מיכל אגמון-גונן – הבדלי גרסאות

אגמון-גונן נולדה ב[[ירושלים]] בשם מיכל אדוני. בת למשפחה יוצאת [[טולדו]]. הוריה חנה אדוני, ממשפחת נחמיאס, מבלגרד שבסרביה, ואביה, עמירם אדוני, דור 17 בירושלים. סבה מצד אביה, יצחק אדוני, כיהן בו[[ועד העדה הספרדית בירושלים]], וזכה בשנת [[1985]] בתואר [[יקיר ירושלים]] על פועלו זה{{הערה|1= דורון אורן [http://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/oren215.pdf השכונה היהודית שעל הר אבו תור- הקמתה וקורותיה של שכונת בית יוסף בירושלים], עת־מולי-ם עמ' 31-29}}. מיכל אגמון-גונן למדה בנעוריה ב[[התיכון ליד האוניברסיטה|תיכון ליד האוניברסיטה]]. לאחר שירות חובה ב[[חיל המודיעין]] ב[[צה"ל]] למדה [[משפטים]] ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] וסיימה את לימודי ה[[תואר ראשון|תואר הראשון]] בהצטיינות בשנת 1985. בהמשך, ובמקביל לעבודתה, למדה במסלול ישיר לתואר [[דוקטור]], אותו השלימה בשנת [[1999]]. עבודת הדוקטורט שלה עסקה ב[[עשיית עושר ולא במשפט]], והיא נכתבה בהנחייתו של פרופ' [[יצחק אנגלרד]].

במהלך עבודתה בוועדה פגשה את השופט [[אהרן ברק]]. כשהתמנה לנשיא [[בית המשפט העליון]], מונתה אגמון-גונן לעוזרת משפטית שלו ול[[רשם (משפטים)|רשמת]]. בשנת [[1996]] מונתה לרשמת בית המשפט העליון ולכהונת שופטת בית משפט השלום. היא עסקה בעיקר בנושאים אדמיניסטרטיביים, ובין היתר קידמה את [[מחשוב]] בית המשפט העליון.

אגמון-גונן מתחה ביקורת גם על האופן שבו נדרשים שופטים להאיץ את קצב דיוניהם. בכנס של [[העמותה למשפט ציבורי]] טענה כי העצמאות השיפוטית של השופטים נפגעת. במאמר שפרסמה ב-[[2004]] ציינה כי "הסכנה החמורה יותר היא כי טעמי 'יעילות' ישמשו בערבוביה או יהוו כיסוי לניסיונות למנוע משופטים לתת החלטות בעניינים שאין דעת המערכת נוחה מהם. כך, שופט שרמת הענישה בפסקי הדין שלו נמוכה מדי או גבוהה מדי לדעת ראשי המערכת, יועבר משיקולי 'יעילות' לדון בעניינים אזרחיים". עוד ציינה במאמר זה כי "אם כבר משתמשים בשיטות ניהול היפות לבית חרושת, יש לעשות זאת באופן כלכלי-מדעי כפי שהדבר נעשה בעולם העסקי"{{הערה|מיכל אגמון גונן, [httphttps://hamishpat.colman.ac.il/fileswp-content/04_2011uploads/A_MAgmonGunen2018/10/מיכל-אגמון־גונן.pdf אי תלות שיפוטית? האיום מבפנים?] המשפט י' עמ' 213–253, תשס"א}}.

בפרשת סבו סירבה להוציא [[צו#צו משפטי|צו]] לחשיפת זהותו של גולש ב[[פורום (אינטרנט)|פורום]] ב[[אינטרנט]], מאחר שהדברים שאמר הגולש לא הגיעו לכדי [[עבירה]] פלילית לפי [[חוק איסור לשון הרע]], ומאחר שהתובע לא ניסה להסדיר את העניין עם הגולש בטרם פנה לבית המשפט{{הערה|[https://www.nevo.co.il/psika_html/mechozi/m07000541-366.htm ה"פ 541/07, עו"ד יעקב סבו נ' ידיעות אינטרנט], ניתן ביום 11.11. בנובמבר 2007}}. בעניין אחר העוסק בחשיפת זהות של גולשים אנונימיים, סירבה להורות על חשיפת זהותו של אדם שהפעיל [[אתר אינטרנט]] שכלל קישורים לשידורים ישירים של משחקי [[כדורגל]] מה[[פרמייר ליג]] בטכנולוגיית [[הזרמת מדיה]]. לגופו של עניין קבעה כי שידור המשחקים אינו מהווה פגיעה ב[[זכויות יוצרים|זכויות היוצרים]] של הפרמייר ליג, וכי מדובר ב[[שימוש הוגן]], שכן השידור אינו נעשה למטרות מסחריות, אלא לשם הנגשת אירועי [[ספורט]] לציבור, פעולה המגשימה מטרה חברתית חשובה{{הערה|[http://www.netlaw.co.il/files/doc/ver_20080716_football_v_ploni.pdf בש"א 11646/08], '''The Football Association Premier League Ltd נ' פלוני'''], ניתן ביום 02.09.2 בספטמבר 2009}}. לאחר מתן פסק הדין טענה כי הוא חסר חשיבות, שכן גם לו הייתה אוסרת על שידור המשחקים, היו קמים אתרים רבים אחרים שהיו עושים זאת. עוד טענה כי תביעות מעין זו הן בזבוז זמנם של בתי המשפט{{הערה|{{הערוץ האקדמי|מיכל אגמון-גונן|משפט וטכנולוגיה|1595|20.10. באוקטובר 2009}}}}. בערעור הפך בית המשפט העליון את קביעותיה בקשר לזכויות יוצרים, אך הותיר על כנה את החלטתה שלא להורות על חשיפת הגולש. אגמון-גונן אף פרסמה מאמר אקדמי בנושא קשיי האכיפה באינטרנט בשם: "האינטרנט כעיר מקלט?! הסדרה משפטית לאור אפשרויות העקיפה הטכנולוגיות וגלובליות הרשת"{{הערה|1=ניבהמיכל אלקין קורן ומיכאל בירנהקאגמון-גונן, [http://www.law.tau.acdin-online.ilinfo/Hebpdf/_Uploads/dbsAttachedFiles/tochenmht8-9.pdf "האינטרנט כעיר מקלט?! הסדרה משפטית לאור אפשרויות העקיפה הטכנולוגיות וגלובליות הרשת"] בספר '''רשת משפטית: משפט וטכנולוגיות מידע'''}}.

בפסק דין שעסק ב[[סימן מסחר|סימני מסחר]]{{הערה|[httphttps://elyon1www.courtnevo.govco.il/hebpsika_html/dovermechozi/4338667ME-05-2177-1.dochtm ת"א 2177/05], '''אדידס סלומון נ' ג'לאל יאסין'''], ניתן ביום 28.12. בדצמבר 2010}} אגמון-גונן דחתה את בקשתה של חברת [[אדידס]] להשמיד משלוח של נעלי ספורט שבצידן ארבעה קווים אלכסוניים (הסימן המסחרי הרשום של אדידס מורכב משלושה קווים אלכסוניים) שעוכב ב[[מכס]]. סימני מסחר מיועדים למניעת תחרות לא-הוגנת, היבנות ממוניטין של אחר ודילול המוניטין. פסק הדין דן בשאלה אם יש מקום להרחבת ההגנה על סימני המסחר גם בהיעדר תחרות בלתי-הוגנת, תוך התייחסות מעמיקה למתח בין הרחבת ההגנה הניתנת לסימני מסחר ופגיעה בנחלת הכלל. בית המשפט העליון אישר את פסק הדין (בדעת רוב){{הערה|{{קישור כללי|כותרת= ע"א 563/11 אדידס סלומון נ' ג'לאל יאסין ואח', |כתובת=http://elyon1.court.gov.il/files/11/630/005/v10/11005630.v10.htm}}}}, הגם שהסתייג מאחד הנימוקים החברתיים יותר שהוצגו במסגרתו{{הערה|"...קראתי את חוות דעתו של חברי המשנה לנשיא (בדימוס) א' ריבלין ואף שבאשר לתוצאה אליה הגיע בעניין העילה של עשיית עושר איני רואה עמו עין בעין, ברצוני לציין כי כמוהו אינני שותפה לגישתו של בית המשפט המחוזי לפיה "מטרה לגיטימית" היא לאפשר למי שידו אינה משגת לרכוש נעלי אדידס "לחוות חוויה של נעילת נעליים עם ארבעה פסים, המזכירות במשהו את נעלי אדידס". אלא שבניגוד לחברי, אני סבורה כי במקרה דנן אין מדובר כלל וכלל בהענקת חוויה כזו וזאת בשל ההבדלים הניכרים בין הנעליים..." (מפי כב' השופטת אסתר חיות, ס' 22 לפסק הדין בערעור)}}.