אתיופיה – הבדלי גרסאות

אתיופיה היא ארץ בעלת היסטוריה רצופה עתיקה ביותר. המדינה המודרנית היא למעשה המשכה של [[האימפריה האתיופית]], שהיא עצמה מקורה ב[[קיסרות אקסום]]. זו, על פי המסורת, התפתחה ממלכות [[שבא]] אשר קמה בשנת [[המאה ה-19 לפנה"ס|1978 לפנה"ס]]. ה[[נצרות]] הוכרזה כדת המדינה בשנת [[325]] לספירה, וכך הפכה אתיופיה למדינה השנייה ולאימפריה הראשונה שקיבלה את הנצרות. במהלך [[המאה השביעית]] הגיע גם [[אסלאם]] לאזור, מה שהחל את [[תקופת החושך האתיופית]], שבמהלכה התפשטה ממלכת אקסום דרומה, ואיבדה שטחים בצפון שנכבשו על ידי המוסלמים. בתחילת [[ימי הביניים]] הפכה אתיופיה ל[[תור הזהב של אתיופיה|אחת מהאימפריות החזקות בתבל]], ובסופם החלה הידרדרות. במהלך [[העת החדשה]] התרחבו גבולות המדינה, אך מאפייניה המדיניים ותשתיתה התרבותית המשיכו להתבסס על מקורותיה הקדומים שראשיתם בתקופה האקסומית. שמה הקודם של אתיופיה נקרא [[חבש]].

תוודרוס הצליח לאחד את אתיופיה, לשמור על [[הכנסייה האתיופית]] תחת מרותו והיה למעשה הקיסר המודרני הראשון של האימפריה. כאשר נכנס לעימות עם הבריטים הוביל הדבר ל[[המשלחת הצבאית לאתיופיה (1868)|מלחמה האנגלו-אתיופית]] ולהתאבדות הקיסר. לאחר מותו החלה תקופה קצרה של אי-ודאות בקשר לשלטון תחת הקיסר הזגאווי [[תקלה גיורגיס השני, קיסר אתיופיה|תקלה גיורגיס השני]], אולם בהמשך עלה לשלטון הקיסר ה[[יוהנס הרביעי, קיסר אתיופיה|יוהנס הרביעי]]. האימפריה האתיופית הצליחה לנצח בשלוש מלחמות גורליות: הראשונה - [[מלחמת מצרים-אתיופיה]], השנייה - הקרבות כנגד האיטלקים והשלישית - [[מלחמת סודאן-אתיופיה]], שגרמה למותו של הקיסר. לאחר מות הקיסר עלה לכס הקיסרות מלך [[שאווה]] [[מנליק השני]], שהתחיל לבסס את שלטון אתיופיה בקרן אפריקה. תחת שלטונו האימפריה התפשטה מזרחה, מערבה ודרומה, תוך שיתוף פעולה עם מדינות אירופה, ש[[המירוץ לאפריקה|השתלטו על שטחים נרחבים באפריקה]], תוך כדי שאתיופיה הגדילה תוך כדי כך את שטחה על חשבון מדינות ושבטים מקומיים וסיפחה אזורים נרחבים, עד כי שטחה גדל פי ארבעה. כך הפכה האימפריה האתיופית למדינה האפריקנית היחידה שהשתתפה במירוץ לאפריקה. תוך כדי כך החלה אתיופיה תהליך של מודרניזציה, והיא התחילה להוות איום על שלטון המדינות האירופאיות באזור. לאחר ניצחון האתיופים ב[[המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה|מלחמה כנגד האיטלקים]] חדלה אירופה לזלזל בכוח האתיופים, והפכה לספקית נשק לאימפריה עצמה.

הבחירות הראשונות לאספה המחוקקת האתיופית, שבה 547 חברים, נערכו ביוני 1994. באספה זו נכנסה לתוקף ה[[חוקה]], ובכך נוסדה למעשה הרפובליקה הפדרלית הדמוקרטית של אתיופיה של ימינו, בדצמבר 1994. הבחירות לפרלמנט הלאומי הראשון של אתיופיה ולאסיפות המחוזיות נערכו במאי ויוני 1995. רוב מפלגות ה[[אופוזיציה]] בחרו להחרים את הבחירות האלה, וכך זכתה החזית הדמוקרטית בניצחון סוחף. משקיפים בינלאומיים ולא תלויים אחרים הגיעו למסקנה כי מפלגות האופוזיציה היו יכולות להשתתף בבחירות לו בחרו בכך. ממשלת אתיופיה כוננה באוגוסט 1995, והנשיא הראשון היה [[נגסו גידדה]]. הממשלה בראשות [[מלס זנאווי]] תמכה במדיניות של [[פדרליזם]] [[אתניות|אתני]], והעניקה סמכויות רבות לשלטונות המקומיים האתניים. באתיופיה קיימים תשעה מחוזות אוטונומיים-למחצה, בעלי סמכות תקציבית עצמאית. תחת הממשלה הנוכחית, יש לאתיופים אפשרות לייצוג ולהשפעה פוליטית גדולים מאי-פעם, אם כי [[זכויות אזרח|זכויות יסוד]] מסוימות, כמו [[חופש העיתונות]], מוגבלות במידה מסוימת. הממשלה של זנאווי נבחרה שוב בשנת [[2000]] בבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות באתיופיה. הנשיא המכהן הוא [[גירמה וולדה גיורגיס לוצ'ה|גירמה וולדה גיורגיס]]. אתיופיה היא עדיין אחת המדינות העניות ביותר באפריקה, ואתיופים רבים נסמכים על סיוע ב[[מזון]] מחוץ לארץ. מאז 1991, אתיופיה ייסדה קשרים חמים עם [[ארצות הברית]] ועם מערב [[אירופה]], וקיבלה מהן ומ[[הבנק העולמי]] סיוע רב. בשנת [[2004]] הממשלה החלה בהעברתם של יותר מ-2 מיליון אנשים מ[[רמה (גאוגרפיה)|הרמות]] היבשות במזרח, כשהיא טוענת כי העברה זו תקטין את המחסור במזון.