קלוד לוי-שטראוס – הבדלי גרסאות

'''קלוד לוי-שטראוס''' (ב[[צרפתית]]: '''Claude Lévi-Strauss''';{{כ}} [[28 בנובמבר]] [[1908]] – [[30 באוקטובר]] [[2009]]){{הערה|1=[http://www.nytimes.com/2009/11/04/world/europe/04levistrauss.html?pagewanted=1&_r=1&em Claude Lévi-Strauss, 100, Dies; Altered Western Views of the ‘Primitive’] באתר ה[[ניו יורק טיימס]]}} היה [[אנתרופולוג]] [[יהודי]]-[[צרפתי]], מגדולי ה[[אינטלקטואל]]ים ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]]. פיתח את ה[[סטרוקטורליזם]] כשיטה להבנת ה[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]] וה[[תרבות]] האנושית.

לוי-שטראוס נולד ב[[בריסל]] ולמד [[משפטים]] ו[[פילוסופיה]] ב[[סורבון]] ב[[פריז]]. הוא הפסיק ללמוד משפטים וקיבל תואר בפילוסופיה ב־[[1931]]. לאחר מספר שנים של הוראה בבתי ספר תיכוניים, ב-1935 לקח חלק במשלחת תרבותית צרפתית של משרד החוץ ל[[ברזיל]], שם שימש כפרופסור אורח ב[[אוניברסיטת סאו פאולו]], שהוקמה. [[דינה דרייפוס|דינה דיירפוס]] לימדה גם היא כפרופסור אורח ל[[אתנולוגיה]]. לוי-שטראוס התגורר ב[[ברזיל]] מ-[[1935]] עד [[1939]]. בתקופה זו ערך את מחקרי השדה ה[[אתנוגרפיה|אתנוגרפיים]] הראשונים שלו ב[[יער גשם טרופי|יער הגשם]] באזור ה[[אמאזונאס (נהר)|אמזונאס]] וב[[מאטו גרסו]] ביחד עם זוגתו ולואיז דה קסטרו פאריה, אנתרופולוג ברזילאי. חוויה זו מיסדה את זהותו כאנתרופולוג.

ב-1939 חזר לצרפת לקחת חלק במאמץ המלחמתי, אך לאחר הכניעה הצרפתית ל[[גרמניה הנאצית|גרמנים]], נמלט ל[[ניו יורק]]. כמו אינטלקטואלים פליטים רבים, לימד ב[[בית הספר החדש]] New School for Social Research. לצד [[ז'אק מאריטן]], אנרי פוסיון ו[[רומן יאקובסון]], הוא היה חבר מייסד של ה-École Libre des Hautes Études, [[אוניברסיטה]]-בגלות לאקדמאים צרפתים.

מבחינות רבות היו שנות המלחמה בניו יורק שנים מעצבות ללוי-שטראוס. הקשר שלו עם יאקובסון עזר לעצב את השקפתו התאורטית (יאקובסון ולוי-שטראוס נחשבים לשני ההוגים המרכזיים שעליהם מבוסס הסטרוקטורליזם). בנוסף נחשף לוי-שטראוס גם לאנתרופולוגיה אמריקאית כפי שנלמדה על ידי [[פרנץ בועז]] ב[[אוניברסיטת קולומביה]] בניו יורק. דבר זה נתן לעבודתו הראשונה הטיה אמריקאית ברורה, שעזרה לה להתקבל ב[[ארצות הברית]]. לאחר ששימש בשנים [[1946]] ו-[[1947]] כנספח תרבותי לשגרירות הצרפתית ב[[וושינגטון הבירה]], חזר ל[[פריז]] ב-[[1948]]. בתקופה זו קיבל את ה[[דוקטורט]] שלו מהסורבון בכך שהגיש, לפי המסורת הצרפתית, תזה "קטנה" ו"גדולה". התזות היו "המשפחה והחיים החברתיים של שבט נמביקווארה האינדיאני", ו"תבניות היסוד של יחסי השארות".

החיבור "תבניות היסוד של יחסי השארות" (The Elementary Structures of Kinship) פורסם בשנה לאחר מכן ומיד הוכר כאחד מהחיבורים החשובים על יחסי שארות שפורסמו, ואף קיבל לביקורת חיובית של [[סימון דה בובואר]], שראתה בו אמירה חשובה על [[מעמד האישה]] בחברות לא-מערביות. שם החיבור הוא משחק על כותרתו של "צורות היסוד של חיים דתיים" של [[אמיל דורקהיים|דורקהיים]], והוא בוחן כיצד בני אדם מארגנים את משפחותיהם, על ידי בדיקת המבנים הלוגיים שמונחים ביסוד היחסים, במקום לבדוק את תוכן היחסים. בזמן שאנתרופולוגים בריטיים כמו [[אלפרד רדקליף-בראון|רדקליף-בראון]] טענו כי [[קרבת משפחה]] מבוססת על "מוצא" מאב קדמון משותף, לוי-שטראוס טען כי הקִרבה מבוססת על "ברית" בין שתי משפחות שנוצרת כאשר נשים מקבוצה אחת נישאות לגברים מקבוצה שנייה.

בשנות הארבעים והחמישים המשיך לוי-שטראוס לפרסם, וזכה להצלחה מקצועית מרשימה. עם חזרתו לצרפת הוא החל להיות קשור לניהול ה-CNRS וה-[[Musée de l'Homme]] (מוזיאון האדם) לפני שלבסוף קיבל את ה[[קתדרה (אקדמיה)|קתדרה]] במחלקה החמישית של ה[[אקול פראטיק דה אוטז אטיד]] (École Pratique des Hautes Études), מחלקת "[[מדעי הדת]]", שראשה קודם לכן היה [[מרסל מוס]].

לוי-שטראוס היה מוכר באותה תקופה רק בחוגים אקדמאיים, אך ב-[[1955]] הוא נעשה לאחד מהאינטלקטואליים הידועים ביותר בצרפת כשפרסם את "Tristes Tropiques" (תוגת הטרופיקה). ספר זה היה בעיקרו יומן מסע המפרט את חוויותיו ב[[ברזיל]] בשנות השלושים, אך לוי-שטראוס שילב [[פרוזה]] מעולה, מחשבה פילוסופית עמוקה, ובחינה אתנוגרפית של הדוגמה האמאזונית, וכך יצר עבודת [[אמנות]]. מארגני [[פרס גונקור]] היוקרתי הצטערו כי אינם יכולים להעניק לו את הפרס מכיוון שהספר, מבחינה טכנית, אינו יצירת בדיון.

לוי-שטראוס מונה להיות יושב-ראש הקתדרה ל[[אנתרופולוגיה חברתית]] ב[[קולז' דה פראנס]] ב-1959. בערך באותו הזמן פרסם את "אנתרופולוגיה סטרוקטורלית" (Structural Anthropology), אוסף של מאמריו שסיפק גם דוגמאות וגם תוכניות מחקר של סטרוקטורליזם. יחד עם בניית היסודות לתוכנית אינטלקטואלית זו, הוא החל לייסד גם סדרת מוסדות על מנת לבסס את האנתרופולוגיה כדיסצפלינה בצרפת, כולל המעבדה לאנתרופולוגיה חברתית, שם הוכשרו תלמידים חדשים, שפרסמו את מחקריהם בכתב עת חדש, "האדם" (l'Homme).

ב-[[1962]] פרסם את "החשיבה הפראית" (Pensée Sauvage), ספר שרבים מחשיבים כחיבורו החשוב ביותר. חציו הראשון מפתח את התאוריה של לוי-שטראוס על [[תרבות]] ומחשבה, בעוד שהחלק השני מרחיב את התאוריה הזו לתאוריה של היסטוריה ושינוי חברתי. החלק הזה של הספר הכניס את לוי-שטראוס לוויכוח ער עם [[ז'אן פול סארטר]] על טבע ה[[בחירה חופשית|בחירה החופשית]]. מצד אחד, הפילוסופיה ה[[אקזיסטנציאליזם|אקזיסטנציאליסטית]] של סארטר חייבה אותו לעמדה שבני אדם חופשיים לפעול כפי שהם חפצים. מצד שני, סארטר היה גם [[שמאל וימין בפוליטיקה|שמאלן]] שהיה מחויב לרעיון שבני אדם מאולצים על ידי [[אידאולוגיה|אידאולוגיות]] שבעלי העוצמה כופים עליהם. לוי–שטראוס הציג את הגישה הסטרוקטיאליסטית שלו לפעולה אישית כניגוד לסארטר. הדים של הוויכוח הזה בין סטרוקטיאליזם לאקזיסטנציאליזם עתידים היו לספק השראה לעבודתם של מחברים צעירים כמו [[פייר בורדייה]].

כשהוא מפורסם בכל העולם, לוי-שטראוס העביר את החצי השני של שנות השישים כשהוא עובד על הפרויקט הגדול שלו, מחקר בעל ארבעה כרכים ששמו "מיתולוגיות" (Mythologiques). בספר זה, לוי-שטראוס לקח [[מיתוס]] יחיד מהקצה של [[צפון אמריקה]], ועקב אחרי הווריאציות שלו מקבוצה לקבוצה, דרך [[אמריקה המרכזית]], ועד ל[[החוג הארקטי|חוג הארקטי]], וכך עקב תפוצת המיתוס מצד אחד של היבשת לצד השני. הוא עשה זאת באופן סטרוקטואליסטי טיפוסי, כשהוא בוחן את היחסים בין האלמנטים של הסיפור במקום להתמקד בתוכן הסיפור עצמו. בעוד ש"חשיבה פראית" היה הצגה של התאוריה הרחבה של לוי-שטראוס, "מיתולוגיות" היה דוגמה מורחבת של ניתוח. הספר מפורט וארוך מאוד, ולמרות היותו יצירת המופת שלו, הוא נקרא פחות מ"חשיבה פראית" הנוח יותר לקריאה.

הדעות התאורטיות של לוי-שטראוס מוצגות ב"אנתרופולוגיה סטרוקטורלית" (1958). הוא רואה את התרבות כמערכת של תקשורת סימבולית, שיש לחקור אותה באמצעים שמשתמשים בהם בדיון ב[[רומן|רומנים]], בנאומים [[פוליטיקה|פוליטיים]], ב[[ספורט]] וב[[קולנוע]].

החשיבה שלו קלה יותר להבנה כאשר מבינים אותה על רקע התאוריה החברתית של הדור הקודם. הוא כתב על הקשר הזה במשך עשורים רבים.

העדפה של הסברים "[[פונקציונאליזם|פונקציונאליים]]" שלטה במדעי החברה מתחילת המאה ועד לשנות החמישים, כלומר, [[אנתרופולוגיה|אנתרופולוגים]] ו[[סוציולוגיה|סוציולוגיים]] ניסו להסביר את מטרתו של מוסד או מעשה חברתי. הקיום של דבר הוסבר אם הוא מילא תפקיד, או פונקציה. האלטרנטיבה המשמעותית היחידה לסוג כזה של ניתוח היא ההסבר ההיסטורי, המסביר את העובדה החברתית בכך שהוא מתאר כיצד הוא התפתח ונעשה קיים.

הגרסה המשפיעה יותר של פונקציונליזם, של [[ברוניסלב מלינובסקי]], תיארה את סיפוק צורכי היחיד, שהאדם מקבל מההשתתפות במנהג כלשהו.

ב[[ארצות הברית]], שם האנתרופולוגיה עוצבה על ידי [[פרנץ בועז]], שחונך ב[[גרמניה]], ההעדפה הייתה לתיאורים היסטוריים. בגישה זו היה בעיות ברורות, ולוי-שטראוס משבח את בועז על כך שהוא עמד כנגדם בהגינות.

מדענים מכל מדעי החברה תמיד הסתמכו על מחקרים בין-תרבותיים. תמיד היה צורך להשלים את המידע מחברה אחת במידע מחברות אחרות. לפיכך, מושג כלשהו של טבע אנושי כללי היה טבוע ביסוד של כל גישה.

עבור לוי-שטראוס, הבחירה הייתה בחברה הכללית. כלל היה לו להראות את חוסר העקיבות והחשיבות של התיאורים האישיים. מלינובסקי טען, לדוגמה, שאמונות מאגיות נוצרות כאשר אנשים מרגישים צורך בשליטה על אירועים שבהם התוצאות אינן ידועות. הוא מצא תמיכה לטענה זו באיי טרוברייאנד, בטקסים שקיימים סביב [[הפלה מלאכותית|הפלות]] ו[[אריגה]]. אך באותם השבטים, אין שום מאגיה שקשורה לעשיית סירים מ[[חרס|חמר]], אף שעיסוק זה אינו יותר בטוח מזה של אריגה. חוץ מזה, הסברים אלה פעמים רבות מסופקים אד-הוק; קל מאוד להציג את התכונה האנושית הנצרכת כשצריך אותה.

אך גם השיטה הרגילה של פונקציה קבוצתית אינה פועלת. בחברות שונות עשויים להיות מוסדות שונים, שדומים מבחינות מסוימות אך משרתים פונקציות שונות. תרבויות [[שבט]]יות רבות מחלקות את השבט לשתי קבוצות ומקיימות חוקים מסובכים על איך מותר לשתי הקבוצות להתנהג זו כלפי זו. אך השאלה מה בדיוק מותר להם לעשות, וגם ההגדרות של כל קבוצה, שונות משבט לשבט. גם לא ניתן לומר שחלוקה לשתיים הכרחית לקיום של ארגונים באופן אוניברסלי, שכן יש שבטים רבים ששורדים ללא חלוקה זו.

עבור לוי-שטראוס, השיטות של ה[[בלשנות]] נעשו למודל לכל ההבנות של החברה. האנלוגיות שלו הן בדרך כלל מה[[פונטיקה]] (אם כי מאוחר יותר, גם מ[[מוזיקה]]).

"ניתוח מדעי צריך להיות אמיתי, מפשט, ומסביר", הוא אומר (ב"אנתרופולוגיה סטרוקטורלית"). ניתוח פונמי מגלה תכונות אמיתיות, מבחינת זה שדוברי ה[[שפה]] יכולים להכיר ולהגיב עליהם. כמו כן, הפנום הוא הפשטה מהשפה; הוא לא רק קול, אלא קטגוריה של קול המוגדרת על ידי חוקים המיוחדים לשפה.

בחקירה של מערכות קירבה שהוא עסק בהם, האידיאל הזה של הסבר איפשר לו ארגון של המידע שבידו. המטרה הכללית הייתה לגלות מדוע יחסי משפחה וקירבה כה שונים בשבטים [[דרום אמריקה|דרום אמריקאיים]] שונים. בקבוצה אחת, לדוגמה, לאב יהיה שליטה הדוקה על הבן, ואילו בקבוצות אחרות, אח האם הוא שיהיה לו את היחס הזה עם הבן, ואילו היחס של האב יהיה רגוע.

הצליחו להגיע לכמה דגמים חלקיים. היה קשר הופכי בין היחס שבין האם והאב, ליחס שבין האב והבן; לדוגמה, אם לאם היה מעמד חברתי שליט ויחסה לאב היה פורמלי, אז לאב בדרך כלל היה קשר קרוב עם בנו. אך העדויות על תבניות אלה לא היו מוחלטות וממצות.

צורה אחת למצוא מאפיין מארגן כללי הוא להציב את כל העמדות במערכת המשפחתית בסולמות בכמה ממדים. לדוגמה, האב זקן מהבן, האב יצר את הבן, האב הוא באותו מין כמו הבן, וכן הלאה; הדוד הוא זקן ובאותו מין כמו הבן, אך לא יצר אותו, וכן הלאה. ייתכן כי בחינה כללית ומדוקדקת של מאפיינים כאלה תוכל להביא לתבנית כלשהי.

אך לוי-שטראוס טען כי סוג הניתוח הזה הוא "אנליטי רק למראית עין". התוצאה שלו היא טבלה, שקשה יותר להבינה מאשר את המידע ההתחלתי, ושמבוססת על הגדרות שרירותיות (האב גדול מהבן, אך החוקר הוא שמחליט שדבר זה מסביר את יחסיהם). לבד מכך, השיטה לא מסבירה דבר, כי היא מספרת רק הסברים טאוטולוגיים – אם גיל הוא דבר חשוב, הוא מסביר את היחסים. והיא לא מסבירה את מקור המבנה.

פתרון טוב יותר לבעיה יהיה למצוא יחידה בסיסית של קירבה, שיכולה להסביר את כל הוואריאציות. היחידה תצטרך להיות אשכול של ארבעה תפקידים – אח, אחות, אב, בן. אלה הם התפקידים הקיימים בכל חברה שיש בה [[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]] על [[גילוי עריות]]. אח יכול לתת את אחותו למשפחה אחרת, והיא תשיב לו בכך שהבן שלה יאפשר לאחותו להתחתן מחוץ למשפחה. המטרה הכללית היא שתהיה כמות מספקת של [[אשה|נשים]] על מנת לשמור על כך שהשבטים יהיו מקושרים בשלווה.

בלי קשר לנכונותו, הסבר זה מראה את האיכויות של המחשבה הסטרוקטורליסטית. אף על פי שלוי-שטראוס מדבר על כך שהוא מתייחס לתרבות כתוצר של [[אקסיומה|אקסיומות]] שנמצאות בבסיסה, הוא מעוניין במידע האובייקטיבי של המחקר בשטח. הוא מציין, כי אפשרי שתהיינה יחידות בסיסיות אחרות של קירבה; אחות, אח האחות, אשת האחות, בת; אך אין דוגמאות בעולם האמיתי של יחסים שניתן להגיע אליהם מיחידות אלה.

המטרה של ההסבר הפונקציונאליסטי היא לארגן את המידע האמיתי באופן הפשוט והאפקטיבי ביותר. כל מדע, הוא אומר, הוא או סטרוקטורליסטי או רדיוקציוניסטי. כשהוא ניצב כנגד עניינים כמו טאבו גילוי העריות, אנו עומדים בפני הגבול של מה שהאנושות עד כה הסכימה לו. ניתן לחשוב על סיבה [[ביולוגיה|ביולוגית]] כלשהי שמונחת בבסיסו, אך מבחינת הסדר החברתי, ה[[טאבו (חרם)|טאבו]] הוא פשוט עובדה, והמדען החברתי יכול לעבוד רק עם היחסים החברתיים העולים ממנו.

החיבורים המאוחרים יותר של לוי-שטראוס יותר שנויים במחלוקת, בין השאר משום שהם עוסקים בנושאים של דיסציפלינות אחרות. הוא האמין כי החיים המודרניים וכל ההיסטוריה מיוסדים על אותם הקטגוריות שהוא גילה בברזיל. לדוגמה, הוא משווה בין אנתרופולוגיה לסדרתיות מוזיקלית ומגן על גישתו ה"פילוסופית". הוא גם הצביע על כך שהראייה המודרנית של תרבויות פרימיטיביות היא פשטנית בכל שהיא לא נותנת להן היסטוריה. הקטגוריות ה[[מיתולוגיה|מיתולוגיות]] משקפות את השינויים שקרו בחברות אלה – הפסד ב[[מלחמה]], [[הגירה]], גלות.

* '''‫החשיבההחשיבה הפראית''', תרגמה אליה גילדין, [[ספרית פועלים]], ספרי דעת זמננו, מרחביה ותל אביב, תשל"ג.

* '''‫הטוטמיזםהטוטמיזם היום''', תרגם אבנר להב, הוצאת [[רסלינג]], תל אביב, 2003.

* '''מיתולוגיות, חלק ראשון: ‫הנאהנא והמבושל''', תרגם [[יותם ראובני]], הוצאת נמרוד, תל אביב, 2004.

* '''מיתולוגיות, חלק שני: ‫מדבשמדבש לאפר''', תרגם יותם ראובני, הוצאת נמרוד, תל אביב, 2004.

* '''מיתולוגיות, חלק שלישי: ‫מוצאמוצא נימוסי השולחן''', תרגם יותם ראובני, הוצאת נמרוד, תל אביב, 2005.

* '''מיתולוגיות, חלק רביעי: ‫האדםהאדם העירום''', תרגם יותם ראובני, הוצאת נמרוד, תל אביב, 2005.

* '''‫גזעגזע, היסטוריה, תרבות''', תרגם אמוץ גלעדי, הוצאת רסלינג, תל אביב, 2006.

* '''‫מיתוסמיתוס ומשמעות''', תרגם נמרוד בר עם, [[הוצאת בבל]], תל אביב, 2010.

* [[אריק גלסנר]], [https://arikglasner.wordpress.com/2015/07/24/%D7%A2%D7%9Cעל-%D7%91%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%96%D7%95%D7%AAבמחוזות-%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9Dטרופיים-%D7%A0%D7%95%D7%92%D7%99%D7%9Dנוגים-%D7%A9%D7%9Cשל-%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%93קלוד-%D7%9C%D7%95%D7%99לוי-%D7%A1ס/ על "במחוזות טרופיים נוגים"], המדור לספרות ב"7 לילות" של "[[ידיעות אחרונות]]", 24 ביולי 2015

* [[מתן קמינר]], [http://www.haokets.org/2009/11/09/%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95מותו-%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99השני-%D7%A9%D7%9Cשל-%D7%A1%D7%A0%D7%98%D7%94סנטה-%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A1קלאוס-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%93הספד-%D7%9C%D7%9C%D7%95%D7%99ללוי-%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%95שטראו/ מותו השני של סנטה קלאוס: הספד ללוי-שטראוס], באתר [[העוקץ (בלוג)|העוקץ]], 9 בנובמבר 2009