קונגרס טוקומן – הבדלי גרסאות

 

==הקמת הקונגרס==

הקבילדו היה מועצת העיר שייצגה באופן כללי את האוכלוסייה המקומית (של בואנוס איירס ולא של כל ארגנטינה - בניגוד לאספה) ובאופן ספציפי - את השכבות המבוססות;

זאת בניגוד לקבילדו הפתוח (Cabildo abierto) - אספה פתוחה של ראשי בתי האב שהיווה נציגות ישירה, ושבאה לידי ביטוי כשהאוכלוסייה התמרדה נגד המלוכנים.

החונטה הכריזה על "מצב ביניים" (estatuto provisional) ב-[[5 במאי]] [[1815]] שפיקח על פעילות הדירקטור ושלא הייתה לו משמעות מעשית רבה, למעט סעיף 30 שקבע שעליו לזמן לטוקומן נציגים מכל היישובים שיחוקקו חוקה.

 

זה שהחליף את רונדו שפיקד על צבא הצפון

}} איגנסיו אלווארס תומאס (Ignacio Álvarez Thomas), במחצית השנייה של [[1815]], והם נבחרו בסוף אותה שנה ובתחילת [[1816]] לפי המפתח של נציג לכל 15,000 איש.

 

הפדרלים שהיו מזוהים לרוב עם הפרובינציות התנגדו לדומיננטיות ולהעדפה של בואנוס איירס שהובילו הצנטרליסטים.

הבנדה אוריאנטל (La Banda Oriental), לימים [[אורוגוואי]], נשלטה בידי ארטיגס (Artigas) שנחשב אז למורד שלא ציית לפקודות הצבא, וכיום הוא מוכר בתור הגיבור הלאומי של אורוגוואי.

}}, שכנה במרכז הטריטוריה של [[תת ממלכת ריו דה לה פלטה|תת הממלכה]] לשעבר, והייתה מוגנת בידי צבא הצפון בפיקוד רונדו שהמטה שלו שכן בה.

אזורים רבים מאלטו פרו (כיום בוליביה) היו תחת שלטון המלוכנים ולכן לא יכלו להשתתף, וגם אלו שכן בחרו נציגים - עשו זאת במהלך המסע של רונדו לשם, ומשהוא הובס - הם חזרו לידי המלוכנים, ולא תמיד נציגיהם יכלו להשתתף בקונגרס.

 

[[קוריינטס (פרובינציה)|קוריאנטס]], [[אנטרה ריוס]], [[מיסיונס]], [[סנטה פה (פרובינציה)|סנטה פה]]

}} לא שלחו נציגים כי היו בעיצומה של מלחמת אזרחים נגד השלטון המרכזי (קורדובה נטתה לצידם אך לא השתתפה בפועל בלחימה).

הקונגרס טיפל בהתפטרותו של השליט הבכיר אלווארס תומאס (Álvarez Thomas) והחלפתו באנטוניו גונסלס בלקרסה (Antonio González Balcarce), ובהתפטרותו של רונדו מהפיקוד על צבא הצפון.

 

 

נוכח נפילתה של [[סנטה פה (ארגנטינה)|סנטה פה]] בידי הפדרלים, הקונגרס שלח את אחד מנציגי [[קורדובה (ארגנטינה)|קורדובה]] כדי להגיע עם תושבי העיר להסכם שבמסגרתו יכירו בשליט הבכיר וישלחו נציג לקונגרס, אך הוא הצטרף למפלגתו של ארטיגס ולקונגרס המזרחי (Congreso de Oriente) המתחרה שהלה הקים.

 

שם התקיימה שיטת ממשל בה כוחו של המלך הוגבל והוכפף לפרלמנט

בירת ממלכת האינקה

}} (פרו), וכך גם להשתלב במגמות הראקציוניות באירופה של חיזוק המונרכיות לאחר נפילת נפוליאון, גם ליצור ברית עם האינדיאנים נגד ספרד, וגם לצרף את פרו לפרובינציות.

==הכרזת העצמאות==

[[קובץ:Acta Independencia argentina quechua.jpg|ממוזער|300px|הכרזת העצמאות של הפרובינציות המאוחדות ב[[דרום אמריקה]], ב[[ספרדית]] וב[[קצ'ואה]]]]

 

[[חוסה דה סן מרטין|סן מרטין]] ששימש אז כמושל [[קוז'ו]] אירגן את [[צבא האנדים]] לקראת חציית האנדים לצ'ילה, היה זקוק לסיוע שניתן היה להשיג בתור מדינה עצמאית, ולחץ על נציגי הפרובינציות של קוז'ו לקדם את הנושא.

ההכרזה ניתנה באולם המליאה, חתומה בחתימת ידנו ובחותם הקונגרס, ומאושרת בידי נציגינו.

|מקור=תרגום חופשי מספרדית}}

 

בניגוד למקובל, הכרזת העצמאות שינתה את שם המדינה ל-"הפרובינציות המאוחדות בדרום אמריקה" (Provincias Unidas en Sud América), שם בו לא נעשה שימוש עד כה. כנראה שבהשראת בלגרנו, הכוונה הייתה לקרוא לכל המושבות בדרום אמריקה להצטרף למדינה אחת שבירתה קוסקו.

 

==המונרכיה והפדרלים==

 

מספר ימים לאחר מכן נוסחה ההצהרה לאומות (Manifiesto a las Naciones) המבשרת על עצמאותן של הפרובינציות לשאר העולם. יחד עם זאת, אף מדינה לא הכירה בעצמאות עם הכרזתה ובמהלך 7 שנים אחריה.

 

צרפת של נפוליאון כבשה גם את פורטוגל, והפורטוגלים העבירו את בירתם ל[[ריו דה ז'ניירו]] ב[[ברזיל]], שהייתה חלק ממה שנתפס בעיניהם כפורטוגל (זו שבחצי האי האיברי ומושבותיה מעבר לים)

}} תכננה לפלוש לבנדה אוריינטל (כיום - אורוגוואי), והדבר יצא אל הפועל באוגוסט - כחודש לאחר הכרזת העצמאות, בתירוץ שארטיגס - מפקד המורדים בבנדה אוריינטל - לא הכיר בסמכותם של הדירקטור בבואנוס איירס והקונגרס בטוקומן.

נציגות שנשלחה מהקונגרס ושנבחרה למעשה בידי הדירקטור פואירדון דאגה בסופו של דבר לאינטרסים של האוינטריסטים מבואנוס איירס ותמכה בפורטוגלים; וכתוצאה מכך מונטווידאו נכבשה בתחילת [[1817]], וחרף מלחמת מגן עיקשת של תושבי הבנדה אוריינטל - הם הובסו לבסוף ב-[[1820]] והבנדה אוריינטל נותרה כבושה עד [[מלחמת ארגנטינה ברזיל]].

 

יש להיות ערים לכך שהקונגרס היה הרשות המחוקקת, ואילו הרשות הביצועית נותרה הדירקטור בבואנוס איירס.

}}.

 

==המעבר לבואנוס איירס==

 

ב-[[17 בינואר]] [[1817]], בישיבה האחרונה, הוחלט להעביר את הקונגרס לבואנוס איירס מכיוון שבה שכן הדירקטור שהיה אמור להיות מתואם איתו. נציגי קורדובה התנגדו ודרשו להתייעץ עם שאר הפרובינציות, וכתגובה הם גורשו מהקונגרס ונעצרו למספר שבועות.

משלב זה הוא היה נתון להשפעתה של בואנוס איירס: הדירקטור, העתונות המקומית, הציבור, ולבסוף - הקבילדו ש"בחר" נציגים לפרובינציות באלטו פרו שהיו תחת כיבוש מלוכני.

 

 

==החוקה האוניטריסטית של 1819==

באוגוסט [[1817]] הוקמה ועדת החוקה שפרסמה את התקנון הזמני (Reglamento Provisorio) ומאוחר יותר הרחיבה ושינתה אותה לכדי חוקה.

 

* התקנון של החונטה מ-[[1815]].

* החוקים של האספה משנת [[1813]].

 

==הפירוק==

 

 

==קישורים חיצוניים==