אליעזר בן-יהודה – הבדלי גרסאות

 

אף סופרי [[העלייה השנייה]], שהגיעו לארץ ישראל בתחילת [[המאה ה-20]], כגון [[ש. בן-ציון]], [[יוסף חיים ברנר|ברנר]] ו[[שמואל יוסף עגנון|עגנון]], התנגשו אתו בשל חידושיו הבלתי ראויים לדעתם, ולא פחות מכך, בשל אופיים הקליל וה[[עיתונות צהובה|צהוב]] של עיתוניו.

בשנת [[1913]] היה בן-יהודה שותף ל"[[מלחמת השפות]]" – הוויכוח על מקומה של העברית המתחדשת במערכת ה[[חינוך]] היהודי בארץ ישראל. הוויכוח פרץ בשל דרישתה של [[חברת עזרה|חברת "עזרה"]], שסיפקה מימון להקמת הטכניון, ששפת ההוראה במוסד זה תהיה [[גרמנית]]. הוויכוח התרחב לשאר מערכת החינוך בארץ. בפברואר [[1914]] הסתיימה "מלחמת השפות" בניצחונם של תומכי העברית. בשנת [[1919]] שכנע את [[הנציב העליון]] [[המנדט הבריטי|הבריטי]], [[הרברט סמואל]], להכריז על העברית כאחת משלוש [[שפה רשמית|השפות הרשמיות]] של [[המנדט הבריטי בארץ ישראל]].