אב"א אחימאיר – הבדלי גרסאות

 

== תולדותיו ==

אבא שאול גייסינוביץ' נולד לשרה (לבית גלפנד) וליצחק (איזק) גייסינוביץ בכפר דולגי, במרחק 60 ק"מ מ[[בוברויסק]], ב[[גוברניית מינסק]] שב[[תחום המושב]] של [[האימפריה הרוסית]] (כיום ב[[בלארוס]]). היה הרביעי מבין שבעה ילדים. למד אצל [[מורה פרטי]], ר' אברהם בר בסקין, שהיה [[תלמיד חכם]] ומשכיל [[ציונות|ציוני]], ואצל [[דוד שמעוני|דוד שמעונוביץ]], אז בן 18 ולימים המשורר דוד שמעוני. המשפחה עברה להתגורר בבוברויסק וגייסינוביץ' למד ב[[חדר מתוקן]], בין השאר אצל אברהם פרידלנד ואייזיק סברדלוב. בשנים 1907–1912 למד בגימנסיה רוסית פרטית, ובמקביל למד [[עברית]] ו[[תלמוד]] אצל בן דוד אביו יצחק אייזיק גורפינקל. בשנת 1912 פרסם לראשונה מפרי עטו בעיתון [[הצפירה]] מילות הספד לזכרו של הסופר ישראל ברנשטיין.

 

בהיותו כבן 14, בסתיו [[1912]], ערב [[סוכות]] [[תרע"ג]], [[עלייה לארץ ישראל|הגיע]] לארץ ישראל.{{הערה|ראו: [[אריה נאור]], על ז'בוטינסקי ואחימאיר, בתוך: '''אב"א אחימאיר והציונות המהפכנית''', קובץ מאמרים לציון חמישים שנה לפטירתו, תל אביב ורמת גן: [[מכון ז'בוטינסקי בישראל]] ו"בית אבא", תשע"ג 2012, [להלן: קובץ מאמרים], עמ' 69.}} ולמד שנתיים ב[[הגימנסיה העברית "הרצליה"|גימנסיה "הרצליה"]] ב[[תל אביב]].{{הערה|ראו: [[אורי קיסרי]], כשהגמנסיה "הרצליה" ואנֹכי היינו צעירים יותר ..., בתוך: [[ברוך בן-יהודה]] (עורך), '''ספורה של הגמנסיה "הרצליה"''', תל אביב: הוצאת הגמנסיה "הרצליה", תש"ל 1970, עמ' 514.}}

בגיל הנעורים נמשך אל [[ציונות סוציאליסטית|הציונות הסוציאליסטית]], התקרב אל מנהיגיה, [[אהרן דוד גורדון]] ו[[ברל כצנלסון]], העריץ אותם, וכמו רבים אחרים, נהה אחרי תורתו של [[לב טולסטוי]].

 

בקיץ [[1914]], עת נסע לחופשה לבית הוריו ברוסיה. פרצה [[מלחמת העולם הראשונה]] ונבצר ממנו לחזור ל[[ארץ ישראל]]. במשך המלחמה המשיך וסיים את לימודיו בגימנסיה בעיר פריץ שליד בוברויסק. כאשר נכבשה העיר על ידי ה[[בולשביקים]] הוא נאסר לראשונה לאחר שביקש להגן על חנווני יהודי מעושק. ב-1918 החל בלימודיו ב[[אוניברסיטת קייב]] ועבד כעיתונאי של הביטאון הסובייטי "[[איזבסטיה]]". בשלהי [[מלחמת העולם הראשונה]] אף התרשם מהאידאולגיה ה[[קומוניזם|קומוניסטית]], אך אירועי הדמים ב[[מהפכת אוקטובר|מהפכת אוקטובר ברוסיה]] ומלחמת האזרחים גרמו לו לשנות את דעתו מהקצה אל הקצה, ומאז סלד מהמשטר הבולשביקים ב[[רוסיה הסובייטית]], וראה בקומוניזם הפוליטי בכללו סכנה לעולם החופשי ה[[דמוקרטיה|דמוקרטי]].{{הערה|ראו: '''אב"א אחימאיר – האיש שהיטה את הזרם''': לדמותו, לתורתו, לכתביו ולמאבקיו, (עורך: [[יוסף נדבה]]), תל אביב: העמותה להפצת תודעה לאומית, תשמ"ז 1987, [להלן: נדבה, אבא אחימאיר], עמ' מח. [[מרדכי נאור]], אב"א אחימאיר בעיתונות הפועלית, בתוך: קובץ מאמרים, עמ' 34–46. בנציון נתניהו, אישיות פותחת תקופה, שם, עמ' 135.}} ב-[[19 באפריל]] [[1919]] נהרג אחיו האהוב מאיר, ששירת כקצין ב[[הצבא האדום|צבא האדום]] בקרב ב[[פולין]]. לימים שינה את שם משפחתו על שם אחיו – אחימאיר.

 

 

בשנת [[1924]] חזר לארץ ישראל. גם אחותו בלומה עלתה לארץ והצטרפה לקבוצת [[דגניה ב']]. היה חבר במפלגת "[[הפועל הצעיר]]". בשנים 1924–1928 עבד כספרן, כפועל וכמורה ב[[זכרון יעקב]], קבוצת [[גבע]] ומושב [[נהלל]]. הוא הצטרף אל [[התנועה הרוויזיוניסטית]] בשנת [[1928]] עם חבריו, המשורר [[אורי צבי גרינברג]] ו[[יהושע השל ייבין]]. השלושה הקימו את "גוש העבודה הרוויזיוניסטי" בכנס ב[[נחלת יהודה (מושב)|נחלת יהודה]]. החל לפרסם מאמרים על ענייני השעה בעיתון [[דואר היום|דֹאר היום]] והיה פעיל בקרב צעירי התנועה ומרצה בבית הספר למפקדי בית"ר.

 

"ברית הבריונים" הייתה לניצוץ שהדליק את אש המרד של [[ארגון צבאי לאומי|אצ"ל]] ו[[לוחמי חרות ישראל|לח"י]] ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות הארבעים]]. ב-8 באוקטובר, חול המועד סוכות תרצ"א, יצא בראש קבוצה, שכללה את משה סגל, אפרים בן-דוד ואריה טגנסקי, להפגין נגד נציג בכיר של המדיניות הבריטית בארץ ישראל המנדטורית, סגן שר המושבות הבריטי ד"ר דרומונד שילס, שהגיע לביקור והתאכסן ב[[מלון פלטין]] ב[[רחוב נחלת בנימין]] בתל אביב. הבריטים הכו את המפגינים ועצרו אותם.

בקיץ 1931 פעל נגד [[מפקד אוכלוסין|מפקד האוכלוסין]] שיזמה ממשלת המנדט ונאסר בפעם השנייה. כך נאסר עוד פעמים אחדות בשל ארגון פעולות [[מחאה]] ו[[הפגנה|הפגנות]] כנגד התנערותה של ממשלת המנדט מהבטחותיה ל[[חבר הלאומים]], לעם היהודי ולהסתדרות הציונית בהצהרת בלפור וב[[כתב המנדט]]. בראשית [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]] כתב אחימאיר מסה בשם "מכתב לנוער הציוני", שפורסמה בעיתון דאר היום ב-21 באוקטובר 1930, ובה תבע מהנוער היהודי מהפכנות לאומית, תחת המהפכנות [[סוציאליזם|הסוציאליסטית]] שעליה דובר ב[[תנועת העבודה]].

 

 

=== 1962-1948 – בשנות מדינת ישראל ===

לאחר [[קום המדינה]] השתתף בעיתונים ובכתבי העת: "[[חרות (עיתון)|חרות]]", "[[עיתון מיוחד]]", [[הבוקר|הבקר]], "המערב", [[מאזניים (כתב עת)|מאזניים]]", "[[קשת (כתב עת)|קשת]]", "[[הארץ]]" ו"[[מעריב]]". אחימאיר פרסם אלפי מאמרים בתקופת המנדט הבריטי ומדינת ישראל, רובם בשמות בדויים.{{הערה|ראו: הערך '''אב"א אחימאיר''', [[האנציקלופדיה העברית]], כרך ב, עמ' 421-420.}} ב-1957 ראה אור ספרו "עם קריאת גבר" שכלל מבחר מהגותו ומסותיו, וב-1960 יצא ספרו, "יודאיקה", שעליו הוענק לו לאחר פטירתו "פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר".

 

 

{{מיון רגיל:אחימאיר, אבא}}

[[קטגוריה:סופרים יהודים רוסים]]

[[קטגוריה:סופרים יהודים בלארוסים]]

[[קטגוריה:סופרים כותבי עברית]]

[[קטגוריה:סופרים ישראלים הידועים בשם עט]]

[[קטגוריה:עיתונאים עבריים]]

[[קטגוריה:אנשי העלייה השנייה]]

[[קטגוריה:אנשי העלייה הרביעית]]

[[קטגוריה:רוויזיוניסטים]]

[[קטגוריה:חברי הפועל הצעיר]]

[[קטגוריה:חברי ברית הבריונים]]

[[קטגוריה:רמת גן: אישים]]

[[קטגוריה:רצח ארלוזורוב]]

[[קטגוריה:זוכי פרס ז'בוטינסקי]]

[[קטגוריה:אישים שעל שמם יישובים בישראל]]

[[קטגוריה:אישים שהונצחו על בולי ישראל]]

[[קטגוריה:אישים הקבורים בבית הקברות נחלת יצחק]]