גנו (בעל חיים) – הבדלי גרסאות

בכל שנה בתקופה זהה, מתחילה הנדידה המעגלית הגדולה של הגנו באזור השימור נגורונגורו בדרום ה[[סרנגטי]] בטנזניהב[[טנזניה]], ונעה בכיוון השעון דרך [[הפארק הלאומי סרנגטי|הפארק הלאומי של הסרנגטי]], וצפונה לעבר שמורת ה[[מסאי מארה]] ב[[קניה]].

[[נדידת בעלי חיים|נדידה]] זו היא תופעה טבעית הנוצרת בעקבות זמינות שטחי המרעה. במהלכה, כ-1.4 מיליון גנו, עדרי [[זברה|זברות]] וצבאים ממין [[צבי תומסון]], נעים בין העונה היבשה והרטובה כ-30,000 ק"מ.

רוב תופעת הנדידה מתרחשת באזור המערכת האקולוגית של הסרנגטי-מארה, המורכבת מאזורי פארקים לאומיים, אזורי שימור ואזורים המוגנים מצידמ[[ציד]], שמתפרשים על מעל {{יחידות|10,000|קמ"ר|דונם|קישור=כן}} מטרב[[טנזניה]] מרובע בטנזניה וקניהו[[קניה]].

במהלך [[פברואר]], הגנו נמצאים בדרום המערכת האקולוגית, רועים במישורים בעלי העשב הנמוך, והנקבות ממליטות כ-500,000 עגלים תוך כשבועיים-שלושה.

כשעונת הגשם מסתיימת במאי, הגנו מתחילים לנוע צפונה לאזורים שסביב לנהרל[[נהר הגרומטי]], שם הם בדרך כלל נשארים עד סוף יוני. חציית נהרות הגרומטי והמארה מתחילות ביוני. העדרים מגיעים ל[[קניה]] בסוף [[יולי]] - תחילת [[אוגוסט]], ושם ישארו עד סוף העונה היבשה.

הנדידה מונעת בעיקר מכמות הגשמיםה[[גשם|גשמים]] שמגיעה מהמישורים הדרומיים בעלי העשב הנמוך, לאזורי הסוואנה והקרקעות המיוערות עם עשב גבוה בצפון, מרכז ומערב של המערכת האקולוגית.

בסרנגטי ובטרנגירי האוכלוסיות בעיקרן נוודיות, מאופיינות בעדרים שמכילים זכרים ונקבות, אך קיימות גם תתי אוכלוסיות יושבות קבע. במהלך עונת הייחוםה[[ייחום]], הזכרים יוצרים טריטוריות זמניות לכמספר שעות עד יום, ומנסים לאסוף מספר נקבות איתן הם מזדווגים, אבל בקרוב הם יצטרכו להמשיך, לעיתים קרובים ממשיכים הלאה כדי ליצור טריטוריה זמנית אחרת.

ב[[מסאי מארה]], האוכלוסייה היושבת קבע של הגנו הכחול הדלדלה מכ-119,000 פריטים ב-[[1977]], לכ-22,000 ב-[[1997]]. נראה שהסיבה לירידה זו היא התחרות ההולכת וגדלה בין הבקר לגנו על אזורי מרעה שקטנים כתוצאה משינויים בשיטות חקלאיות, וייתכן שבגלל תנודות בירידת גשמים.

ראשית, במהלך נדידת הגנו, הוא ניזון מהעשב ומדשןו[[דשן|מדשן]] את האדמה בעזרת גלליו. ניתן לחלק את המערכת האקולוגית של הסרנגטי, בהכללה, לשני סוגי אזורי מחיה עיקריים: מישורים חסרי עצים בעלי עשב נמוך, הנמצאים בחלקה הדרומי של האקוסיסטמה, והסוואנה בעלת העשב הגבוה והקרקעות המיוערות בצפונה ובמערבה. הגנו הם אוכלי עשב במערכת זו, עם אוכלוסייה שמוערכת בין 1 ל-1.4 מיליון פריטים לאורך 25 השנה האחרונות.

שנית, [[אריה|אריות]], [[ברדלס|צ'יטות]], צבאים[[צבועיים|צבועים]], [[תנינייםתנין היאור|תנינים]] וטורפים נוספים מסתמכים עליהם כמזון. אלפי גנו נטרפים מידיי שנה, חלקם על ה[[קרקע]] וחלקם לאחר [[טביעה (בעל חיים)|טביעה]] בזמן חציית נהר, על ידי [[עזניית הנגב|עוזניות]] או תנינים שמחכים להם בנהר.

אחת הסכנות הגדולות במהלך הנדידה היא חציית [[נהר המארה]], קצת לאחר המעבר מטנזניה לקניה. לא ידועה הסיבה לבחירת העדר את הנקודה בה יחצו את הנהר, נקודה שעשויה להשתנות מחציה לחציה. הם מתגודדים על גדת הנהר, רצים קדימה ואחורה, חסרי מנוחה ולחוצים לקראת המעבר בנהר. מלבד סכנת הטביעה, מחכים לגנו תנינים[[תנין היאור|תניני יאור]] גדולים שמציבים עצמם ליד נקודות החציה ותופסים פריטים מהעדר כשאלה מטלטלים במים.

בנוסף לכך, לאורך השנים 2017–2020[[2017]]–[[2020]], נהר המארה הפך לעמוק בצורה ממסוכנת עבור הגנו, באופן חלקי בגלל כריתת היערות ב[[קו פרשת המים]].

יתר על כן, בעקבות אוכלוסיית בני האדם ההולכת וגדלה במזרח אפריקה, מדענים הביעו דאגה שלחצים של פיתוח, כריתת יערות, וציד לא חוקי יהוו סכנה עבור הגנו. העדר הגיע לשיא כמעט היסטורי של 1.5 מיליון פריטי לפניי כעשור, וכעת מונה רק כ-1.2 מיליון. ייתכן גם שירידה זו נובעת משינוי [[אקלים]] - [[האוקיינוס ההודי]] מתחמם ורוחות מעבירות לחות למזרח אפריקה, כתוצאה מכך מתרחשות תקופות של [[בצורת]] או מערכות [[גשם]] אינטנסיביות יותר, שמעלות את הסיכוי לאיום חדש על הגנו והנדידה שלו.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.smithsonianmag.com/science-nature/for-wildebeests-danger-ahead-13930092/|כותרת=For Wildebeests, Danger Ahead|אתר=Smithsonian Magazine|שפה=en|תאריך_וידוא=2020-03-18}}</ref>