רקונקיסטה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ הוספת קישור לצפון אפריקה
שורה 23:
הרקונקיסטה היא אמנם כותרת לתקופה אחת מסוימת, אך היא אינה מתארת תופעה אחידה מבחינת האידאולוגיות, המניעים והמטרות שמקופלות תחת הביטוי. גישות שונות נעות בין ההנחה שהרקונקיסטה כרעיון הכיבוש מחדש הייתה קיימת כאירוע אחד ואחיד שהתמשך על פני המאות, לבין הנחה הרואה בה רעיון בסיסי שעלה במאה השמינית ושפותח והונע לכיוונים שונים עם תנועת הדורות והשינויים החברתיים והמבניים בחצי האי האיברי. המניעים המרכזיים נעים על הציר שבין אידאולוגיה דתית טהורה לבין תפיסת שייכות טריטוריאלית.{{הערה|שם, עמ' 3.}}
 
המניע הטריטוריאלי מתבסס על תחושת הזדהות והמשכיות לממלכה הנוצרית הוויזיגותית הקדומה, מה שיוצר תפיסה הרואה בכל [[חצי האי האיברי]] שטח השייך לנוצרים. הכרזת השייכות היא על ה[[דיוקסיה]] באזור זה, כלומר כל שטחי חצי האי ואפילו אזורים מסוימים בצפוןב[[צפון אפריקה]]. את ביסוס הקשר שבין הממלכה הוויזיגותית לנוצרים הנלחמים במוסלמים ניתן לראות בהפיכתו של מלך אסטוריאס, פילאיו (719–737 pelayo) לסמל עבור נוצרים רבים בספרד. פילאיו נחשב לאחיין רחוק של רודריגו, המלך האחרון של הממלכה הוויזיגותית, והוא זה שנחל את הניצחון המשמעותי הראשון על המוסלמים ב[[קרב קובאדונגה|כיבוש העיר קובדונגה]] בשנת 722.{{הערה|שם, עמ' 4-5.}}
 
היעדר המניע הדתי המובהק ורעיון מלחמת הקודש בולט ב[[כרוניקה|כרוניקות]] שנכתבו במאה ה-8. בכרוניקות הללו לא מוזכרים המוסלמים כאויב ואין ביטוי לרעיון של רקונקיסטה, כיבוש מחדש, כאקט דתי או מעשה מיידי נצרך.{{הערה|ברקאי, רון. דימוי עצמי ודימוי אויב אצל הנוצרים ואצל מוסלמים בחצי האי האיברי בתקופת הרקונקיסטה (מאות ח'-י"ג). חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. האוניברסיטה העברית. תשל"ט, עמ' 31.}} לעומת זאת, בכרוניקות של המאה התשיעית (כגון הכרוניקה של המלך אלפונסו השלישי 866–911) ניתן כבר למצוא יסודות של מוטיבים דתיים בתוך תפיסת הרקונקיסטה – מה שיתעצב כאידאולוגיה של ממש רק בסוף המאה האחת-עשרה במקביל לגיבוש רעיון [[מסעות הצלב]].{{הערה|ברקאי, עמ' 58.}}