שירות העבודה (הונגריה) – הבדלי גרסאות

כבר בדצמבר [[1919]] הקים הצבא [[בלה קון|האנטי-קומוניסטי]] ההונגרי של [[מיקלוש הורטי]] יחידות מיוחדות של אסירים פוליטיים שמאלנים, שרבים מהם היו יהודים. הם הועסקו בעבודות לתועלת הכוחות ונאסר עליהם לשאת נשק. במהלך העשורים הבאים, כשהאווירה הציבורית נעשתה יותר ויותר לאומנית, התלבט המטה הכללי בשאלה כיצד יש לנהוג בגורמים בלתי-מהימנים – מיעוטים אתניים כמו סלובקים, רומנים, סרבים ויהודים, ואנשי אופוזיציה סוציאליסטים וקומוניסטים. מחד הם נחשבו למסוכנים מכדי לגייסם לשירות צבאי רגיל, ומאידך פטירתם ממנו הייתה בגדר הטבה. ב-[[1939]] העבירה הממשלה חוק שהעניק לה אפשרות לגייס לעבודה כל זכר מגיל ארבע-עשרה ועד שבעים במקרה של מצב חירום; במהלך אותה שנה נאסר על יהודים לשרת בתפקידי פיקוד בצבא. רעיון שירות העבודה, שהוצע כבר קודם כחלופה עבורם, אומץ על ידי השלטון והצו שכונן אותו נכנס לתוקף ב-[[1 ביולי]]: למרותאף על פי שהמערכת נועדה לטפל בכל אותן קבוצות, בפועל היא הופנתה בעיקר כלפי יהודים. בתחילה היו תנאי המגויסים דומים למדי לאלה של חיילים רגילים, והם לבשו מדי צבא שהאות M ("מונקאסולגלאט", שירות עבודה) נרקמה על דשיהם. הם נשלחו למחנות עבודה ברחבי המדינה, שם הועסקו בבירוא יערות, בסלילת כבישים ובתחזוקת תשתיות צבאיות.{{הערה|Randolph L. Braham, '''The Politics of Genocide: The Holocaust in Hungary''', Wayne State University Press, 2000, עמ' 37-42.}}

האווירה האנטישמית בהונגריה הקצינה בספטמבר [[1940]], לאחר [[תכתיב וינה|סיפוח טרנסילבניה הצפונית]], ובעיקר באפריל [[1941]], עם [[המערכה בבלקן במלחמת העולם השנייה|הפלישה ליוגוסלביה]]. ב-[[19 באוגוסט]] 1941 הוציא משרד המלחמה מערך תקנות חדש למערך, שכפה שירות של שנתיים והרחיב את התחולה על כל היהודים בגילאי גיוס. הצו ניתן חודשיים לאחר פתיחת [[מבצע ברברוסה]], ומספר המשרתים עלה חדות. ב-[[15 בדצמבר]] היו 23,018 איש בפלוגות, מתוכם 14,413 יהודים; אך ב-[[1942]] נשלחו 50,000 מגויסים יהודים עם המחנה השני לתוך רוסיה ומספר דומה הוצב בתוך גבולות הונגריה. פקודות הגיוס הורו במפורש לוודא כי יהודים עשירים ומכובדים, רבים מהם מבוגרים ולא כשירים, יילקחו לשירות. תנאיהם הוחמרו, ונאסר עליהם ללבוש מדים. באביב אותה שנה הם חויבו לשאת סרטי-זרוע צהובים; נוצרים שנחשבו כיהודים תחת חוקי הגזע ענדו סרטים לבנים, שירתו בפלוגות נפרדות ונהנו מתנאים טובים יותר. בחזית הסובייטית, בעיקר, סבלו המגויסים מתנאים קשים, תחת פיקודם של קצינים ונגדים אנטישמים וברוטליים. אלוף-משנה ליפוט מוראי, לדוגמה, הורה לסגל שלו לוודא כי פקודיהם היהודים לא ישובו הביתה. בחורף 1942-[[1943]], בעיקר בעת [[קרב סטלינגרד|הנסיגה מסטלינגרד]], סבלו הן הצבא והן פלוגות העבודה משיעורי אבדות עצומים.{{הערה|ברהם, עמ' 44-47.}} מתוך ה-50,000 שיצאו עם המחנה השני, מתו בין 25,000 ל-42,000, חלקם במחנות שבויים סובייטיים.{{הערה|Laura Palosuo, '''Yellow Stars and Trouser Insperctions''', Uppsala Universitet, 2008. עמ' 64-65.}} ב-[[30 באפריל]] 1943, ב[[דרוהוביץ']] שב[[אוקראינה]], הציתו חיילים צריף בו בודדו שמונה-מאות אנשי שירות עבודה שחלו בטיפוס. אלה שנמלטו מהלהבות נורו. שר המלחמה וילמוש נוג', שהחזיק בתפקיד זה מספטמבר 1942 ועד אוגוסט 1943, עשה כמיטב יכולתו להקל על תנאי המגויסים; אף כי השפעתו בחזית הייתה מוגבלת, הוא הדף את דרישת הגרמנים לספק להם פועלים למכרות הנחושת ב[[בור (מחנה ריכוז)|בור]], [[סרביה]]. לחץ גרמני הביא להחלפתו על ידי לאיוש צ'וטאי, שהסכים לבקשתם. ב-[[1944]] הועסקו כ-6,200 מגויסים משירות העבודה במכרות, בפיקוח ישיר של ה[[אס אס]] ובתנאים קשים יותר. בספטמבר 1944, בטרם נסיגתם מיוגוסלביה, טבחו האס אס כ-1,000 מתוכם והצעידו כ-2,000 היתר לגרמניה, שם נכלאו במחנות ריכוז. קבוצה שנייה, שהייתה גם היא בדרכה לשם, שוחררה על ידי הפרטיזנים.{{הערה|ברהם, עמ' 48-50.}}

בעוד שמצבם של המגויסים בחזית המזרחית היה קשה, אלה שנותרו בתוך הונגריה נהנו מתנאים סבירים יחסית. במרץ 1944, עם ההשתלטות הגרמנית על המדינה, הפך שירות העבודה בבת אחת למקור הצלה: אל מול המחסור ההולך וגדל בידיים עובדות, העניק צ'וטאי 150,000 פטורים מגירוש ליהודים בתור התחלה; מקבליהם גויסו לתעשייה הצבאית. כמו כן, רבים מאלה ששהו עם יחידותיהם ניצלו מגורל דומה. גם נשים יהודיות נלקחו לשירות במספרים גדולים. באוקטובר, עם הפיכת [[צלב החץ]] ועלייתו לשלטון של [[פרנץ סלשי]], טבחו מיליציות באלפים מאנשי שירות העבודה; גם האוכלסייה האזרחית ההונגרית לא טמנה ידיה בצלחת בקשר ליהודים שגויסו לשירות העבודה. אחד המקרים הפחות ידועים הוא [[הטבח בפוסטאוואם]] שבו נרצחו כמאתיים יהודים עקב הלשנת תושבי הכפר לוואפן אס.אס. כ-50,000 יהודים ששהו באזור הגבול המערבי נמסרו לגרמנים והועברו למחנות הריכוז. בו זמנית, היו מקרים של קצינים שהגנו על פקודיהם: סרן לאסלו אוצ'קאי אסף כ-2,500 איש בבודפשט ווידא שלא ייפלו לידי האס אס. בשלהי 1944 גויסו חלקים גדולים מכלל האוכלוסייה לעבודות ביצורים אל מול הסובייטים המתקדמים. בראשית [[1945]] נתפש כל שטח הונגריה על ידי [[הצבא האדום]], ואנשי שירות העבודה שלא גורשו שוחררו. בין עשרים לשלושים אלף שנלקחו בשבי בברית המועצות שהו במחנות בסיביר. חלק שוחררו בהקדם, אך הרוב חזר רק בפברואר [[1947]], עם כינון השלום בין ברית המועצות להונגריה.{{הערה|ברהם, עמ' 50-52.}}

* [http://www.youtube.com/watch?v=2gbHWFz1Oj0 עדותו של מרדכי ויזל, ניצול פלוגות העבודה], שהדליק משואה בטקס הממלכתי בערב [[יום הזיכרון לשואה ולגבורה]], 2001, בערוץ ה[[יוטיוב]] של יד ושם.