מועצה אזורית עמק המעיינות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עמית אבידן (שיחה | תרומות) |
|||
שורה 129:
על אף מיקומה של בקעת בית שאן, לא התרחשה בה שום פעילות במהלך [[מלחמת ששת הימים]]. הגבול המזרחי עם ירדן לא השתנה. כיבוש בקעת הירדן קיצר את הדרך מישובי המועצה ל[[ירושלים]], אם כי רק בשנת 1971 הושק על ידי חברת [[אגד]] קו ה[[אוטובוס]] הראשון לבירה שנסע דרך הבקעה.{{הערה|{{דבר||ביום ד' ייפתח קו בית־שאן-יריחו-ירושלים|1971/04/12|00427}}}}
אך השקט הביטחוני שאפיין את האזור במשך 19 שנה הסתיים באחת: ב-[[19 ביוני]] [[1967]], התגלה מטען חבלה סמוך לקיבוץ [[גשר (קיבוץ)|גשר]]. ב-[[6 באוגוסט]] 1967 - הותקף בירי מהמארב טנדר שנסע בין מעוז חיים וכפר רופין. בהמשך הופגזו ישובי המועצה באופן יומיומי על ידי
כתוצאה מכך דרכי העפר החקלאיות באזור צופו באספלט למניעת מיקוש, ביישובים נחפרו [[תעלת קשר|תעלות קשר]] רבות (תוך כדי הרס ה[[יופי|נוי]] בחלק מהיישובים){{הערה|{{דבר|חיים גורי|נוי ורחמים|1975/09/19|01202}}}} ונבנו בחלקם [[מקלט (מיגון)|מקלטים]] מרווחים יותר שיועדו גם ללינה. ילדי חלק מהיישובים לנו קרוב לשלוש שנים במקלטים באופן קבוע.{{הערה|אליעזר זקס, '''100 שנות קיבוץ''', הוצאת קואורדינטה, 2010, עמ' 249 (נווה איתן), עמ' 253 (כפר רופין)}} היישובים עברו משברים חברתיים על רקע הלחימה. גידול הילדים במקלט היווה בעיה. דובר על פינוי ומשפחות עזבו.{{הערה|שם=דדו-162|'''דדו - 48 שנה ועוד 20 יום''', עמ' 162}} מפקדי הצבא הגיעו ליישובים במטרה לחזקם ולהבטיח להם שצה"ל מנסה לעשות הכל כדי לסייע להם.{{הערה|שם=דדו-162}} אנשי המשקים דרשו מאלוף [[פיקוד הצפון]] לכבוש את ה[[גלעד]] כפי שכבשו את [[רמת הגולן]] במלחמת ששת הימים ולהרחיק את [[סוללה (צבא)|הסוללות]] הירדניות והעיראקיות.{{הערה|שם=דדו-160|'''דדו - 48 שנה ועוד 20 יום''', עמ' 160}}
בעידוד הממשלה יצאו ילדים ומשפחות מישובי הקו לנופש בעורף, אולם לא היה בכך כדי להקל בהרבה על הבעיות.{{הערה|{{מעריב|[[יעקב ארז (עיתונאי)|יעקב ארז]]|האתגר של מוטה: הפגזות ו...שפעת|1969/12/26|01501}}}} כמו כן, התנדבו אזרחים מן העורף לסייע ליישובים שבקו האש על ידי הגעה ליישובים למספר ימים וסיוע בעבודה במקום.
בשנים אלו החלה ממשלת ישראל גם בהקמת היאחזויות נח"ל בבקעת הירדן, שקיבלו את השירותים המונציפיאליים מהמועצה עד להקמתה של [[מועצה אזורית ערבות הירדן|מועצה אזורית בקעת הירדן]].{{הערה|{{דבר||יוסף וייץ|1972/09/26|00519|||Ad}}{{ש}}{{דבר|דוד שליו|מניין ישובי הבקעה|1973/02/08|00702}}}}{{הערה|{{דבר||הוחל בחישמול דרום הבקעה|1975/06/08|00309}}}} בנוסף, אוזרחה גם היאחזות הנח"ל במעלה גלבוע.
==== שנות ה-80 ואילך ====
בשלהי [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], בימי [[האינתיפאדה הראשונה]], התרחשו מספר [[פיגוע|פיגועי]] [[טרור פלסטיני]] נגד יישובי המועצה, שכללו גם [[פשיעה חקלאית בישראל|טרור חקלאי]] ו[[הצתה (פשע)|הצתות]].{{הערה|{{מעריב|שפי גבאי|"אין קושי להגיע לגדר הגבול"|1989/09/08|01306}}}} בשנת [[1989]] הטילה המועצה באמצעות [[תעופה כללית|מטוס קל]] ששכרה [[כרזה|כרוזים]] מעל הכפרים [[פקועה]] ו[[ג'לבון]] שבצפון [[השומרון]], בהם הוזהרו התושבים מהמשך הפיגועים.{{הערה|{{מעריב|מאיר הראובני|חקלאי בית שאן מפיצים כרוזים מעבר לקו הירוק: נפסיק להבליג|1989/06/21|00308}}}} בהמשך השנה דרש ראש המועצה [[יגאל שחר]] מ[[משרד החקלאות ופיתוח הכפר|משרד החקלאות]] ומ[[משרד האוצר]] להכיר ביישובי המועצה כ[[יישוב ספר|יישובי קו עימות]].{{הערה|{{מעריב|יהודה גורן|ישובי בקעת בית שאן דורשים הכרה כישובי קו עימות|1989/09/07|01203}}}} ב-[[1990]] יצאו [[משטרת ישראל]], [[משמר הגבול]] ואנשי [[קרן קיימת לישראל]] במבצע למיגור ההצתות במרחב, שכונה מבצע "זנב שועל".{{הערה|{{מעריב|מאיר הראובני|מאות משתתפים במבצע "זנב שועל" למלחמה בשריפות והצתות|1990/05/09|01502}}}} בנוסף, פנו אנשי המועצה אל [[מוח'תאר|מוכתרי]] הכפרים על מנת שיעשו מאמצים לעצירת הפיגועים, אך ללא הועיל.{{הערה|{{מעריב|אהוד רבינוביץ, מזל מועלם ויוסף צוריאל|מארב הקיבוצניקים לכד מחבלים שיצאו לבצע רצח|1990/06/17|00205}}}}
| |||