יהודה דנון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון
שורה 22:
התמחה ב[[רפואת ילדים]] ב[[בית חולים בילינסון|בית החולים בילינסון]] וב[[אימונולוגיה]] ב[[מכון ויצמן למדע]]. בשנת 1976 זכה במענק מ[[תוכנית פולברייט]] לביצוע מחקר ב[[אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס]], ובשנת 1983 זכה במענק נוסף לעריכת מחקר ב[[ישיבה יוניברסיטי]]. שימש כמנהל בית החולים בילינסון עד לשנת [[1986]]. שרת כקצין רפואה ראשי בשנים [[1987]]–[[1991]].
 
דנון הוא מומחה באימונולוגיה קלינית ו[[אלרגיה]], מומחה ברפואת ילדים ומנהל רפואי. משמשעד כפרופסור2012 [[פרופסור]] לרפואה ב[[הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר|פקולטה לרפואה על שם סאקלר]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]]. פרסם למעלה מ-250 מאמרים וספרים, בהם: ספר הלימוד ברפואת אב"כ, המדריך לטיפול בתינוק ובילד, ומדריך רפואת חרום לבני המשפחה.
 
יזם את הקמת [[מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל]] בשנת [[1991]], ושימש כמנהלו הראשון עד לשנת [[1997]]. משמש כמנהל מכון קיפר לאימונולוגיה. זכה במגוון פרסים כולל פרס נדב ברפואת ילדים, פרס בת שבע דה רוטשילד, פרס אמברואה פרה ועוד.