רביית כלאיים – הבדלי גרסאות

למשל, ניתן להכליא זן מבוית של צמח בעל יבול גבוה עם קרובו הפראי שהיבול שלו נמוך יותר, אך מצטיין בתכונה רצויה כלשהי כגון עמידות למחלות. בן הכלאיים מן הדור הראשון עשוי להיות בעל יבול ועמידות בגודל ביניים בין שני הוריו, אך ניתן להשתמש בברירה מלאכותית כדי לשפר גם את היבול וגם את העמידות. ניתן גם להכליא את בן הכלאיים בחזרה למשך מספר דורות עם הזן המבוית, תוך בחירה בכל דור באותם צאצאים אשר מפגינים עמידות. באופן כזה עשוי להתקבל בסוף זן מבוית הזהה לזן המוצא, פרט לתוספת תכונת העמידות של הזן הפראי. שיטות [[ניסוי וטעייה]] מעין אלו היו כנראה בשימוש במשך אלפי שנים על ידי חקלאים חסרי ידע בגנטיקה, וסייעו ב[[ביות]] צמחים ובעלי-חיים החל מן [[המהפכה הנאוליתית]], עד כי הזנים המבויתים תכופות שונים לחלוטין במראם ובתכונותיהם מזני הבר המקוריים. למשל:

* [[חיטת הלחם]], המין המתורבת השכיח ביותר של חיטה, מקורו במספר הכלאות בין מיני [[דגניים]] טבעיים - ''Triticum urartu'', ''Aegilops speltoides'' ו-''Aegilops tauschii''.
* מרבית מיני ה[[הדרים]] שפריים נאכל כיום, כגון ה[[תפוז]], ה[[לימון]], ה[[אשכולית]], וה[[קלמנטינה]], הם בני-כלאיים מתורבתים של מספר קטן של מיני הדרים בטבע.
* [[תות הגינה]], הזן הנפוץ ביותר של [[תות שדה]], הורבע בצרפת במאה ה-18 על-ידי הכלאה בין מיני הבר ''Fragaria virginiana'' מאמריקה הצפונית עם ''Fragaria chiloensis'' מאמריקה הדרומית.

ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]], השבחת זני מכלוא הייתה אחת האסטרטגיות הנפוצות שהופעלו ב[[המהפכה הירוקה|מהפכה הירוקה]] כדי להגדיל מאוד יבולי [[תירס]], [[אורז]] ו[[חיטה]] ב[[מדינה מתפתחת|מדינות מתפתחות]], ולהציל מיליוני בני-אדם מרעב.