אליקנטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לשמן זית |
|||
שורה 24:
אזור העיר אליקנטה מיושב זה למעלה מ-7,000 שנה. תחילתו בנדידה של שבטי [[ציידים-לקטים]] מ[[מרכז אירופה]] דרומה בין השנים 5000-3000 [[לפנה"ס]]. היישובים הקדומים ביותר נאחזו במורדות הר בנקנטיל החולש על העיר. ב-1000 הראשון לפנה"ס החלו סוחרים יוונים ופניקים לפקוד את חופה המזרחי של ספרד, תוך שהם בונים נמלי מסחר קטנים ומביאים לשבטים האיבריים את תרבות ה[[כתיבה|כתב]], לשימוש בברזל ול[[אובניים]]. במאה השישית לפנה"ס החלו צבאות [[האימפריה הרומית|רומא]] ו[[קרתגו]] לפלוש ולנהל מאבקי שליטה ב[[חצי האי האיברי]]. במסגרת ניסיונות אלה יסד המצביא הקרתגי [[חמילקרת ברקה]] את מבצר אקרא לאוקא (ב[[יוונית]]: Aκρα Λευκa, מילולית "הר לבן", או "נקודה לבנה") במקום שבו יושבת היום העיר אליקנטה. אף שקרתגו כבשה את רוב השטחים בסביבות אליקנטה, בסופו של דבר היה רוב חצי האי האיברי בשליטה רומית במשך יותר מ-700 שנה. ב[[המאה ה-5|מאה ה-5]], בעת שקיעת האימפריה הרומית, הייתה העיר אשר כונתה אז בשם הלטיני לוקנטום (Lucentum), בשליטה [[גותים|גותית]]. במאה ה-8 העיר נכבשה בכיבוש הערבי, כמעט ללא התנגדות. ה[[מורים]] הם שהעניקו לעיר את שמה הנוכחי שפירושו ב[[ערבית]] "עיר האורות". המורים שלטו בדרום ובמזרח ספרד עד למאה ה-11. בשנת 1246 נכבשה העיר בידי [[אלפונסו ה-10, מלך קסטיליה|אלפונסו ה-10]] מלך [[ממלכת קסטיליה|קסטיליה]], אולם בשנת 1298 עברה לידי מלכות ולנסיה בשליטת המלך [[חיימה השני, מלך אראגון|חיימה השני]] מ[[ממלכת אראגון|אראגון]]. היישוב קנה לו מעמד של כפר מלכותי בעל יצוג בפרלמנט הוולנסי.
אליקנטה הייתה במוקד קרבות שליטה בין [[ממלכת קסטיליה]] ל[[ממלכת אראגון]] ועם שוך הקרבות הייתה לנמל מסחר חשוב באגן המערבי של הים התיכון, ממנו יצאו אורז, יין, [[שמן זית]], תפוזים וצמר. אולם בין השנים 1609 ו-1614 גירש [[פליפה השלישי, מלך ספרד]] אלפי מורים שהתנצרו לאחר כיבושה של ספרד מידי הערבים ואשר נותרו בוולנסיה, לאחר שאלה הזדהו עם שודדי ים [[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]] שנהגו להתקיף את ערי החוף ולחבל במסחר. צעד זה פגע באופן משמעותי בכלכלת החבל, כאשר אלפי בעלי מקצועות מיומנים וחקלאים עזבו את החבל ובעלי האחוזות רבים ירדו מנכסיהם. מעמדה הכלכלי של אליקנטה המשיך להתדרדר בתחילת [[המאה ה-18]], כאשר [[מלחמת הירושה הספרדית]] הותירה את העיר במיתון מתמשך. לאורך המאה ה-18 וה-19 עיקר הכנסות העיר התבססו על תעשיית הנעליים והחקלאות, בעיקר תפוזים ושקדים, וכן תעשיית הדיג. בסוף המאה ה-19 הייתה התאוששות מהירה של כלכלת העיר עם התגברות המסחר הבינלאומי ופיתוח הנמל העירוני לצורך עידוד היצוא.
בתחילת המאה ה-20 הייתה אליקנטה בירת נפה קטנה אשר נהנתה מהיותה של ספרד [[מדינה נייטרלית]] במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]], דבר שיצר הזדמנויות כלכליות חדשות לתעשייה ולחקלאות במקום. בשנות ה-20 גויסו רבים מבני אליקנטה לשורות הצבא הספרדי ב[[מלחמת הריף]], באזור החסות הספרדי שבצפון [[מרוקו]]. בסוף שנות ה-20 זכו מועמדים רפובליקאים בשליטה במועצת העיר ובנפה כולה והכרזתה של [[הרפובליקה הספרדית השנייה]], ב-[[14 באפריל]] [[1931]], התקבלה בהתלהבות על ידי תושבי אליקנטה. [[מלחמת האזרחים בספרד]] פרצה ב-[[17 ביולי]] [[1936]]. אליקנטה הייתה העיר האחרונה שנותרה נאמנה לממשלת הרפובליקה ואשר נכבשה על כוחותיו של הגנרל פרנקו ב-[[1 באפריל]] [[1939]] ומנמלה נמלטו מן הארץ אחרוני ראשי הממשל הרפובליקני. אף שהקרבות באליקנטה לא זכו לפרסום של הפצצת [[גרניקה (עיר)|גרניקה]] על ידי חיל האוויר הגרמני, העיר ספגה במהלך שלוש שנות המלחמה הפצצות אוויריות כבדות וזכורה במיוחד הפצצת [[חיל האוויר האיטלקי]] ב-[[25 במאי]] [[1938]], שבה נהרגו למעלה מ-300 אזרחים.
| |||