שעיר לעזאזל (מצווה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ אחידות במיקום הערות שוליים
שורה 17:
המשלח חותך לשניים את הלשון של זהורית, וקושר חצי בין קרני השעיר וחצי על הסלע, ואז דוחף את השעיר מהצוק, והשעיר מתדרדר ומת - "ולא היה מגיע לאמצע ההר עד שהיה נעשה איברים איברים". המשלח חוזר אל הסוכה, ויושב שם עד צאת החג. נהוג שהמשלח בא לפגוש לאחר יוה"כ את הכהן הגדול, ואומר לו: "עשינו שליחותך!"
 
דין מיוחד קיים במשלח שנטמא על ידי שמוביל את השעיר למדבר בטומאת ערב,{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|טז|כו}}}}, דין דומה קיים בחטאות פנימיות,{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|טז|כח}}; {{בבלי|זבחים|פג|א}}; {{בבלי|זבחים|קה|ב}}}}, וכן באנשים העוסקים בשריפה או באיסוף האפר של [[פרה אדומה]].{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|יט|ח|י}} להרחבה [[טומאה וטהרה#הדברים המטמאים|הדברים המטמאים בערך טומאה וטהרה]].}}
===לשון של זהורית===
מעשה ריסוק השעיר היה מלווה, על פי חז"ל, בנס בו חבל קלוע מ[[צמר]] צבוע באדום (לשון של זהורית) הייתה מלבינה כסימן לכך שעוונות בני ישראל נמחלו, על פי הפסוק "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים - כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ".{{הערה|([[ספר ישעיהו|ישעיה]] א')}} על פי ה[[משנה]], את לשון הזהורית{{הערה|(יומא ד' ב', יומא ו' ו', שבת ט' ג')}} היו קושרים בראשו של השעיר, וכאשר השליח היה מגיע עם השעיר למקום הצוק הוא היה חוצה את לשון הזהורית, חציו קושר בסלע וחציו בקרניו של השעיר ודוחפו לאחוריו לצוק. במשנה אחרת נאמר שהלשון של זהורית היה נתלה בבית המקדש ושם היה הופך ללבן.{{הערה|יומא ו' ח'}} על פי [[ברייתא]] בתלמוד, בתחילה היו קושרים את לשון הזהורית בפתחו של ההיכל, לאחר מכן העבירו אותה לתוך פנים ההיכל, ורק לבסוף העבירוה לסלע וקרניו של השעיר, כדי שהיא לא תהיה נגישה לעם, כדי שהם לא יתעצבו במקרה שלא הלבינה.{{הערה|בבלי, מסכת ראש השנה לא, ב. בבלי, מסכת יומא דף סז, א. במסכת ראש השנה מובאת [[ברייתא]], שסוברת כי בארבעים שנה שקדמו ל[[חורבן בית שני]], לשון הזהורית לא הלבינה ונותרה אדומה.}}
שורה 40:
"וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה '''וּשְׂעִירִים''' יְרַקְּדוּ שָׁם:" (ישעיה י"ג כ"א)}} שאליהם היה ממוען השעיר, בשל ההקשר ביניהם, שכן השדים היו מתוארים במיתולוגיות כיצורים בעלי פרסות וקרניים כעיזים.
 
פרופ' [[עלי מרצבך]] נתן טעם לביצוע הגורל בכך שהוא מייצג את האקראיות המייצגת את ההשגחה האלוקית הנסתרת.{{הערה|עלי מרצבך, [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/acharey/mer.html עלי מרצבך, '''הגורלות בעבודת יום הכיפורים, לשם מה?'''], דף שבועי לפרשת [[אחרי מות]] [[פרשת קדושים|קדושים]] [[תשס"ז]] [[אוניברסיטת בר-אילן]]]}}
 
==עזאזל==