ויקיפדיה

סטנלי בולדווין – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ שינוי שמות מבלבלים בתבנית:תפקיד מנהיג. ראו שיחת תבנית:תפקיד מנהיג (תג)
Ronam20 (שיחה | תרומות)
15,767 עריכות
מאין תקציר עריכה
שורה 33:
|מונרך בתקופה=[[ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' החמישי]] {{ש}} [[אדוארד השמיני, מלך הממלכה המאוחדת|אדוארד השמיני]] {{ש}} [[ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' השישי]]
|הקודם בתפקיד=[[רמזי מקדונלד]]
|הבא בתפקיד=[[נוויל צ'מברלייןמברלין]]
}}
| תפקיד4 = {{תפקיד מנהיג
שורה 64:
|סיום כהונה=[[28 במאי]] [[1937]]
|הקודם בתפקיד=[[אנדרו בונאר לואו]]
|הבא בתפקיד=[[נוויל צ'מברלייןמברלין]]
}}
| תפקיד8 = {{תפקיד מנהיג
שורה 71:
|סיום כהונה=[[27 באוגוסט]] [[1923]]
|הקודם בתפקיד=רוברט הורן
|הבא בתפקיד=[[נוויל צ'מברלייןמברלין]]
|שם תפקיד מעל=[[ראש ממשלת בריטניה|ראש הממשלה]]
|שם בעל תפקיד מעל=[[אנדרו בונאר לואו]]}}
שורה 87:
בולדווין נכנס לראשונה ל[[בית הנבחרים הבריטי]] ב-[[1908]] כנציג [[מחוז בחירה|מחוז הבחירה]] של [[ביודלי]] (Bewdley) לאחר שירש את מקומו של אביו, אלפרד בולדווין. הוא מילא תפקיד ממשלתי בממשלת הקואליציה של [[דייוויד לויד ג'ורג']]. ב-[[1922]] היה בולדווין אחד ממובילי המהלך להסרת תמיכתה של המפלגה השמרנית מלויד ג'ורג'. כתוצאה מכך הוא מונה להיות [[שר האוצר של בריטניה|שר האוצר]] בממשלתו השמרנית של [[אנדרו בונאר לואו]]. עם התפטרותו של זה האחרון במאי [[1923]] מונה בולדווין לתפקיד ראש הממשלה ומנהיג [[המפלגה השמרנית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה השמרנית]]. הוא הלך לבחירות כשהנושא המרכזי בהם היה סוגיית המחירים. בבחירות הוא איבד את הרוב השמרני ולאחריהן הרכיב [[רמזי מקדונלד]] [[ממשלת מיעוט]] מטעם [[מפלגת הלייבור (בריטניה)|מפלגת הלייבור]].
 
לאחר ניצחונו ב[[הבחירות הכלליות בבריטניה 1924|בחירות הכלליות של 1924]] הקים בולדווין את ממשלתו השנייה שבה כיהנו אישים חשובים כמו סר [[אוסטן צ'מברלייןמברלין]] כ[[מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים|שר החוץ]], [[וינסטון צ'רצ'יל]] כ[[שר האוצר של בריטניה|שר האוצר]], ו[[נוויל צ'מברלייןמברלין]] כשר הבריאות. השניים האחרונים חיזקו את מעמדם של השמרנים על ידי ביצוע רפורמות בתחומים שקודם לכן היו מזוהים עם [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]]. רפורמות אלו כללו פיוס בתחום יחסי העבודה, ביטוח אבטלה, מערכת פנסיות רחבה יותר, פינוי שכונות עוני, הרחבת היקף השיכון הפרטי והרחבת הטיפול לאם ולילד. עם זאת, קצב התפתחות איטי של הכלכלה ושקיעתם של ענפי המכרות והתעשייה החלישו את בסיס התמיכה בו ואף על פי שבולדווין תמך בפוליטיקאים של הלייבור שהרכיבו ממשלות מיעוט{{הבהרה|הכוונה לא ברורה בשלב זה שלהיערך. כדאי להשמיט מהפתיח או לנסח מחדש}}, ממשלתו חוותה גם שביתה כללית שהתנהלה ב-[[1926]] ואת חקיקת "חוק סכסוכי העבודה" (Trades Disputes Act) של [[1927]] שריסן את כוחם של ה[[איגוד מקצועי|איגודים המקצועיים]].
 
בולדווין הפסיד ב[[הבחירות הכלליות בבריטניה 1929|בחירות של 1929]] על חודם של קולות מעטים והמשך כהונתו כמנהיג המפלגה הייתה נתונה לביקורת נרחבת מצדם של ברוני העיתונות, [[ויקונט רותרמיר|הלורד רותרמיר]] ו[[מקס איטקן, הברון הראשון של ביברברוק|הלורד ביברברוק]]. ב-[[1931]] הרכיב ראש הממשלה מטעם הלייבור, רמזי מקדונלד, [[ממשלת אחדות לאומית]], שרוב שריה היו שמרנים ושזכתה לרוב מוחץ ב[[הבחירות הכלליות בבריטניה 1931|בחירות של 1931]]. בתור [[הלורד נשיא המועצה]] וכאחד מארבעת השמרנים מקרב הקבינט הקטן שכלל עשרה שרים, דאג בולדווין לרבים מתפקידיו של ראש הממשלה כאשר התדרדרה בריאותו של מקדונלד. ממשלה זו חוקקה חוק להרחבת הממשל העצמי של [[הודו הבריטית]], מהלך שלו התנגדו צ'רצ'יל ורבים מבכירי המפלגה השמרנית. [[חוק וסטמינסטר]] שחוקק ב-1931 העניק מעמד של [[דומיניון|דומיניונים]] ל[[קנדה]], [[אוסטרליה]], [[ניו זילנד]] ו[[דרום אפריקה]], והיה הצעד הראשון לקראת יצירתו של [[חבר העמים הבריטי]]. כמנהיג המפלגה, הנהיג בולדווין חידושים מרשימים, כמו עשיית שימוש מושכל ב[[רדיו]] וב[[קולנוע]], כך הוא נעשה גלוי יותר לעיני הציבור וחיזק את מעמדה של המפלגה השמרנית.
שורה 93:
ב-[[1935]] החליף בולדווין את מקדונלד בתפקיד ראש ממשלת האחדות הלאומית וזכה בניצחון מוחץ ב[[הבחירות הכלליות בבריטניה 1935|בחירות הכלליות של 1935]]. הייתה זו הפעם האחרונה בהיסטוריה של בריטניה כאשר מפלגה אחת זכתה ביותר מ-50% מסך כל הקולות. באותה תקופה הוא דאג לתהליך התחמשותם של [[הכוחות המזוינים של בריטניה|הכוחות המזוינים]] והיה מעורב בפרשת התפטרותו של [[אדוארד השמיני, מלך הממלכה המאוחדת|המלך אדוארד השמיני]]. ממשלתו השלישית של בולדווין חוותה מספר משברים בתחום מדיניות החוץ, כולל ההמולה הציבורית בנוגע לחתימתו של [[הסכם הור-לאוואל]] לסיום [[המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה]], כיבוש [[חבל הריין]] על ידי [[היטלר]] ופרוץ [[מלחמת האזרחים בספרד]].
 
ב-[[1937]] פרש בולדווין מתפקידו כראש הממשלה והוחלף על ידי [[נוויל צ'מברלייןמברלין]]. באותה עת הוא נחשב כראש ממשלה אהוד ומוצלח,{{הערה|1=[https://www.theguardian.com/commentisfree/2011/jan/29/editorial-unthinkable-historically-accurate-films "Unthinkable? Historically accurate films". The Guardian. UK. 29 January 2011.]}} אך בעשור האחרון של חייו ובמשך שנים רבות לאחר מכן, הוא הושמץ כמי שעמד בראש ההנהגה הפוליטית של המדינה בשנות האבטלה הגבוהה של שנות השלושים, כאחד האשמים בניסיונות הפיוס של אדולף היטלר וכמי שכביכול לא הכין בצורה מספקת את בריטניה לקראת [[מלחמת העולם השנייה]].
 
בראשית המאה ה-21 הציגו ההיסטוריונים תמונה חיובית יותר של ממשלותיו של בולדווין. סטיוארט בול אמר:
שורה 122:
===כהונה ראשונה כראש הממשלה (1923–1924)===
[[קובץ:Stanley Baldwin daughter.jpg|ממוזער|250px|בולדווין עם בתו, 1923]]
כשאובחן ראש הממשלה, בונאר לואו ב[[סרטן (מחלה)|סרטן]] ממאיר, ובעקבות זאת פרש מתפקידו באופן פתאומי במאי [[1923]], היה [[ג'ורג' נתניאל קרזון|הלורד קרזון]], שר החוץ, למועמד המתבקש להחליפו. אולם המפלגה השמרנית ביקשה להשיל מעליה את תדמיתה האריסטוקרטית, וקרזון שהיה חבר ב[[בית הלורדים]], בעל הון עצום שירש וחבר במועצות מנהלים רבות, לא התאים לתדמית המבוקשת של המפלגה. בנוסף, קרזון היה חסר ניסיון במדיניות פנים, היה שנוא על מעמד הפועלים בגלל התנגדותו הנחרצת ל[[ברית המועצות]] ונודע בתכונותיו האישיות המוזרות. במיוחד יצא נגדו עיתון ה[[דיילי הרלד]]{{הערה|{{דואר היום||התפטרות ה' בונר לאו|1923/05/22|00301}}|ימין=כן}}. אל מולו הועלה שמו של [[ארתור ג'יימס בלפור]], אולם הלה התנה את הסכמתו לקבל את התפקיד בכך שיורשה לו להרחיק שרים שאינם מוצאים חן בעיניו מהממשלה, וגם נחשב לזקן, ולכן עלה שמו של בולדווין כמועמד יחד עם שמו של [[נוויל צ'מברלייןמברלין]]{{הערה|{{דואר היום||בונר-לאו יגיש את התפטרותו הערב|1923/05/22|00204}}|ימין=כן}}. אולם סירובו של צ'מברלייןמברלין לכהן כשר בממשלת בונאר-לאו העמידה אותו בעמדת נחיתות מול בולדווין, אשר נחשב למועמד בעל הסיכוי הטוב ביותר לחסום את הלורד קרזון{{הערה|{{דואר היום||לקראת הוזרה החדשה|1923/05/23|00505}}|ימין=כן}}. [[ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת|המלך ג'ורג' החמישי]], בעצת השרים והפקידים הבכירים, בחר בבולדווין והטיל עליו את הרכבת הממשלה{{הערה|{{דואר היום||המשבר לא נפתר עדיין|1923/05/24|00202}}|ימין=כן}}.
 
עם התמנותו לראש הממשלה, ציינו בעיתונות את כושר הנאום שלו, החוש המדיני שלו וקצב העבודה שלו{{הערה|{{דואר היום||פתיחת המורשון האנגלי|1923/05/30|00506}}|ימין=כן}}.
 
בתחילה בלדווין לקח על עצמו גם את תפקיד שר האוצר תוך שהוא שואף לצרף לממשלה את הליברל לשעבר [[רג'ינלד מק'קנה]]. עם כישלון מהלך זה הוא מינה את [[נוויל צ'מברלייןמברלין]] לתפקיד. במדיניות החוץ, בולדווין פעל להקל על גרמניה את עול הפיצויים שהוטלו עליה. הוא טען שגרמניה נמצאת לקראת קריסה וקריסתה תזיק לאירופה הרבה יותר מהקלת עול הפיצויים{{הערה|{{דואר היום||בולדוין במורשון|1923/07/13|00204}}{{ש}}{{דואר היום||אמריקה תתערב בענייני אירופה|1923/10/26|00405}}{{ש}}{{דואר היום||צרפת והצעתו של ה' בולדוין|1923/10/29|00307}}|ימין=כן}}. בולדוין גם הצליח להוריד את מצבת החובות של ארצו בחצי וזכה לפופולריות רבה כמי שמשרה אווירה של שלום ושגשוג{{הערה|{{דואר היום||הפתעה מדינית באנגליה|1923/08/01|00202}}|ימין=כן}}.
 
לשמרנים היה רוב ברור ב[[בית הנבחרים הבריטי|בית הנבחרים]] והם יכלו למשול במשך חמש שנים לפני שיערכו בחירות כלליות נוספות. אך בולדווין חש עצמו כבול למחויבותו של בונאר לואו מהבחירות הקודמות שלא יהיה שינוי במחירים ללא קיומן של בחירות נוספות. כאשר פנה בולדווין למדיניות ה[[פרוטקציוניזם|פרוטקציוניסטית]] שתישאר מדיניות המפתח של המפלגה במשך כל ימי חייו, בניגוד למדיניות הסחר החופשי שנהגה עד אז, בתקווה שהיא תסייע להוריד את ה[[אבטלה]] ההולכת וגוברת ותמריץ את ההתאוששות הכלכלית, החליט בולדווין לקיים בחירות מקודמות בדצמבר [[1923]] כדי לקבל מהציבור מנדט לשינוי. תוצאות הבחירות היו רחוקות מציפיותיו. השמרנים זכו ב-258 מושבים בפרלמנט, הלייבור ב-191 והמפלגה הליברלית שהתאחדה מחדש זכתה ב-159 מושבים. תוצאות הבחירות נתפסו בציבור כאי אמון במדיניות הפרוטקציוניסטית של בולדווין. בולדווין נותר ראש הממשלה עד לפתיחת מושב הפרלמנט בינואר [[1924]], שבו הובסה הממשלה ב[[הצעת אי-אמון]], שבעקבותיה הוא התפטר מתפקידו.
שורה 142:
===כהונה שנייה כראש הממשלה (1924–1929)===
[[קובץ:KingBaldwin1926.jpg|ממוזער|250px|בולדווין (מימין) יחד עם [[ויליאם ליון מקנזי קינג]], [[ראש ממשלת קנדה]] ב[[ועידת האימפריה]], אוקטובר 1923]]
הקבינט החדש של בולדווין כלל כעת שותפים פוליטיים לשעבר של לויד ג'ורג'. שמרנים לשעבר מהקואליציה כמו [[אוסטן צ'מברלייןמברלין]] כשר החוץ, הלורד בירקנהד כשר לענייני הודו, ארתור בלפור כ[[הלורד נשיא המועצה|לורד נשיא המועצה]] והליברל לשעבר [[וינסטון צ'רצ'יל]] כשר האוצר. תקופת כהונתו זו של בולדווין עמדה בסימן [[השביתה הכללית בבריטניה (1926)|השביתה הכללית]], משבר שהממשלה הצליחה לעמוד כנגדו, למרות ההרס שהיא גרמה ברחבי בריטניה. בולדווין ייסד את "הארגון לשמירת שירותים חיוניים" (Organisation for the Maintenance of Supplies), ארגון מתנדבים שאנשיו נמנו על המתנגדים לשביתה שמטרתו הייתה למלא את מקומם של שובתים בשירותים חיוניים.
 
ביוזמתו של בולדווין עמד הלורד וויר בראש ועדה ל"בחינת הבעיה הלאומית של האנרגיה החשמלית". הוועדה פרסמה את הדו"ח שלה ב-[[14 במאי]] [[1925]] ובו המליץ וויר על הקמתה של "מועצת החשמל המרכזית" (Central Electricity Board), [[מונופול]] ממשלתי שבחציו מומן על ידי הממשלה ובחציו על ידי מפעלים מקומיים. בולדווין קיבל את המלצותיו של וויר ואלו הפכו לחוק בסוף שנת [[1926]]. מועצה זו הייתה סיפור הצלחה. עד [[1939]] התפוקה החשמלית עלתה פי ארבעה ועלויות הייצור ירדו. היקף צריכת החשמל עלה מ-750,000 צרכנים ב-[[1920]] ל-9 מיליון ב-[[1938]]., עם גידול שנתי של 700,000 עד 800,000 (שיעור הגידול הגבוה ביותר בעולם).
שורה 181:
 
===כהונה שלישית כראש הממשלה (1933–1937)===
עם ההתדרדרות במצב בריאותו של מקדונלד, החליפו הוא ובולדווין תפקידים ביוני [[1935]]. בולדווין מונה לתפקיד ראש הממשלה ומקדונלד תפס את תפקידו כלורד נשיא המועצה. באוקטובר אותה שנה הכריז בולדווין על בחירות כלליות. נוויל צ'מברלייןמברלין יעץ לבולדווין להפוך את החימוש מחדש לנושא המוביל של מסע הבחירות כנגד הלייבור, באומרו שאם תוכנית החימוש מחדש לא תוכרז עד לאחר הבחירות, תהייה תחושה שהממשלה הוליכה שולל את הציבור. אף על פי כן, בולדווין לא הפך את נושא החימוש מחדש לנושא המוביל של מסע הבחירות. הוא אמר שהוא יתמוך בחבר הלאומים, יבצע תהליך התחדשות בכוחות המזוינים של בריטניה ויתקן ליקויים. אך הוא גם אמר: "אני נותן לכם את דברתי שלא יהיה תהליך נרחב של התחמשות מחדש". הסוגיות העיקריות במערכת הבחירות היו סוגיות השיכון, האבטלה והאזורים המיוחדים של השפל הכללי. בבחירות זכו תומכי ממשלת האחדות הלאומית ב-430 מושבים בפרלמנט (מתוכם 386 של השמרנים) והלייבור זכו ב-154 מושבים.
 
====ההתחמשות מחדש====
שורה 219:
===פרישתו===
====התפטרות====
באפריל [[1937]], עת היה כמעט בן 70, הודיע בולדווין כי בכוונתו לפרוש מראשות הממשלה{{הערה|{{דבר||בלדוין מדבר גלויות על התפטרותו|1937/04/11|00703}}|ימין=כן}}. בולדווין התפטר ב-28 במאי 1937 ופינה את תפקיד ראש הממשלה לבן מפלגתו, [[נוויל צ'מברלייןמברלין]]{{הערה|{{דבר||הממשלה החדשה של צ'מברליין|1937/05/30|00117}}|ימין=כן}}. פעולתו האחרונה כראש ממשלה הייתה להעלות את שכרו השנתי של ראש הממשלה מ-400 ליש"ט ל-600 ליש"ט ולהנהיג תשלום משכורת למנהיג האופוזיציה. הייתה זו העלאת השכר הראשונה של חברי הפרלמנט מאז הונהג ב-[[1911]] והיא הטיבה בעיקר עם חברי הפרלמנט של הלייבור. הרולד ניקולסון כתב ביומנו "שזה נעשה עם הטעם המושלם הרגיל של בולדווין. איש לא סיים את תפקידו כך בפרץ כזה של חיבה". ב-[[28 במאי]] הוענק לבולדווין תואר אביר [[מסדר הבירית]]{{הערה|1=[https://www.thegazette.co.uk/London/issue/34403/data.pdf The London Gazette: no. 34403. p. 3508. 1 June 1937. Retrieved 7 September 2015.]}} והוא קיבל את תואר האצולה "ה[[רוזן]] בולדווין מביודלי" (Earl Baldwin of Bewdley) וב-[[8 ביוני]] התואר "[[ויקונט]] קורוודייל".{{הערה|[https://www.thegazette.co.uk/London/issue/34405/data.pdf The London Gazette: no. 34405. p. 3663. 8 June 1937. Retrieved 1 May 2011.]}} ביוני 1937 נכנס בולדווין כחבר ל[[בית הלורדים]]{{הערה|{{דבר||באלדוין וסמואל נכנסו לבית הלורדים|1937/06/10|00606}}|ימין=כן}}.
 
====עמדתו בנוגע למדיניות הפיוס====
בולדווין תמך ב[[ועידת מינכן|הסכם מינכן]] וב-[[26 בספטמבר]] [[1938]] הוא אמר ל[[נוויל צ'מברלייןמברלין|צ'מברלייןמברלין]]: "אם אתה יכול להבטיח את השלום, יגדפו אותך הרבה חמומי מוח, אך על דברתי אתה תבורך על ידי אירופה ועל ידי הדורות הבאים". ב-[[4 באוקטובר]] אותה שנה נשא בולדווין נאום נדיר ב[[בית הלורדים]] בו הוא אמר שהוא לא היה יכול להגיע ל[[מינכן]] אך הוא מברך את אומץ הלב של צ'מברלייןמברלין. הוא הוסיף ואמר שאחריותו של ראש הממשלה היא לא להכניס את המדינה למלחמה עד אשר הוא סמוך ובטוח שהיא מוכנה להילחם. גם אם הסיכויים למלחמה בעתיד עומדים על 95%, אנחנו עדיין נבחר בחלופה של שלום. הוא גם אמר שהוא היה מעביר את התעשייה למערך מלחמתי מחר, שכן ההתנגדות למהלך שכזה נמוגה. צ'רצ'יל אמר בנאום שנשא אז: "הוא אמר שהוא יגייס את הצבא מחר. אני סבור שזה היה טוב יותר אם הרוזן בולדווין היה אומר זאת לפני שנתיים וחצי כאשר כולם דרשו שמשרד האספקה יוקם".
 
שבועיים לאחר ועידת מינכן אמר בולדווין בשיחה עם הלורד הינצ'ינגברוק: "האין באפשרותנו להפנות את היטלר מזרחה? [[נפוליאון]] [[מלחמת רוסיה-צרפת (1812)|התמוטט כאשר הוא נלחם כנגד הרוסים]]. להיטלר עשוי להיות גורל דומה".
 
שנות הפרישה של בולדווין היו שקטות. לאחר מותו של צ'מברלייןמברלין ב-[[1940]], התפישה לגבי חלקו במדיניות הפיוס הפכה אותו לדמות בלתי אהודה במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] ואחריה. לאחר רצף הכישלונות הצבאיים הבריטים ב-1940 החל בולדווין לקבל מכתבי ביקורת. בתחילה ערמומיים ולאחר מכן אלימים ופוגעניים. לאחר מכן החלו בכך העיתונים ולבסוף הוא ספג ביקורת קשה בציבור. לא הייתה לו מזכירה ולכן הוא נאלץ להתמודד עם המכתבים הבלתי נעימים שנשלחו אליו לעיתים תכופות. לאחר מכתב ביקורת מריר שנשלח אליו על ידי אזרח, כתב בולדווין: "אני יכול להבין את המרירות שלו. הוא זקוק לשעיר לעזאזל ומצא אותי".{{מקור}}
 
====פרשת שערי הברזל====
שורה 253:
 
==הערכת פועלו==
עם פרישתו מתפקיד ראש הממשלה ב-[[1937]] קיבל בולדווין תשבחות רבות. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] השתנתה תדמיתו הציבורית לרעה. בין אם נכון הדבר בין אם לאו, בולדווין, צ'מברלייןמברלין ומקדונלד נתפשו כאחראים לאי מוכנותה הצבאית של בריטניה ערב המלחמה ב-[[1939]]. העיתונאי פיטר הווארד, שכתב בעיתון סנדיי אקספרס ב-[[3 בספטמבר]] 1939 האשים את בולדווין על כך שהטעה את המדינה בנוגע לסכנות שעמדו מולה ולא ביצע תהליך של התחמשות מחדש כדי לנצח בבחירות של [[1935]]. במהלך [[המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה]] שנוהלה באופן כושל במאי [[1940]], בשיחה עם צ'רצ'יל ועם ה[[גנרל]] [[אדמונד איירונסייד]], התפרץ דייוויד לויד ג'ורג' בזעם כנגד בולדווין ואמר ש"הוא צריך להיתלות". ביולי 1940 פורסם רב המכר "האנשים האשמים" (Guilty Men) שבו הואשם בולדווין בכשל בחימוש מחדש במידה מספקת. במאי [[1941]] פרסם העיתונאי המילטון פייט מאמר בשם "מנהיגות ודמוקרטיה" (Leadership and Democracy) עבור כתב העת "המאה ה-19 ואחריה" (Nineteenth Century and After), שגם הוא הטיל את ההאשמות כנגד בולדווין. ב-1941 מתח הסופר וההיסטוריון א. ל. רווז ביקורת על בולדווין על כך שהשלה את הציבור בתחושה מוטעית של ביטחון.
 
צ'רצ'יל האמין באמת ובתמים שעמדתו הפייסנית של בולדווין כלפי היטלר נתנה לרודן הגרמני את התחושה שבריטניה לא תלחם אם תותקף. אף על פי שהיה ידוע באצילות הנפש שהפגין כלפי יריבים פוליטיים כמו צ'מברלייןמברלין, לא חס כלל על בולדווין. "אני מאחל לסטנלי בולדווין בריאות טובה" אמר צ'רצ'יל כאשר סירב לשלוח לו ברכה ליום הולדתו השמונים ב-[[1947]], "אך היה עדיף לו לא היה נולד כלל". צ'רצ'יל גם האמין שבולדווין, שלא כמו צ'מברלייןמברלין, יהיה זה שיואשם באופן הכבד ביותר על ידי הדורות הבאים בשל מדיניותו שהובילה ל"מלחמה המיותרת ביותר בהיסטוריה". בכרך הראשון של ספרו של צ'רצ'יל, "מלחמת העולם השנייה" מצוין שבולדווין "הודה במתן קדימות למפלגה לפני המדינה" בשל הודאתו לכאורה שהוא היה מפסיד בבחירות של [[1935]] אם הוא היה מיישם מדינות החלטית יותר של חימוש מחדש. צ'רצ'יל ציטט באופן סלקטיבי נאום שנשא בולדווין בבית הנבחרים שנתן את הרושם המוטעה שבולדווין דיבר על הבחירות הכלליות בשעה שהוא דיבר על בחירות הביניים בפולהאם ב-[[1933]]. והשמיט את ההערות של בולדווין בנוגע לבחירות של 1935 - "קיבלנו מהעם, עם רוב גדול, מנדט לבצע את מה שאף אחד, שנה קודם לכן, היה מאמין שהוא אפשרי". בנאום שנשא עם מותו של בולדווין כיבד אותו צ'רצ'יל בביטוי שהיווה עבורו [[חרב#חרבות בתרבות|חרב פיפיות]]: "הוא היה הפוליטיקאי המרשים ביותר שפגשתי בחיים הציבוריים".
 
ב-[[1948]], פרסם ההיסטוריון רג'ינלד באסט מאמר שערער על הטענה שבולדווין "התוודה" על מתן קדימות למפלגה על פני המדינה וטען שבולדווין התכוון לשנים 1933–1934 כאשר בחירות על סוגיית ההתחמשות מחדש הייתה נדונה לכישלון.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/סטנלי_בולדווין"