שביל הזהב – הבדלי גרסאות

וכך כתב ה[[רמב"ם]]: {{ציטוט|תוכן='''ה'''- ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית, אלא יתרחק '''עד הקצה האחר'''--והוא גובה הלב, שאין הדרך הטובה שיהיה האדם עניו בלבד, אלא שיהיה שפל רוח, ותהיה רוחו נמוכה למאוד. ולפיכך נאמר במשה רבנו "עניו מאוד" (במדבר יב,ג), ולא נאמר עניו בלבד. ולפיכך ציוו חכמים, מאוד מאוד הוי '''שפל רוח'''. ועוד אמרו שכל המגביה ליבו--כפר בעיקר, שנאמר "ורם, לבבך; ושכחת את ה' אלוהיך" (דברים ח,יד). ועוד אמרו בשמתא דאית ביה גסות הרוח, ואפילו מקצתה. '''ו'''- '''וכן הכעס''', דעה רעה היא עד למאוד, וראוי לאדם שיתרחק ממנה '''עד הקצה האחר''', וילמד עצמו שלא יכעוס, '''ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו'''. ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו, או על הציבור אם היה פרנס, ורצה לכעוס עליהם, כדי שיחזרו למוטב--יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם, ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו, כאדם שהוא מידמה איש בשעת כעסו, והוא אינו כועס.|מקור={{רמב"ם||דעות|ב}} הלכות ה'-ו'|מרכאותמירכאות=כן}}

{{ציטוט|תוכן=כך למדו ([[חז"ל]]) בפירוש מצוה זו: מה הוא (אלוהים) נקרא חַנּוּן, אף אתה היה חנון. מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום. מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש. ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכנויין- ארך אפים ורב חסד, צדיק וישר, תמים, גבור וחזק וכיוצא בהן, להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כחו.|מקור={{רמב"ם||דעות|א|ו}}|מרכאותמירכאות=כן}}