תיאטרון הוד מלכותה – הבדלי גרסאות

 

[[קובץ:London Kings Theatre Haymarket.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבנה "תיאטרון המלך", ציור של ויליאם קפון]]

 

בשנת 1778, קנו תומאס האריס והמחזאי [[ריצ'רד ברינסלי שרידן]] את חוזה החכירה לתיאטרון בסכום של 22,000 ליש"ט. הם השקיעו כסף רב בשיפוץ המבנה בידי האדריכל [[רוברט אדם]]. ה"מורנינג כרוניקל" תיאר את השינויים: "חלק נועדו להכניס בתיאטרון עצמו יותר אור, אלגנטיות ותחושה נעימה, חלק עבור נוחות החברה עצמה. צידי חזית הבניין עוטרו בציורי קיר מעשה ידי [[תומאס גיינסבורו|גיינסבורו]], ציוריים ויפים באופן ניכר. העמודים הכבדים שהעניקו לבניין מראה עגמומי שהזכיר יותר [[מאוזוליאום]] או [[בית לוויות]] מאשר תיאטרון, הוסרו". השיפוצים לא הועילו למצבו הכלכלי של התיאטרון והוא התחיל להחליף ידיים, כאשר כל אחד מוסיף לחובותיו של התיאטרון כהנה וכהנה. בשנת 1783 נאסר עורך הדין ויליאם טיילור, ששימש אז כמנהל הפיננסי של התיאטרון, בעקבות החובות הכבדים שהיה חייב לנושיו. התיאטרון המשיך להתגלגל בין מנהלים שונים, ביניהם גליני, רקדן לשעבר בחברת התיאטרון. בשנת 1789 פרצה אש בבנין התיאטרון, בשעה שחזרה נערכה על הבמה. הרקדנים ברחו החוצה בשעה שקורות בוערות החלו ליפול על הבמה. גליני הציע פרס של 300 ליש"ט למי שיביא לתפיסת העבריין, אך הוא מעולם לא נתפס. לאחר שהבית נשרף כליל, נכנס גליני לשותפות עם אדם בשם או'ריילי להצגת אופרה ב[[תיאטרון היימרקט|תיאטרון הקטן]] הסמוך, אך השניים הסתכסכו, ושניהם ניסו לקבל את הזכויות לבניית התיאטרון מחדש. בינתיים הצליח טיילור להגיע להסכם עם נושיו, וניסה לרכוש את מה שנותר מחוזה החכירה של ואנברו, אך זה היה כבר מובטח לאו'ריילי. אך בעיה חדשה צצה - הבניין החדש נזקק לשטח סמוך שהיה בשליטת תומך של טיילור. המלחמה כמעט והמשיכה לנצח, אך העונה שהפיק או'ריילי נכשלה בגדול כך שהוא נאלץ לברוח לפריז מפני נושיו שלו.