מונוטייפ – הבדלי גרסאות

'''מונוטייפ''' הוא שמה של מערכת [[סדר (דפוס)|סדר דפוס]], ושל החברה שייצרה את המערכת, ובהמשך פיתחה ומכרה מוצרים נוספים בטכנולוגיות מתקדמות יותר לסדר. כיום (2018), גלגול של החברה עוסק בעיקר ב[[קניין רוחני]] בתחום, כמו [[גופן|גופנים]].

מערכת הסדר מורכבת מצירוף של שתי מכונות שונות: מקלדת שמפיקה [[סרט מנוקב|סרט נייר מנוקב]], ומכונת יציקה, שקוראת את סרט הנייר, ויוצקת גופני עופרת בדידים להדפסה בשיטת [[דפוס בלט]].

חברת "לנסטון מונוטייפ" (בשנים הבאות קוצר שם החברה ל"מונוטייפ") הוקמה ב-בשנות[[שנות ה-90 של המאה ה-19]], כדי לייצר ולמכור את המכונה שממציאה, [[טולברט לנסטון]] (Tolbert Lanston{{אנאנג|Tolbert Lanston }}), רשם עליה [[פטנט]] ב-1890. ב-1897 פתחה החברה סניף באנגליה, שהפך מאוחר יותר לחברה עצמאית, שגם היא ייצרה ומכרה את המערכת. במחצית הראשונה של המאה ה-20, מערכת המונוטייפ שלטה בתחום [[סדר (דפוס)|סדר הדפוס]], יחד עם אחותה הגדולה, מכונת ה[[לינוטייפ]]. מערכת המונוטייפ זכתה להצלחה ניכרת, אם כי פחותה מהצלחת הלינוטייפ. זו שלטה שליטה בלתי מעורערת בתחום העיתונות וכתבי העת, ובו בזמן התחלקה עם המונוטייפ בנתח סידור ה[[ספר]]ים. שתי המערכות הללו למעשה סיפקו את חלק הארי של סידור הדפוס בעולם במחצית הראשונה של המאה ה-20, עד הופעת ה[[סדר אופטי|סדר האופטי]]. עם הירידה בשימוש במערכת המונוטייפ, חברת מונוטייפ המשיכה לפתח ולמכור מערכות בתחום הסדר, האופטי ולאחריו הסדר הממוחשב. כיום חברת מונוטייפ עוסקת ב[[קניין רוחני]], כשחלק ניכר מעיסוקה הוא בעופניםבגופנים, הפעם בצורה דיגיטלית. במרוצת השנים רכשה החברה גם את החברה שהחזיקה בזכויות על רוב או כל הגופנים של חברת מרגנתלר-לינוטייפ.

טולבטרטולברט לנסטון (1844–1913) רשם ב-1885 פטנט על מערכת סדר שסידרה "מתכת קרה", כלומר גופני עופרת מוכנים שנוצקו בבית יציקה מסורתי, בדומה לגופנים שמשמשים בסדר ידני.

מערכת זו כבר הייתה מחולקת לשתי מכונות, מקלדת ומכונת סדר. ב-1890 רשם לנסטון פטנט שתיאר את מערכת המווטייפהמונוטייפ, עם מכונת יציקה, מערכת שכבר לא נזקקה לגופנים יצוקים מראש, אלא יצקה את גופני העופרת בעצמה, תוך שימוש באמות דפוס, או "מטריצות". בשנים הבאות הוקמה חברץחברת מונוטייפ, והחלה לייצר ולמכור מערכות. ב-1897 הוקם הסניף באנגליה. במשך השנים הבאות, עד למחצית השנייה של המאה העשרים, כבשה המונוטייפ את מקומה במערכת הסדר, לצד אחותה הגדולה, הלינוטייפ. שתי המערכות התחרו זו בזו בדפוס של ספרים, כאשר הלינוטייפ שולטת שלטון מוחלט בתחום הדפסת עיתונים וכתבי עת, והמונוטייפ דומיננטית בהוצאות ספרים, בזכות גמישותה ויכולותיה הטיפוגרפיות, שעולות על אלו של הלינוטייפ, במחיר קצב ייצור .

תפקיד מערכת המונוטייפ הוא לייצר סדר דפוס, עם הטקסט. התוצרת היא שורות שורות של גופני עופרת, שנלקחות לשלב הבא במלאכת הסדר, שנקרא "עימוד", להכנת הגלופה. זו משמשת להדפסת בלט ישירה, או להכנת גלופה שניונית (אחת או יותר), בתהליך שנקרא [[סטראוטייפ (דפוס)|סטראוטייפ]]. בסיום השימוש, התוצרת, כלומר גופני העופרת, מותכים חזרה וממוחזרים לעבודת הדפוס הבאה.

המערכת מורכבת משני חלקים: מקלדת המופעלת באמצעות [[אוויר דחוס]], ומכונת יציקה. המקלדת, מורכבת מלוח מקשים שמכיל כשש מערכות אותיות וסמלים שונות, ומקשים להזנת הוראות סדר שונות, בסך הכל כמה מאות מקשים שונים. תפקיד המקלדת הוא לנקב סרט נייר, עם הוראות הסדר השונות. סרט זה מוזן למכונת היציקה, שבזכות הטכנולוגיה המתקדמת של סוף המאה ה-19, עם תבנית יציקה מקוררת מים, ונתך במיטב ה[[מטלורגיה]], יצקה עד 140 גופני עופרת שונים בדקה, כלומר מחזור יציקה יחיד בפחות מחצי שנייה.

שלא כמו הלינוטייפ, שהיא מכונה יחידה שיוצקת שורות עופרת שלמות ("גלמים"), מערכת המונוטייפ יוצקת אותיות בודדות. מערכת מתוחכמת ומדויקת מאפשרת שליטה ברוחב הרווחים בפסיעות של 1/2000 של [[אינץ']] (בערך 12.7 [[מיקרון]]), ובאופן זה מאפשרת לצקת שורות מיושרות. יישור זה נעשה באופן חישובי, "מתמטי", שלא כמו הלינוטייפ, בה היישור הוא "אנלוגי", בעזרת רווחים שמתרחבים באופן מכני עד שהם תופסים את מלוא רוחב השורה. היישור הפשוט יותר, ויציקת שורות שלמות בלינוטייפ מאפשר מהירות ייצור גבוהה בהרבה מהמונוטייפ, שהיא אטית יותר ודורשת שני עובדים, לעומת הסדר היחיד של הלינוטייפ שגם מבצע את הסידור, וגם מפעיל את היציקה. במונוטייפ, עובד אחד משתמש במקלדת כדי לנקב את סרט הנייר, והשני מפעיל את מכונת היציקה שקוראת את הסרט הזה, ויוצקת גופני עופרת בזה אחר זה, המסודרים בשורות שורות, כאשר כל שורה מיושרת בדייקנות.

מכונת היציקה קוראת את סרט הנייר מהסוף להתחלה, כך שהשורה הראשונה, ואפילו האות הראשונה שהוקלדה, תהייה האחרונה להיווצר. לעובדה זו מספר יתרונות: במהלך הקלדת כל שורה, התקן מיוחד במקלדת מבצע חישובים, כך שבסיום הקלדת כל שורה (המקלדת גם מסייעת לסדר להחליט מה הנקודה הנכונה לסיים את השורה), הסדר קורא את תוצאות החישוב, ושמנוקבותשמנוקבות בעזרת מקשים ייחודיים. מכונת היציקה קוראת את הסרט במהופך, ולכן היא קוראת בתחילה את ההוראות שהוקלדו בסוף, והוראות אלו גורמות למכונה לכוונן את רוחב הרווחים שייווצרו עבור השורה הזו, ואז לצקת את התווים והרווחים בשורה. אם הסדר הזין בלי טעות את ההוראות, השורה הזו תהייה מיושרת בדיוק, לפי רוחב השורה שהוזן לחישוב מלכתחילה. אחרי יציקת התו האחרון בשורה, מכונת היציקה מגיעה בסרט המנוקב להוראות שהוקלדו בסוף השורה הקודמת, באותו אופן. הוראות אלו גורמות למכונת היציקה לכוון את רוחב הרווח הנכון עבור השורה הקודמת, ובו בזמן "לפלוט" את השורה הנוכחית למגש הסדר, שמכיל את השורות הבאות בטקסט, וקודמות ביציקה.

לפני תחילת כל עבודה, הסדר מנקב בסרט קוד מיוחד, שמבחינת הסדר מציין "תחילת עבודה", ומבחינת מכונת היציקה "סיום עבודה". אחרי שמכונת היציקה סיימה לצקת את השורה הראשונה, היא קוראת את ההוראה הבאה בסרט המנוקב, "סיום עבודה". בנקודה זו המכונה עוצרת, ובדגמים מתקדמים יותר (החל משנות העשרה או העשרים של המאה ה-20), גם מדליקה מנורה שמסמנת למפעיל המכונה שהעבודה הנוכחית, כלומר הסרט המנוקב הנוכחי, בוצע במלואו, ויש לקחת את התוצרת לשלב הבא בסידור, שנקרא עימוד, ולכוונן את המכונה לעבודה הבאה. אחרי שהסדר שהכין את הסרט מסיים את מלאכת הניקוב, הסרט מגולגל או נארז, בצירוף ההוראות שמורות איך לכוונן את המכונה לעבודה הזו, בהתאם לפרמטרים שהוזנו למקלדת. כשמפעיל מכונת היציקה נוטל את הסרט של העבודה הבאה בתור, הוא בודק את הכיוונונים ומשווה אותם עם הכיוונון הנוכחי של המכונה, ומשנה את הדרוש שינוי, ואז מזין את סרט הנייר, מהסוף להתחלה, ומתחיל את פעולת המכונה. ההוראות הראשונות שהמכונה קוראת הםהן הוראות כיוונון הרווחים שהסדר ניקב אחרי הקלדת השורה האחרונה. מכונת היציקה יוצקת תו אחרי תו, מהאחרון עד לראשון, כאשר מידימדי פעם מגיעה הוראת "שורה חדשה" עם מידע על רוחב הרווחים בשורה הקודמת, עד לסיום השורה הראשונה, ואז ההוראה הראשונה שהוקלדה - עצור!

[[קובץ:Monotype-Taster-1965.jpg|ממוזער|מקלדת המונוטייפ. הקלידים מסודרים בתצורת [[QWERTY]] החוזרת על עצמה מספר פעמים בשני חצאי המקלדת, כשכל מופע מיועד לסידור בגופן אחר - אותיות גדולות או קטנות, כתב מוטה או מודגש, גודל אחר, עיצוב גופן שונה, או שפה אחרת. קלידים נוספים משמשים לסימני פיסוק וסמלים נוספים, ואחרים להזנת פקודות סדר כמו שורה חדשה והגדרת רוחב הרווחים. מעל המקלדת "טבלת היישור" בצורת גליל. מעל הגליל נמצא מנקב הסרט, עם גליל האיסוף שלו.]]

התוצרת של המקלדת היא הסרט המנוקב. מנקב הסרט נמצא בחלקה העליון של המקלדת, והוא מופעל באמצעות אוויר דחוס, לפעולת הניקוב עצמה, וכן לקידום הסרט. פעולת מקשי התווים היא לנקב בין שניים לארבעה חורים: חור אחד או שניים בטור אחד, לציון "עמודה", ובטור שני לציון "שורה". בכל אחד מהטורים 14 נקודות שונות לניקוב, כשכל מיקום מציין עמודה או שורה אחרת. בדגמים מתקדמים יותר, בהםשבהם נוספו עמודות ושורות, משתמשים לפעמים בזוג נקבים לציין עמודה או שורה.

המקלדת מונעת על ידי [[אוויר דחוס]]. לחתלחץ האוויר מניע את פעולת ניקוב הסרט וקידומו, וכן הפעלת המחוונים שמשמשים לחישוב פעולות היישור - מחוון קווי, מעל למקלדת, המיועד לעזרה ביישור בעזרת רווחים קשיחים, למשל בהדפסת מידע טבלאי, ומחוון שני, גלילי, מעל הראשון, שמיועד לחישוב רוחב הרווחים ביישור טקסט רגיל, בעזרת "רווחים גמישים".

בסדר ידני, אחרי שהסדר מחליט שאין בשורה מקום למילה הבאה, הוא מבצע "יישור": הוספת כפיסי רווח דקים לרווחים שנוספו בזמן הסידור עצמו, כך שהשורה "מתמלאת" לרוחב הרצוי. בסידור הידני, היישור לעתים רחוקות מושלם - השורה תמיד תגיע בדיוק לרוחב הרצוי, אבל כמעט תמיד יהיו בשורה רווחים רחבים מעט יותר וצרים מעט יותר. בסידור המכני, היישור תמיד "מושלם". שתי שיטות עיקריות ליישור בסידור מכני היאהן בעזרת שימוש במתקן מכני "רציף" לשינוי רוחב הרווחים - בדרך כלל בעזרת מתקן מסוג "טריז" (לפי עיקרון ה[[מישור משופע|מישור המשופע]]). דוגמה עיקרית למכונות כאלו היא ה[[לינוטייפ]], שעושה שימוש במתקן כזה. במינוח בן ימינו אפשר לומר שהגישה של הלינוטייפ היא "אנלוגית". הגישה השנייה מיוצגת על ידי המונוטייפ, ומכונות אחרות: במינוח מודרני, הגישה הדיגיטלית. הרווחים יכולים לקבל מספר סופי (אך גדול) של רוחבים מסוימים, והיישור נעשה על ידי בחירת ה"מספר" המתאים. במונוטייפ, רוחב הרווח נקבע ברזולוציה של 1/2000 של אינץ', או 12.7 מיקרון, כפול מספר בין 0 ל-225, מה שמאפשר התאמת רוחב השורה בדיוק מספק לחלוטין, כשרוחב הרווחיםכשהרווחים בין מילים באותה שורה זהים בדיוק מלא.

אתגר מעניין ביישור "דיגיטלי", היא העובדה שאת רוחב הרווח ניתן לחשב רק אחרי הקלדת האות האחרונה בשורה, אבל בנקודה זו, הרווחים כבר הוקלדו, לפני שרוחבם היה ידוע. ממציאים שונים מצאו פתרונות שונים לאתגר: במכונת כתיבה משוכללת מראשית עידן ה[[סדר אופטי|סדר האופטי]] בשם Varitype, שידעה להדפיס בגופן פרופורציוני, הפתרון הוא הקלדת השורה פעמיים: מקלידים את השורה (בלי אף טעות!) פעם אחת כדי למצוא את רוחב הרווחים הנכון בשורה זו, ואז מקלידים את אותה השורה (שוב, בלי אף טעות) פעם נוספת, כשהפעם המכונה מדפיסה את התו על היננרהנייר, ומשתמשת ברוחב הרווחים שחושב כל אימת שמקלידים רווח. הצורך להקליד כל שורה פעמיים הוא כמובן פגם ממשי. מכונה שפתרה את הבעיה הזו היא ה-Selectric Composer, נגזרת של ה[[כדורית (מכונת כתיבה)|כדורית]] הפופולרית של [[IBM]], שגם בה ניתן היה להדפיס כתב פרופורציוני ומיושר, שמיועד לצילום והדפסה: במכונה זו, השורה שהוקלדה "הוקלטה" על גבי פס מגנטי, שהמכונה "ניגנה" פעם אחת לחישוב הרווחים, ופעם שנייה להדפסה תוך שימוש ברוחב הרווח המחושב, ליצירת שורה מיושרת. המונוטייפ פתרה את הבעיה בצורה מקורית: ההקלדה והיציקה מתבצעות בשני תהליכים נפרדים, כאשר המידע מנוקב בסרט. מכונת היציקה קוראת את הסרט הזה בסדר הפוך מהסדר בו הוקלד. באופן כזה, בסיום הקלדת וניקוב כל שורה, כשרוחב התווים ומספר הרווחים ידועים, מחושב רוחב הרווח הנחוץ, והמספר הזה מנוקב בסרט אחרי התו האחרון של השורה. כדי לפתור את הבעיה שתוארה, מכונת היציקה קוראת את הסרט המנוקב בסדר הפוך מהסדר בו הוקלד, כלומר ההוראה האחרונה שנוקבה בסרט היא הראשונה להיקרא. לכן, מכונת היציקה קוראת את ההוראה לרוחב הרווח לפני יציקת השורה בה יש להשתמש ברוחב זה.

כדי לחשב את רוחב הרווחים, יש למצוא את ההפרש בין רוחב השורה הדרוש, לרוחב התווים שהוקלדו. את ההפרש הזה יש לחלק במספר הרווחים בשורה, כדי למצוא בכמה יש "להשמין" כל רווח. החישוב הזה מתבצע בעזרת "סקלת היישור", גליל נייר עליו מודפסת טבלה, ומחוון. בכל הקשת מקש, המקלדת "יודעת" מה רוחב התו שהוקלד, ומקדמת את הסקלה בהתאם (כלומר מסובבת את הגליל). בכל הקשת רווח, מוזח המחוון כך שהוא מצביע על השורה הבאה בטבלה. בסיום הקלדת השורה, ומחוון מצביע על שני מספרים בטבלה, כל אחד בין 1 ל-15. שני המספרים הללו מייצגים את רוחב הרווח, והסדר מקליד אותם אחדזה אחריאחר השניזה (בעזרת שתי שורות מקשים ייחודיות), כדי לנקב בסרט את ההוראה לרוחב רווח.

מערכת "יישור" שנייה, משמשת כאשר לא משתמשים ברווחים מתכווננים, ומבצעים יישור "ידני". יישור כזה שימושי, למשל, בהדפסת מידע טבלאי. מערכת זו היא בעצם לא יותר מסרגל משוכלל, שמספק לסדר מידע מדויק על רוחב התווים שהוקלדו בשורה.

בנוסף ליישור, ניתן לבצע במונוטייפ פעולות סדר מתוחכמות, בהן כאלה שמסובך לבצע גם בסדר ידני מלא, כמו למשל [[ציפוף (דפוס)|ציפוף]] (Kerning{{אנאנג|Kerning}}), ופונקציות טיפוגרפיות מתקדמות אחרות.
[[קובץ:New Type! (37953117).jpg|ממוזער|שני גופנים שנוצקו במונוטייפ. התבנית אחראית על הגוף, ושולטת ברוחבו, והמטריצה אחראית לפני האות שמשמשים להדפסה.]]

בלינוטייפ, אורך השורה שהמכונה יוצקת מוגבל. האורך המרבי מספיק עבור הרוב המכריע של העבודות, ויש דגמי לינוטייפ בהם האורך המרבי הוגדל, אבל הוא עדיין מוגבל, ויש עבודות אותן לא ניתן לבצע בלינוטייפ מסיבה זו. במונוטייפ, שיוצקת אות אחרי אות, ניתן לייצר שורות בכל אורך שהוא, באופן מעשי, כשהמגבלה היא מערכת ההפלטה, שמעבירה את השורות הגמורות למגש התוצרת, והמערכת הזו מוכנה לטפל בכל אורך שורה מעשי.