלילי-האם יש משקל לדעת?|כתב עת = מחקרי משפט יד 179 (1997).}}}}.
 
== עצימת עיניים ==
הרעיון של "עצימת עיניים" נוצר '''במשפטב[[המשפט המקובל'''|משפט המקובל]] כדרך להתמודד עם עבריינות מתוחכמת - עבריינים שיודעים מהן הדרישות הבסיסיות של המשפט הפלילי, יודעים שאם הם יהיו מודעים הם יורשעו, ולכן מתרחקים מהעבירה ומהנוגע לה בצורה מכוונת ומודעת. על מנת להילחם בתופעה זו, נקבע כי בחירה מכוונת להתעלם מעובדות שוות ערך למודעות{{הערה|'''R. v. Sleep''' (1861) All E. R. 248.}}. כלומר, במשפט המקובל עצימת עיניים הוא כלל שדרוג אחריות, מ"פזיזות" ל"ידיעה".
 
הקושי בהשתלת רעיון עצימת העיניים במשפט הפלילי הישראלי נובע מהיחס השונה של שיטות המשפט למחשבה הפלילית - בעוד במשפט המקובל ישנן שלוש דרגות של מחשבה פלילית - כוונה, ידיעה ופזיזיתופזיזות - במשפט הישראלי ישנן שתי דרגות בלבד - "מודעות" או "חוסר מודעות".▼
על מנת להילחם בתופעה זו, נקבע כי בחירה מכוונת להתעלם מעובדות שוות ערך למודעות{{הערה|'''R. v. Sleep''' (1861) All E. R. 248.}}. כלומר, במשפט המקובל עצימת עיניים הוא כלל שדרוג אחריות- מ"פזיזות" ל"ידיעה".
 
יש הגורסים כי השתלת כלל "עצימת העיניים" במשפט הישראלי, על אף השוני הנ"ל בין שיטות המשפט, הביאה למצב בו רף הדרישה למחשבה פלילית הוא הנמוך ביותר מכל [[מדינה מערבית]] אחרת{{הערה|קרן שפירא אטינגר "עצימת עיניים - סיפור על שועלים ויענים" '''ספר מנשה שאוה: מחקרים במשפט לזכרו''' 625, 641-639 (אהרון ברק ודניאל פרידמן עורכים, 2006) (להלן: שפירא-אטינגר "על שועלים ויענים").}}.▼
▲הקושי בהשתלת רעיון עצימת העיניים במשפט הפלילי הישראלי נובע מהיחס השונה של שיטות המשפט למחשבה הפלילית- בעוד במשפט המקובל ישנן שלוש דרגות של מחשבה פלילית- כוונה, ידיעה ופזיזית- במשפט הישראלי ישנן שתי דרגות בלבד- "מודעות" או "חוסר מודעות".
 
▲יש הגורסים כי השתלת כלל "עצימת העיניים" במשפט הישראלי, על אף השוני הנ"ל בין שיטות המשפט, הביאה למצב בו רף הדרישה למחשבה פלילית הוא הנמוך ביותר מכל [[מדינה מערבית]] אחרת{{הערה|קרן שפירא אטינגר "עצימת עיניים- סיפור על שועלים ויענים" '''ספר מנשה שאוה: מחקרים במשפט לזכרו''' 625, 641-639 (אהרון ברק ודניאל פרידמן עורכים, 2006) (להלן: שפירא-אטינגר "על שועלים ויענים").}}.
 
=== חריגים לכלל "עצימת עיניים" ולמחשבה פלילית ===
1. # בעבירות בהן חלה [[אחריות קפידה]] אין צורך בהוכחת עצימת עיניים, ולא בהוכחת כוונה פלילית. מדובר בין היתר בעבירותב[[עבירת תנועה|עבירות תנועה]], גרימת [[זיהום אוויר]] או רעש, חלק מסעיפי [[חוק איסור הלבנת הון]], אי תשלום [[שכר מינימום בישראל|שכר מינימום]] ועוד.
2. # מאז 2004 אין צורך בהוכחת מחשבה פלילית או עצימת עיניים גם בעבירת [[הפרת אמונים]] לנוכח פסיקת שופטי [[בית המשפט העליון]] בהרכב מיוחד, שקבעו כי{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/Files/03/970/013/a11/{{פס"ד עליון|סוג=דנ"פ|קישור=03013970.a11.HTM|עותר=מדינת פסיקתישראל|משיב=שמעון ביתשבס|ניתן המשפטב=30 העליון,בנובמבר תיק דנ"פ 1397/03]2004}}}} "הפרת האמונים אינה דורשת מחשבה פלילית מיוחדת. היא מסתפקת בעקרון הכללי של מודעות... מודעות לטיב הפיזי של המעשה, ולא למשמעותו הנורמטיבית". ▼
 
3. # אין אפשרות להרכיב את הכלל של עצימת עיניים על גבי כלל הצפיות – חשד לא יכול לשדרג למודעות ברמה של קרבה לוודאי{{הערה|שפירא-אטינגר "על שועלים ויענים", לעיל ה"ש 12, בעמ' 180, ה"שהערת שוליים 2.}}.▼
▲2. מאז 2004 אין צורך בהוכחת מחשבה פלילית או עצימת עיניים גם בעבירת [[הפרת אמונים]] לנוכח פסיקת שופטי בית המשפט העליון בהרכב מיוחד, שקבעו כי{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/Files/03/970/013/a11/03013970.a11.HTM פסיקת בית המשפט העליון, תיק דנ"פ 1397/03]}} "הפרת האמונים אינה דורשת מחשבה פלילית מיוחדת. היא מסתפקת בעקרון הכללי של מודעות... מודעות לטיב הפיזי של המעשה, ולא למשמעותו הנורמטיבית".
4. # ישנן עבירות ששוללת במפורש שימוש בכלל (ס' 4 לחוק איסור הלבנת הון{{הערהסחפ|ס' 4 לחוקחוק איסור הלבנת הון,|סעיף התש"ס-2000, ס"ח 293.4}})▼
 
▲3. אין אפשרות להרכיב את הכלל של עצימת עיניים על גבי כלל הצפיות – חשד לא יכול לשדרג למודעות ברמה של קרבה לוודאי{{הערה|שפירא-אטינגר "על שועלים ויענים", לעיל ה"ש 12, בעמ' 180, ה"ש 2.}}.
 
▲4. ישנן עבירות ששוללת במפורש שימוש בכלל (ס' 4 לחוק איסור הלבנת הון{{הערה|ס' 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, ס"ח 293.}})
 
== עיקרון המזיגה ==▼
במשפט קיים עיקרון המזיגה (הידוע גם כעקרון הנביעה/היעדר סימולטניות) העוסק ביחס בין ההתנהגות למחשבה הפלילית, כאשר הדרישה של המשפט הפלילי הוא שהיסוד הנפשי יוליד את היסוד העובדתי, כלומר, שמתוך מחשבה פלילית יבוצע המעשה האסור.▼
 
▲== עיקרוןעקרון המזיגה ==
העיקרון מבקש למנוע הרשעות מקריות - אנחנו מבקשים להרשיע רק אדם שהמעשה הפלילי שביצע נבע מהמחשבה הפלילית. הוא משמש בעיקר כטיעון סניגוריאלי.
▲במשפט קיים עיקרוןעקרון המזיגה (הידוע גם כעקרון הנביעה/היעדר סימולטניות) העוסק ביחס בין ההתנהגות למחשבה הפלילית, כאשר הדרישה של המשפט הפלילי הואהיא שהיסוד הנפשי יוליד את היסוד העובדתי, כלומר, שמתוך מחשבה פלילית יבוצע המעשה האסור. העיקרון מבקש למנוע הרשעות מקריות - אנחנו מבקשים להרשיע רק אדם שהמעשה הפלילי שביצע נבע מהמחשבה הפלילית. הוא משמש בעיקר כטיעון סניגוריאלי.
 
ישנם 2שני מצבים עיקריים בהם מתקיים עקרון הסימולטניות -
# '''מקרים בהם המחשבה הפלילית קודמת למעשה''' - כאשר ביהמ"שבית המשפט נוטה לדחות טענה זו על ידי ראיית שלל המעשים כרצף אחד.
# '''מקרים בהם המעשה קודם למחשבה הפלילית''' - ביהמ"שבית המשפט נוטה לדחות טענה זו על ידי קביעה כי כל ההתרחשויות סביב המעשה נחשבות כמעשה אקטיבי אחד שבשלב מסוים מצטרפת אליו המחשבה הפלילית.
אולם, למרות הקושי בהוכחת טענה זו, עקרון זה שימש כהגנה במקרים רבים, כשהבולט בהם הוא פס"ד ורטר{{הערה|ע"פ 2588/90 יוסי ורטר נ. מ"ימדינת ישראל''',''' פ"ד מו (4) 712}}. [[יוסי ורטר]], עיתונאי, השיג תשליל שמקורו בפעולות חקירה מאת סניגורית, ופרסם את התמונה שמקורה בתשליל. השופט ברק זיכה אותו בשל כך שלא הוכחהוכחה מזיגה בין היסוד הנפשי למעשה, שכן כאשר השיג את התשליל לא הייתה כוונה.
 
==הערות שוליים==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מחשבה_פלילית"