עברית – הבדלי גרסאות

 

גם כשהשפה העברית לא שימשה שפת [[דיבור]], עדיין שימשה לאורך הדורות, במה שמכונה '''[[תקופת הביניים של העברית]]''', כשפת ה[[כתב]] העיקרית של היהודים, בעיקר בעניינים [[הלכה|הלכתיים]]: כתיבת [[פרוטוקול (מנהל)|פרוטוקולים]] של [[בית דין (הלכה)|בתי דין]], קובצי הלכות, פרשנות לכתבי קודש ועוד. גם כתיבת [[מכתב]]ים ו[[חוזה|חוזים]] בין גברים יהודים נעשתה לעיתים קרובות בעברית.

חיבורים יהודיים בעלי אופי חילוני או לא-הלכתי נכתבו ב[[שפות יהודיות]] או בשפות זרות, לדוגמה: [[הרמב"ם]] כתב את ספרו "[[משנה תורה]]" בעברית, על אף שספרו ה[[פילוסופיה|פילוסופי]] המפורסם "[[מורה נבוכים]]", שיועד ל[[רציונליזם|משכילי]] זמנו, נכתב ב[[ערבית יהודית]]. עם זאת, "מורה נבוכים", כמו ספרים אחרים בנושאים חילוניים, [[תרגום|תורגמו]] לעברית כשהיה בהם עניין לקהילות יהודיות דוברות שפות אחרות. אחת המשפחות היהודיות המפורסמות שעסקו בתרגום מערבית-יהודית לעברית בימי הביניים היא משפחת {{פירושון|אבן תיבון|אִבְּן תִּיבּוֹן}}. מפעלי התרגום לעברית של ספרות מדעית ופילוסופית בימי הביניים נתקלו בקושי מהותי, שכן עדיין לא היו מינוחים עבריים מקבילים למושגים מקצועיים רבים. אבן תיבון ומתרגמים נוספים נאלצו לחדש שורה ארוכה של מילים בשפה, וחלק ניכר מן המונחים הללו שרד ומשמש את דוברי השפה העברית עד היום.