יובל גלעד – הבדלי גרסאות

גלעד פרסם ארבעה ספרי שירה. משיריו הופיעו באנתולוגיות "אדומה", "הקשב!" ועוד. שיריו נדפסו בכתבי עת כ"שבו", "[[עיתון 77]]", "[[קשת החדשה]]" ובמוספי ספרות בעיתונות. במאמר על שלושת ספרי שירתו, מציין [[אורי וייס]]{{הערה| אורי וייס, "אמן הדימוי המתהפך", אן, אר, ג'י . }}, את ריבוי הדימויים בספריו, ומגדיר את המשורר כ"רב אמן של הדימוי המתהפך". על ספרו הראשון, "שירי נזיר", כתב המשורר והעורך [[משה בן שאול]]{{הערה| משה בן שאול, "נזירות אירוטית", "מאזניים" גיליון מס 3, כרך ע"ז, דצמבר 2003 }}:"ספר צנום מאוד, בן 29 עמודים בסך הכול, ובכל זאת יש בו מלאי של ריגושים ודחיות, הליכה אל שוליים עירוניים, לעיתים ארוטיים... ה[[ארוטיקה]] בהם נועזת וההתבוננות, זו הכרוכה בוידוי, מדויקת מאוד". על ספרו השני, בדידות ישראלית", כתב המשורר [[עודד פלד]]{{הערה| עודד פלד, "שירה ישירה ובוטה", "עיתון 77", גיליון 299, פברואר 2005 }}: "ראייה מפוכחת, צלולה, של המצב או ההוויה הישראלית; ההיגד, אמירה ישירה, בוטה ומחוספסת, שאינה גולשת לכדי פלקט פוליטי - כל אלה שלובים יחד בשפת תיאור צלולה, חדה, ובווידוי חושפני המזכיר את כוהני הווידוי האמריקנים הגדולים: [[ג'ון ברימן]], [[סילביה פלאת']] ועוד". ואילו על ספרו השלישי, "בית קברות לשירים", כתבה המשוררת [[נוית בראל]]{{הערה| נוית בראל, להתמלא אהבה לספסל רחוב, "עיתון 77", גיליון 343, 2009.}}: "ספר שירה מעודנת, אשר משוררו ביקש לייצר בו רגעים של יופי, שאמורים להתבלט מעל מציאות שאיננה תמיד יפה".על גב ספרו הרביעי, 'אירופה', כתב המשורר [[עמוס אדלהייט]]: "רקמה לירית מינימליסטית חזקה ומשוכללת עם פריצות של אינטרוספקציה בעלות נימה אלגית ולשון שאינה מוותרת על החוויה האישית, על נוף ועל אווירה, ללא התחכמות ומליצה ריקה, מאפיינות את קובץ השירים". בבקורת על הספר 'אירופה' כתב [[עמיר עקיבא סגל]] כי: "'אירופה' ההואהוא יצירה ייחודית, ויש לקוות שתהיה סנונית שתבשר גל חדש של שירה עברית – כזו שיכולה לומר משהו על העולם, ולא רק על פיסת האדמה הקטנה בה אנו נמצאים" {{הערה| [[עמיר עקיבא סגל]], רחוב רע לב עם מעיל עור, "עיתון 77", גיליון 406, 2019.}}.