אולפן הקלטות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לבידוד אקוסטי
ג'ורג' מרטין (מפיק) ==> ג'ורג' מרטין
שורה 74:
בגלל המגבלות בטכנולוגיית ההקלטה, האולפנים של אמצע [[המאה העשרים]] היו מעוצבים סביב הקונספט של איחוד המוזיקאים והזמרים מאשר להפריד ביניהם, וסביב הקונספט של הצבת האומנים והמיקרופונים בצורה אסטרטגית על מנת ללכוד את התגובה האקוסטית וההרמונית ההדדית שנוצרה בזמן ביצוע היצירה. באולמות סאונד מודרניים, המיועדים לסרטים, עדיין משתמשים לפעמים בשיטה זו למטרת יצירת פסקול לסרטים כיום.
 
בגלל האקוסטיקה המושלמת שלהם, רבים מהאולפנים היו כנסיות לשעבר. דוגמאות לאולפנים כאלו כוללות את AIR studios של [[ג'ורג' מרטין (מפיק)|ג'ורג' מרטין]] ב[[לונדון]], אולפני קולומביה ב[[ניו יורק]] (לשעבר כנסייה ארמנית עם תקרה בגובה של 3 מטרים), ואולפני [[Decca Records]] בניו יורק (שאומנים כגון [[לואי ז'ורדן]], [[ביל היילי]] ו[[באדי הולי]] הוקלטו בה) שהיו פעם כנסייה גדולה שהכילה תקרה גבוהה ומקומרת במרכז האולם.
 
באולפני הקלטות של אמצע המאה העשרים היה חוסר בתאים מבודדים ולפעמים אפילו ברמקולים, ורק בשנות השישים, עם הצגת האזניות, האומנים יכלו לנטר את ביצועיהם על ידי האזניות ולשמוע פלייבקים תוך כדי ההקלטה.