שעיר לעזאזל (מצווה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏איש עיתי: רווח אחרי פסיק, replaced: ו,א ← ו, א (5)
קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
שורה 33:
הטלת הגורל מוסברת על ידי ה[[רמב"ן]] שבכך נמנעים מיעוד מפורש של השעיר לשטן, אלא מביעים נכונות ששניהם יהיו מיועדים לשם ה'. באופן דומה לזה, יש הסוברים כי הטלת הגורל נעשית מכיוון שאין רוצים לקבוע באופן קונקרטי איזה שעיר יהיה חלקו של השטן, ומניחים את ההכרעה ליד הגורל.
 
בספר הזוהר, עניין שילוח השעיר מדומה למעשה של זריקת עצם ל[[כלב הבית|כלב]] ששומר על היכל המלך העליון, על מנת להסיח את דעתו, בשעה שמנסים להיכנס לשם. על פי גישת הזוהר המעשה מתואר כאב טיפוס לגישה המקבלת את הרע ויעודו בעולם, ואף מנסה לרצות אותו, במקום לפתוח כנגדו בעימות חזיתי, בכוונה לבטלו או אף לסרסו. "והנה טוב מאוד - זה מלאך המות, אין לבטל אותו מן העולם. העולם צריך לו".{{הערה|משנת הזוהר בתרגום לחובר ותשבי}}
 
גם ר' [[צדוק הכהן מלובלין]]{{הערה|צדקת הצדיק, תורה מ'}} אוחז בגישה דומה ורואה בשעיר המשתלח אב טיפוס להתייחסות אל הרע בעולם, שהאדם מצווה בידי התורה לעשות עבירה והדבר נחשב לו למצווה. שהרי אם האדם מיוזמתו, היה מקריב קורבן ל[[שטן]], הדבר היה נחשב לעבירה, אך עצם הציווי של [[אלוהים]] הופך את הדבר ל[[מצווה]]. ובאותו אופן הסליחה ביום כיפור נובעת מכך שהאדם מגיע לתודעה עמוקה של העולם ומבין שזדונותיו כלולים בדעתו של הבורא וברצונו של הבורא, ולא קיימת רשות שנייה, ולכן הם נעשים כזכויות ומתכפרים לאדם.