ויקיפדיה

ט"ו בשבט (מועד) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ ←‏אכילת פירות: ויקיזציה
שורה 11:
[[קובץ:Tu Bishvat Poster 1927 C SH 029.png|260px|ממוזער|כרזה של הסתדרות המורים - הזמנה לנטיעות לכבוד ט"ו בשבט, 1927 לערך]]
{{ערך מורחב|ראש השנה לאילן (הלכה)}}
המקור הראשון שבו מוזכר ט"ו בשבט הוא ה[[משנה]]., במחלוקת בין [[בית הלל]] לבין [[בית שמאי]] לגבי זמנו של ראש השנה לאילן - בראשון ל[[שבט (חודש)|שבט]] או בחמישה עשר בו:
{{ציטוט|תוכן="אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם:{{ש}}
בְּאֶחָד בְּנִיסָן - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.{{ש}}
שורה 20:
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ."|מקור=[[מסכת ראש השנה]] א', א'}}
 
ב[[תלמוד הבבלי]] עולה אפשרות ש[[רבי עקיבא]] לא הכריע במחלוקת, והחמיר כשתי הדעות. בסוגיית הגמרא מסופר: {{ציטוטון|מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו שני עישורין, '''אחד כדברי בית שמאי ואחד כדברי בית הלל'''. ר' יוסי בר יהודה אומר לא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה אלא מנהג רבן גמליאל ור' אליעזר נהג בה.|תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה יד, א}}
בעקבות דברי ה[[תלמוד|גמרא]] באותה מסכת, מבאר [[רש"י]] מדוע זה התאריך המציין את ראש השנה לאילן: {{ציטוטון|שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים{{הערה|1=[[חנטה]] = הבשלה - על פי שיר השירים ב', י"ג. וכן על פי בבלי, ראש השנה, י"ד ע"א. "ועולה השרף ונמצאו הפירות חונטים מעתה"}} מעתה.}} כלומר הפירות שאנו רואים על האילנות לאחר ט"ו בשבט, הם ודאי פירות שגדלו מהמשאבים הטבעיים של השנה החדשה ולכן הם פירות חדשים (בשונה מפירות המופיעים באילנות לפני ט"ו בשבט שאומרים עליהם שהם גידול של השנה הקודמת). אף על פי שכל [[ראשי שנים ביהדות|ראשי השנים]] האחרים חלים ב[[ראש חודש]], הרי כבמרבית המקרים שבהם יש ויכוח בין [[בית הלל]] ל[[בית שמאי]], נקבעה ה[[הלכה]] כבית הלל.▼
והגמרא מעלה אפשרות שר' עקיבא נהג לחומרה כשיטת בית הלל ובית שמאי. אף על פי שכל [[ראשי שנים ביהדות|ראשי השנים]] האחרים חלים ב[[ראש חודש]], הרי כבמרבית המקרים שבהם יש ויכוח בין [[בית הלל]] ל[[בית שמאי]], נקבעה ה[[הלכה]] כבית הלל.
 
בתלמוד הבבלי מובא טעם לבחירת התאריך לראש השנה לאילן: {{ציטוטון|באחד בשבט ר"ה לאילן: מ"ט אמר רבי אלעזר אמר ר' אושעיא הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועדיין רוב תקופה מבחוץ מאי קאמר ה"ק אע"פ שרוב תקופה מבחוץ הואיל ויצאו רוב גשמי שנה"|תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה יד, א}} טעם זה מובא לדברי בית שמאי, הסוברים שראש השנה לאילן הוא באחד בשבט.{{הערה|מכך שהגמרא אומרת "שרוב תקופה (קרי תקופת טבת, הכוללת את החודשים טבת, שבט, אדר) מבחוץ (קרי עדיין לא הגיעה)", ברור שהטעם אותו היא מביאה מסביר את דברי בית שמאי, שסוברים אחד בשבט, ואז עוד נותרו עוד שני חודשים מתקופת טבת.}}
לתאריך זה השלכות כמעט לכל ה[[מצוות התלויות בארץ]] ובכלל זה: [[איסור ערלה|ערלה]], [[ביכורים]], [[תרומה גדולה|תרומה]], [[מעשר ראשון]], [[מעשר שני]], [[מעשר עני]], ולחלק מהדעות אף [[שמיטה|שביעית]]. לדוגמה כפי שמסביר ה[[רמב"ם]] בספרו "[[משנה תורה|היד החזקה]]"{{הערה|{{רמב"ם|זרעים|תרומות|ה|יא}}.}}: {{ציטוטון|אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו. ואם תרם אינה תרומה, [...] וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן.}}▼
 
ב[[תלמוד ירושלמי|תלמוד הירושלמי]] מופיע טעם דומה, לפיו רוב גשמי השנה כולה כבר ירדו, ולכן ודאי שפירות המופיעים מעתה ואילך חיים ממי השנה החדשה:
:{{ציטוטון|ר' זעירה רבי אילא רבי לעזר בשם רבי הושעיה: חד (אחד מהחכמים) אמר כבר יצאו רוב גשמי שנה כולה וכבר רובה של תקופה מבחוץ וחרונה (החכם האחר) אמר עד כאן הן חיין ממי השנה שעברה מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה.|תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה פרק א הלכה ב}}
 
▲בעקבותבדומה דברילדברי ה[[תלמוד|גמרא]] באותה מסכתהירושלמי, מבארמפרש [[רש"י]] מדועכי זהמשעברו התאריךרוב המצייןגשמי אתהשנה ראשה[[עץ]] השנהמתחיל לאילןבתהליך הצמחת ה[[פרי]]: {{ציטוטון|שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים{{הערה|1=[[חנטה]] = הבשלה - על פי שיר השירים ב', י"ג. וכן על פי בבלי, ראש השנה, י"ד ע"א. "ועולה השרף ונמצאו הפירות חונטים מעתה"}} מעתה.}} כלומר הפירות שאנו רואים על האילנות לאחר ט"ו בשבט, הם ודאי פירות שגדלו מהמשאבים הטבעיים של השנה החדשה ולכן הם פירות חדשים (בשונה מפירות המופיעים באילנות לפני ט"ו בשבט שאומרים עליהם שהם גידול של השנה הקודמת). אף על פי שכל [[ראשי שנים ביהדות|ראשי השנים]] האחרים חלים ב[[ראש חודש]], הרי כבמרבית המקרים שבהם יש ויכוח בין [[בית הלל]] ל[[בית שמאי]], נקבעה ה[[הלכה]] כבית הלל.
מבין השיטין של הסוגיה עולה טעם לדברי בית הלל: בחמישה עשר בשבט רוב [[תקופת טבת]] כבר חלפה, ואנחנו כבר מתקרבים לימי האביב - ימי הלבלוב של השנה החדשה.
 
===יום שמחה===
שורה 30 ⟵ 37:
 
זכר לתאריך ט"ו בשבט וציונו כיום בו ישנו רושם של חג, נשתמר אצל [[יהודי אשכנז]] כבר בתחילת [[תקופת הראשונים]]. עדות לכך היא פסיקתו של [[רבינו גרשום]] שאין לגזור [[תענית]] על הציבור ביום חמישה עשר בשבט משום שהיום נקרא ראש השנה ודומה בזה לשאר ראשי השנים שאין בהם תענית{{הערה|כך גם בספר מגן אברהם או"ח קל"א, ס"ק ט"ו. ובספר שבט מוסר, קושטא תצ"ה, פ' ט"ז דף פ"ה נכתב שזה מבוסס על מה שמצאו כתוב בצוואת ר' [[אליעזר הגדול]]}}. ב[[מהרי"ל]] נזכר בפעם הראשונה כי אין אומרים בט"ו בשב"ט "[[תחנון]]": {{ציטוטון|שבט הוא מלך, משום שחמישה עשר בו הוא ראש השנה לאילנות ... ובחמישה עשר בו אין אומרים תחינה.}} בכתבי ר' [[יוזפא שמש|יוזפא השמש]] של קהילת [[וורמייזא]] כותב שט"ו בשבט הוא יום חופש לתלמידים והמלמדים מחלקים להם [[וודקה|יין שרף]] ו"לעקאח" (עוגה){{הערה|"מנהג חודש שבט, רי"א, חמשה עשר אומרים תחינה אפי' בשחרית, והוא יומא דמפגרי ביה רבנן המלמדים, ובפרט למקרי דרדקי, והוא יום משתה ושמחה למלמדי' והתלמידים. ונוהגין לתת לתלמידי' יין שרף ולשמוח עמם". (זימר יצחק, מנהגים דק"ק וורמיישא לרבי יוזפא שמש, מכון ירושלים, תשמ"ח, חלק ראשון, עמ' רמ"ט-ר"נ).}}. גם ב[[שולחן ערוך]] לרבי [[יוסף קארו]] נפסק על פי זה שאין לקיים תענית ולא לומר [[תחנון]] בט"ו בשבט.{{הערה|בחלק מקהילות אשכנז המערבי, לא אומרים תחנון רק בשחרית, אבל אומרים תחנון גם במנחה שלפניו וגם במנחה של ט"ו בשבט עצמו, עיין [https://www.moreshesashkenaz.org/mm/publications/Madrich.pdf מדריך למנהג אשכנז המובהק], בני ברק תשע"ד, עמ' 25.}}
 
==משמעות הלכתית==
▲לתאריך זה השלכות כמעט לכל ה[[מצוות התלויות בארץ]] ובכלל זה: [[איסור ערלה|ערלה]], [[ביכורים]], [[תרומה גדולה|תרומה]], [[מעשר ראשון]], [[מעשר שני]], [[מעשר עני]], ולחלק מהדעות אף [[שמיטה|שביעית]]. לדוגמה כפי שמסביר ה[[רמב"ם]] בספרו "[[משנה תורה|היד החזקה]]"{{הערה|{{רמב"ם|זרעים|תרומות|ה|יא}}.}}: {{ציטוטון|אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו. ואם תרם אינה תרומה, [...] וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן.}}
{{ציטוט|אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו. ואם תרם אינה תרומה, [...] וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן.}}
 
===הלכות ערלה===
התורה קובעת כי בשלש השנים הראשונות לנטיעת האילן, פירות האילן נחשבים ל[[איסור ערלה|ערלה]] והם אסורים באכילה ובהנאה. בשנה הרביעית לפירות יש מעמד מיוחד: [[נטע רבעי]], מותר לאכול את הפירות בטהרה בירושלים (בזמן שבית המקדש קיים) או לחלופין להמיר את קדושת הפירות בכסף, ואז הפירות הופכים לחולין. החל מהשנה החמישית, פירות האילן מותרים באכילה.
 
בהלכות ערלה יש להפריד בין ראש השנה לעניין נטיעה, לבין ראש השנה לעניין פירות ערלה ונטע רבעי. היום הקובע למניין שנות האילן הוא [[ראש השנה]], א' תשרי. לעניין הפירות, היום הקובע הוא [[ט"ו בשבט]]. לכן, פירות אילן שחנטו לפני ט"ו בשבט של השנה הרביעית, עדיין נחשבים לערלה, ואם הם חנטו בשנה החמישית לפני ט"ו בשבט, הם נחשבים לנטע רבעי.
 
ההלכות מסוכמות בדברי הרמב"ם: {{ציטוטון|באחד בתשרי, ראש השנה לעורלה ולרבעי; ומאימתיי מונין לעורלה ורבעי, משעת נטיעה ... ואף על פי כן, אין פירות הנטיעה הזאת מותרין בעורלה או ברבעי, עד חמישה עשר יום בשבט -- שהוא ראש השנה לאילן.|רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק ט, ח-ט}}
 
===הלכות ביכורים===
חכמים למדו כי אין מביאים [[ביכורים]] משנה על חברתה. התאריך הקובע לעניין פירות האילן לביכורים הוא ט"ו בשבט - אין מביאים ביכורים מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט.
:{{ציטוטון|אין מביאין ביכורים לא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש. כיצד--לא יביא מפירות שחנטו קודם חמישה עשר בשבט, על פירות שחנטו אחר חמישה עשר בו.|רמב"ם הלכות ביכורים ב, ז}}
 
===הלכות תרומות ומעשרות===
התורה מחייבת להפריש [[תרומה גדולה]] (כ-2% מהיבול) ל[[כהן]] ו[[מעשר ראשון]] (כ-10% מהיבול) ל[[לוי (יהדות)|לוי]]. חכמים למדו שאין להפריש תרומה/מעשרות מיבול שנה אחת על יבול שנה אחרת. התאריך המפריד בין השנים לעניין פירות האילן, הוא בט"ו בשבט:
:{{ציטוטון|אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו; ואם תרם--אינה תרומה, שנאמר "שנה שנה" (דברים יד, כב). ... אם ליקט אתרוג בערב חמישה עשר בשבט עד שלא באה השמש, וחזר וליקט אתרוג אחר משבאה השמש--אין תורמין מזה על זה: מפני ש ... חמישה עשר בשבט ראש השנה למעשרות האילן.|רמב"ם הלכות תרומות ה, יא}}
 
===קביעת שנות מעשר עני ומעשר שני===
במחזור 7 שנים, בשנים א, ב,ד, ה - לאחר הפרשת התרומה ומעשר ראשון, מפרישים [[מעשר שני]], שנאכל לבעלים בטהרה בירושלים. בשנים ג, ו - מפרישים במקום מעשר שני - [[מעשר עני]] שניתן לעניים. השנה השביעית היא [[שמיטה]], ובה אין מפרישים כלל תרומות ומעשרות. התאריך הקובע מעבר בין השנים לעניין מעשרות פירות האילן הוא ט"ו בשבט:
:{{ציטוטון|וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם חמישה עשר בשבט של שלישית--אף על פי שנגמרו ונאספו אחרי כן בסוף שנה שלישית, מתעשרין לשעבר ומפרישין מהן מעשר שני. וכן אם באו לעונת המעשרות קודם חמישה עשר בשבט של רביעית--אף על פי שנגמרו ונאספו ברביעית, מפרישין מהן מעשר עני. ואם באו לעונת המעשרות אחר חמישה עשר בשבט, מתעשרין להבא.|רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א' הלכה ד'}}
 
===שביעית===
הרמב"ם פוסק שלעניין [[שמיטה|שביעית]], התאריך הקובע לכל דבר ועניין הוא א' תשרי. פירות שחנטו לפני א' תשרי של השנה השביעית - הרי הם חולין, ואילו פירות שחנטו בין א' תשרי של השנה השביעית לבין כט' אלול של שנה זו קדושים בקדושת שביעית:
:{{ציטוטון|'''באחד בתשרי, ראש השנה לשמיטין''' וליובלות. פירות שישית שנכנסו לשביעית ... או פירות האילן, והגיעו לעונת המעשרות קודם ראש השנה--הרי אלו מותרין: ואף על פי שאוסף אותם בשביעית, הרי הן כפירות שישית לכל דבר. ואם לא באו לעונת המעשרות אלא אחר ראש השנה, הרי הן כפירות שביעית:|רמב"ם הלכות שמיטה ויובל ד, ט}}
 
לעומתו [[רבנו חננאל]], בפירושו למסכת ראש השנה פוסק שהתאריך הקובע לעניין קדושת פירות שביעית הוא ט"ו בשבט: {{ציטוטון|בנות שוח ... שחנטו בשנת השמטה אחר ט"ו בשבט נוהגין בהן דין שביעית ... אבל מה שחנטו קודם ט"ו בשבט בשביעית - מן הששית הן חשובין ומותרין ...|פירוש רבנו חננאל, תלמוד בבלי מסכת ראש השנה, טו, ב}}
 
==מנהגים==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ט%22ו_בשבט_(מועד)"