פסיכולוגיה הומניסטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לאמנות האהבה (ספר)
קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
שורה 7:
 
==התפתחות התחום==
ניתן לאתר את שורשי הגישה ההומניסטית ב[[אקזיסטנציאליזם|פילוסופיה האקזיסטנציאליסטית]] ([[סרן קירקגור|קירקגור]], [[פרידריך ניטשה|ניטשה]], [[מרטין היידגר|היידגר]], ו[[ז'אן -פול סארטר|סארטר]]). כמו כן, ניתן למקמה במסגרת יחסי הכוחות בין שלוש הגישות השולטות בפסיכולוגיה: [[ביהביוריזם]], [[פסיכואנליזה]] ו[[הומניזם]]. הגישה הראשונה התפתחה ממחקריו של [[איוואן פטרוביץ' פבלוב|פבלוב]] לגבי [[רפלקס]]ים מותנים והייתה אחת מאבני היסוד של הפסיכולוגיה המודרנית, בהנהגת [[ג'ון ב. ווטסון|ג'ון ווטסון]]. הגישה השנייה נבעה ממחקריו בתחום הפסיכואנליזה של [[זיגמונד פרויד|פרויד]] ומהתאוריות של [[אלפרד אדלר|אדלר]], [[אריק אריקסון|אריקסון]], [[קרל גוסטב יונג|יונג]], [[אריך פרום|פרום]], ואחרים. ההתמקדות בגישה זו הייתה על עומק ה[[נפש]] (פסיכה) האנושית, שחייב להיות משולב עם התודעה כדי ליצור אישיות בריאה.
 
לקראת סוף [[שנות ה-50]], התקיימו ב[[דטרויט]] שתי פגישות בין פסיכולוגים אשר ביקשו לייסד [[אגודה מקצועית]] המוקדשת לחזון יותר הומניסטי וערכי. החזון היה ליצור תיאור שלם של משמעות הקיום האנושי תוך חקירת היבטים של הניסיון האנושי כמו [[אהבה]], [[תקווה]] ו[[יצירתיות]]. הפסיכולוגים הללו, ובכללם [[אברהם מאסלו]] עמדו במרכז יצירת גישה שלישית בפסיכולוגיה, "כוח שלישי", כפי שמאסלו כינה אותה. הפגישות הראשוניות הללו הובילו להתפתחויות אחרות, כמו פרסום של the Journal of Humanistic psychology החל מ-[[1961]] וכן הקמת ה"אגודה לפסיכולוגיה הומניסטית" (AHP) ב-[[1963]].