אבטלה – הבדלי גרסאות

*'''אבטלה בלתי רצויה''' היא סוג של אבטלה שמתרחשת כאשר אדם מוכן לעבוד ברמת השכר המקובלת בשוק אך בכל זאת הוא מובטל. אבטלה בלתי רצויה נבדלת מאבטלה רצויה שכן במצב של אבטלה רצויה פרטים בוחרים לא לעבוד כי שכר הסף שלהם גבוה מהשכר המקובל בשוק. בכלכלה כאשר יש אבטלה בלתי רצויה יש עודף היצע עבודה ברמת השכר הריאלי הנוכחי. מצב זה מתרחש כאשר קיים כוח המונע משיעור השכר הריאלי לרדת לשיעור השכר הריאלי בשיווי משקל{{הערה|[https://www.researchgate.net/publication/321187166_Involuntary_Unemployment/ Taylor, John B. (2008),in Durlauf, Steven N.; Blume, Lawrence E. (eds.), The New Palgrave: A Dictionary of Economics, פרק 2 עמודים 566-570]}}. אבטלה מבנית היא סוג של אבטלה בלתי רצויה.

יש פתרונות הדואגים לסייע במימון הצרכים הכספיים של המובטלים (ביטוח אבטלה, [[דמי אבטלה]]), יש פתרונות הדואגים לספק תעסוקה ושכר (עבודות יזומות). שני פתרונות אלו נחשבים כיום כפחות יעילים לפתרון בעיית האבטלה, היות שאינם נותנים פתרון לטווח הארוך. הפתרון המומלץ הוא הכשרה או [[הסבה מקצועית]] למקצוע נדרש, הקניית מיומנויות וכישורים רכים למובטלים, סיוע בשידוך ובתהליך חיפוש העבודה, צמצום עלויות היציאה לעבודה כמו למשל הגדלת מספר מעונות היום, מערכת הסעות והרחבת התחבורה ציבורית. לצד הכלים בתחום היצע העבודה יש כלים המתמקדים בביקוש לעבודה - כהקמת אזורי תעשייה וכסבסוד תעסוקה למשל דרך מסלול תעסוקה בחוק עידוד השקעות.

מאז קום המדינה היו מספר גלי אבטלה ותעסוקה מלאה. עם קום המדינה ובמהלך השנים שאחריה לא התאפשר לספק עבודה לכל העולים ולכן פותחו מנגנוני הקצאת עבודה, סידור עבודה בעיקר דרך [[לשכת עבודה|לשכות עבודה]], [[עבודות יזומות]], הכשרת עובדים והסבת עובדים כך שיתאפשר קיום מינימלי לפי ההגדרות המתאימות לכל תקופה ותקופה.

מאז ועד היום יש תקופות בהן האבטלה גוברת ותקופות בהן היא מצטמצמת. בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] כשהחלה העלייה המסיבית מ[[ברית המועצות]] ומ[[אתיופיה]] האבטלה גאתה שוב, ועובדים רבים נאלצו לעבוד בעבודה שאינה הולמת את השכלתם, ניסיונם וכישוריהם. במחצית [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] המצב השתפר והאבטלה ירדה לשיעור 6.5%. באמצע 1996 החל מיתון נוסף שהגיע ב-1999 שוב לכ-10%, כ-200,000 איש, שהתאפיינו בכך שהפעם היו אלה בעיקר ישראלים ותיקים בעלי השכלה נמוכה שנפגעו מהמעבר לתעשיות מתוחכמות וסגירת מפעלים שהעבודה בהם אינה דורשת השכלה גבוהה.

לאחרונה שיעור האבטלה בישראל בירידה ושיפור לאורך שנים. נכון ל[[מרץ]]למרץ [[2018]], שיעור האבטלה עומד על כ-3.6%.{{הערה|[http://www.cbs.gov.il/ts/IDda727759270db4/ נתוני תעסוקה על פי סקר כוח אדם---נתונים החל מינואר 2012 מבוססים על סקר כוח אדם חודשי---אוכלוסיית בני 15 ומעלה ובני 25–64, לפי תכונות כוח העבודה] בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עדכון אחרון ב-[[28 בפברואר]] 2018}}. שיעור האבטלה בישראל גבוה במיוחד בקרב בעלי השכלה נמוכה{{הערה|[[קרנית פלוג]], ניצה (קלינר) קסיר וסיגל ריבלין, "[http://www.boi.org.il/deptdata/mehkar/papers/dp0002h.pdf אבטלה והשכלה בישראל: על מחזורי עסקים, שינויים מבניים ושינויים טכנולוגיים: 1998-1986]", רבעון לכלכלה'' 3 (אוקטובר), עמ' 374–416, 2000.}} ובפרט בקרב המבוגרים שביניהם ובקרב הגברים החרדים והבדואים.