בתיה מקוב – הבדלי גרסאות

נולדה ב-1841 ב[[פולין]] למשפחת אפפל. נישאה לאברהם מקוב. התגוררה בכפר [[טרספול]] על יד העיר [[ברסט (בלארוס)|בריסק]] שם הייתה סוחרת מצליחה שחכרה אחוזה של רוזן רוסי שכללה יערות, מטעים ומפעלים לסיגריות, לעורות וליי"ש. את המפעלים האלה ניהלה לבדה, תוך כדי גידול עשרת ילדיה. בשנת [[1890]] התוודעה לחברת [[מנוחה ונחלה]] שפעלה מטעם ארגון [[חובבי ציון]] לרכישת נחלות בארץ ישראל, ואז החליטה שהיא עולה לארץ ישראל. בעלה שהתנגד לרעיון זימן אותה ל[[דין תורה]] בטענה שדעתה נטרפה עליה כדי לאסור עליה לעלות ארצהלארץ ישראל, אולם היא השיבה לבית הדין שאם כך ממילא בעלה פטור ממתן גט ולכן היא חופשיה לעלות לארץ. ב-[[1891]] השאירה בפולין את בעלה ועלתה עם חמישה מילדיה למושבה [[רחובות]]. בעלה סירב בתחילה לעלות לארץ, אולםישראל. לאחר כ-3 שנים הוא התגעגע לאשתו והחליט לעלות לארץגם הוא, אך מת לפני שהספיק להגיע ארצה.

[[אליהו זאב לוין אפשטיין]] כתב בזכרונותיו שהיא היתההייתה "טיפוס מצוין" ו"אשת חיל במלוא מובן המלה".{{הערה|[[אברהם יערי]], '''[[זכרונות ארץ ישראל]]''', כרך ב, פרק נט, עמ' 662.}}

בנה יהונתן היה איש נוקשה ובראשית שנות השמונים חיבר הפזמונאי [[דן אלמגור]] את השיר "זמורות יבשות"{{הערה|1={{שירונט שיר|21512|518|זמורות יבשות}}}} ובו מסופר על "[[פרשת מקוב|תקרית מקוב]]" בהשבה התעמר יהונתן בנשים תימניות{{הערה|1={{ערוץ7|שמעון כהן|מעגל הסטורי נסגר עם 'זמורות יבשות'|176328|17 ביוני 2008}}}}{{הערה|1= [http://www.rishonim.org.il/teiman-rehovot/Info/hi_show.aspx?id=31268 על גבירות ומשרתות], באתר "מתימן לארץ ישראל"}}. השיר נחשב לכזה שפוגע באתוס החלוצי, ולא ניתן היה לשדר אותו במשך שנים רבות.

בין ילדיה משה איסר, צביה, רחל, חיים, חווה, מרדכי, יהונתן, איטה, והרצל. על צאצאיה נמנים [[ישראל מקוב]], לשעבר מנכ"ל [[טבע תעשיות פרמצבטיות|טבע]], ו[[הרצל מקוב]] ראש [[מרכז מורשת בגין]].