זאב שטרנהל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←קישורים חיצוניים: אילנה המרמן, דור הולך ואין דור בא, באתר הארץ, |
עמית אבידן (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור לחלוקת עבודה |
||
שורה 118:
התפישה הלאומית של גורדון שאומצה על ידי הגופים הפוליטיים שיסדו אנשי העלייה השנייה לא הייתה אלא אחת הווריאציות הרבות של הלאומיות הרדיקלית האירופית. באותו זמן, בדצמבר 1922, בדבריו בפני באי הוועידה השלישית של מפלגת "[[אחדות העבודה]]" פרס [[בן-גוריון]] את האידאולוגיה אשר, לשיטתו של שטרנהל, עתידה הייתה להנחותו לאורך כל חייו: "לא מתוך חיפוש ובקשת דרך לסדר חיינו על יסודות הרמוניים של יצירה חברתית-כלכלית משוכללת אנו קובעים את קו פעולתנו. הדאגה הגדולה האחת השלטת במחשבתנו ועבודתנו היא - כיבוש הארץ ובניינה בכוח עליה רחבה. כל השאר אינו אלא פרפראות ומליצות..."; ובהמשך הוסיף: "אין אנו חובשי בית המדרש המתפלפלים בהלכות יצירה עצמית - אנו כובשי ארץ שהועמדו בפני קיר ברזל ועליהם לנפצו".{{הערה|1=בניין אומה או תיקון חברה, עמ' 33.}} בלשון דומה נקט [[ברל כצנלסון]]: "המפעל הציוני", כתב, הוא "מפעל כיבוש". ומיד הוסיף: "לא במקרה אני משתמש לגבי היצירה היישובית במונחים צבאיים". אצלו כל השיקולים הכלכליים והחברתיים היו כפופים לשיקול הלאומי: כיבוש הארץ וישובה בכוח עליה רחבה. אכן, "בשבילנו", כתב "העלייה היא הקריטריון לכל, וכל שיטה כלכלית תבחן בזה אם היא מביאה לריבוי העבודה".{{הערה|1=בניין אומה או תיקון חברה, ע' 193.}}
שטרנהל טען, באופן זה התברר במהלך עבודתו, כי הסוציאליזם והשוויון לא היו מטרה: המטרה הייתה בניין הכוח הלאומי באמצעות קליטת עליה, הקפיטליזם והרכוש הפרטי לא היו פסולים כל עוד שירתו את המטרה הלאומית. כך התברר, שלא זו בלבד שלא הייתה בארץ ישראל חברה שוויונית או סוציאליסטית, אלא שהמייסדים לא נשאו את עיניהם לשוויון ולא זו הייתה מטרתם. הם לא שללו שום שיטה כלכלית ובלבד שתשרת את המטרה של בניין האומה. נוסף לכך, על מנת לבנות את האומה דרוש היה שיתוף פעולה בין-מעמדי. הסוציאליזם לא היה אלא מיתוס מגייס, ואילו המושג של [[שלטון הפועלים]] היה בבחינת מילה נרדפת לשלטון הביורוקראטיה של [[ההסתדרות]]. על בסיס זה נסגרה העסקה ההיסטורית שבין מפלגות ההסתדרות לבין הבורגנות הארץ-ישראלית: השמאל לא תבע את שינוי הסדר החברתי, ואילו הימין לא תבע לעצמו את השליטה הפוליטית ביישוב. [[חלוקת עבודה]] זו התקיימה בכול התקופה שלפני הקמת המדינה ובשנים הראשונות לקיומה.
שטרנהל הראה בספר שמאחר והאבות המייסדים כמו ברל כצנלסון ובן-גוריון כלל לא שללו את הרכוש הפרטי, הסוציאליזם היה מוגבל למסגרת הקיבוץ; שיתוף היה קיים גם במידה מסוימת במושב, אך לא מחוץ להם. מאחר שרק בין 8%-6% מהאוכלוסייה היהודית בארץ-ישראל ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] וב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] חיו בחברה שיתופית, בעוד ש-90% מהאוכלוסייה חיו חיים של חברה בורגנית רגילה, אבסורד הוא לדבר על חברה סוציאליסטית בארץ-ישראל. מסיבות אלה חינוך ב[[בית ספר תיכון]] היה מותרות של עשירים. ורק בני הבורגנות והביורוקרטיה ההסתדרותית יכלו לשלוח את ילדיהם לבית ספר תיכון. הפערים החברתיים היו כבר גדולים בשנות ה-30, גם בתוך ההסתדרות עצמה, בין עובדי המנגנון הבכירים לבין הפועלים החקלאים, שלעיתים חיו על סף רעב. לפי מחקרו של שטרנהל בארץ-ישראל הסוציאליזם היה סיסמה מגייסת לצורך בניין האומה, ולא תוכנית לפעולה ממשית. כאן הסיבה לעובדה שגם עם התחלת העצמאות המדיניות לא השתנתה מיסודה, והחברה המשיכה להתפתח במסלול של חברה בורגנית רגילה.
| |||