חץ – הבדלי גרסאות

ראשי החץ עוצבו בצורות שונות בהתאם למטרה שבה נועדו לפגוע. חיצים חודרי-[[שריון]] עוצבו כחוד דק מאוד, בעוד שחצי [[ציד]] היו בעלי חתך רחב על מנת להינעץ בבשר ולגרום נזק וכאב רב שישתק את המטרה.

הכנת החיצים השתכללה אף היא במהלך השנים, כאשר בתחילת דרכם החיצים היו פיסות עץ מגולפות בלבד. עוד לפני היציאה הראשונה של ה[[הומו סאפיינס]] מ[[אפריקה]] החלו להקשות את החיצים בעזרת הנחתו מעל [[אש]]/על [[גחלים חמות]] כדי להקנות לו קלילות ויכולת [[אווירודינמיקה|אווירודינמית]]. בהמשך, נוספו לחץ [[סנפיר (כלי)|סנפירים]], מעין "כנפונים" קטנים, בזנבו, שנועדו לאזן את מעוף החץ ובכך להגדיל את דיוקו וטווח הירי.

בעת מלחמה, נהגו גם "להדליק"להבעיר חיצים באמצעות טבילת ראש החץ [[נשק תבערה|בחומר שרפה,בעירה]] הדלקתווהדלקתו ושליחתבטרם החץירי למטרההחץ. פעולה זו, אם בוצעה עם חטיבה של קשתים מיומנים, יכלה לגרום לאפקט קטלני, אם בהצתת שרפות ואם בהפחדת האויב.

עד סוף [[ימי הביניים]] החץ והקשת היו כלי הירייה העיקרי בשימוש ה[[צבא]]. הקשתים באו לרוב מקרב פשוטי העם, והתאמנו במשך זמן רב (בייחוד ב[[אנגליה]]) כדי לצבור מיומנות וכוח לתפעל את הקשת ב[[קרב]]. את החיצים היו הקשתים מאכסניםמחזיקים ב[[אשפת חיצים]] שהייתה תלויה על גבם (נפוצה בעיקר ב[[ציד]]) או נעצו אותם בקרקע שלפניהם. בסוף ימי הביניים החלה הקשת לאבד את הבכורה, בהתחלה ל[[רובה קשת|רובה הקשת]] ובהמשך ל[[רובה]] המופעל על ידי [[אבק שרפה]], שהיה בעל יכולת חדירת שריון גדולה לאין ערוך מזו של הקשת.